newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

צה"ל מציג: מזל"טים למעקב אחר מפגינים

לראשונה התחיל הצבא להשתמש במצלמה מעופפת כדי לעקוב ולתעד את המפגינים בכפר בלעין. המצלמה החדשה אולי תוביל למעצרים חדשים, אבל כנראה לא תפסיק את ההפגנות, שמתקיימות כל שבוע זה למעלה מעשור

מאת:

מצלמות בשמי בלעין: המשתתפים בהפגנה השבועית נגד חומת ההפרדה בכפר הפלסטיני בלעין, באזור רמאללה, הופתעו אתמול (שישי) לגלות כלי חדש שהצבא מפעיל במסגרת הניסיון לדכא את ההפגנות. מעל ההפגנה ריחף לראשונה מזל"ט קטן עם ארבעה מדחפים ומצלמה, שנלכד בעצמו בעדשת המצלמה של היית'אם חטיב, צלם עיתונות תושב הכפר.

שאלתי את דובר צה"ל למה בדיוק משמשות המצלמות המעופפות בהפגנות, אך טרם קיבלתי תשובה. למצלמה יכולים להיות מגוון שימושים, ולאור ניסיון העבר בכפר יתכן שהיא נועדה לעזור לחיילים בשטח בפיזור ההפגנה, או לתיעוד של מפגינים לטובת מעצרים ומשפטים עתידיים.

תמונות מהפגנות עוזרות לצבא לעצור ולחקור מפגינים, בעיקר צעירים, ולא פעם משמשות ככלי לעידוד הפללות של מפגינים אחרים – בעיקר של מארגני ההפגנות. קראו כאן, לדוגמא, איך נהגו בצבא ובשב"כ להוציא הודאות, גם שקריות, ממפגינים בכפר.

אגב, לפני שנה וחצי חשף הצבא עוד פיתוח טכנולוגי לדיכוי הפגנות: תותח מים בשלט רחוק שמותקן על גבי החומה באזור בית לחם ומחובר למצלמה, ומאפשר מעקב אחרי מפגינים ופיזורם ללא נוכחות של חיילים כלל.

> "הצלחנו להשתחרר מהכיבוש בתודעה שלנו": עשר שנות מאבק עממי בבלעין

מזל"ט בשמי בלעין (היית'אם חטיב)

מזל"ט בשמי בלעין (היית'אם חטיב)

במסגרת ההפגנה יצאו כמה עשרות מתושבי הכפר, מלווים בפעילים ישראלים ובינלאומיים, ממרכז הכפר לעבר חומת ההפרדה, וקראו קריאות סולידריות עם שובת הרעב מוחמד עלאן. מכיוון שתחת המשטר הצבאי בשטחים כל ההפגנות הן אסורות, הצבא קיבל את פני המפגינים בירי גז מדמיע. בהמשך כמה מצעירי הכפר זרקו אבנים לעבר החיילים, והחיילים ירו גם כדורי גומי. הפגנות עממיות נגד הגדר וההתנחלויות התקיימו אתמול גם בכפרים מעסרה, קדום, נעלין ונבי-סאלח.

ההפגנות בבלעין מתקיימות כל יום שישי כבר למעלה מעשור. הגדר המקורית שנבנתה במקום "לכדה" כ-1,950 דונם בצדה הישראלי, במטרה להרחיב עליהן את ההתנחלות מודיעין עלית, ואחרי שבג"ץ פסל אותה הוקמה החומה החדשה – שבולעת "רק" כ-1,300 דונם מאדמות הכפר. תושבי הכפר נחושים להמשיך ולמחות כל עוד החומה עוברת בתוך שטח הכפר, ולא על הקו הירוק.

עם השנים הפך בלעין לסמל של המחאה העממית הפלסטינית נגד הגדר, ההתנחלויות והכיבוש בכלל. זאת בעיקר בזכות התעקשות המפגינים להשתמש בטקטיקות של מחאה יצירתית ולא אלימה ברובה. פעילים, אינטלקטואלים, אמנים ומנהיגים פוליטיים מכל העולם עלו לרגל לכפר כדי לתמוך וללמוד משיטות המחאה שפותחו במקום.

לאורך השנים נהרגו שני מפגינים בכפר מירי הצבא, עשרות נפצעו קשה ומאות נפצעו קל. גם חיילים רבים נפצעו, אך רובם קל, למעט חייל אחד שאיבד את הראייה בעין אחת מפגיעת אבן. למעלה ממאתיים מפגינים נעצרו, וחלקם נכלאו לתקופות ארוכות. כל כמה זמן מנסה הצבא נשק חדש בתקווה לנצח את ההפגנות אחת ולתמיד – ממכשיר ה"צעקה" הקולני שאמור לגרום לבחילה, דרך כדורי הספוג שנוסו לראשונה בכפר, ועד המזל"ט החדש שהגיע השבוע. אך המאבק בכפר נמשך.

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+

> מדווח מהשטח: תושב בלעין שהפך לצלם עיתונות מפרסם שני ספרים

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf