newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

חופש המימון לרגב, חופש הביטוי לאמנים

כן, השרה רגב. אני רוצה את חלקי בתקציב התרבות, לפי טעמי ולא לפי טעמך. אני רוצה להיחשף לחומר אומנתי שיאתגר את המוח שלי ויענג את נפשי אם הוא טוב, וייענה את נשמתי אם הוא רע. קוראים לזה דמוקרטיה

מאת:

ימים ספורים עברו מאז שחגגתי יחד אתכם פה את שתיקתה של מירי רגב למשך שבוע שלם, והנה יצאה מפלצת התרבות מתרדמת הקיץ מחוזקת ומחושבת יותר אחרי שצלחה את המשוכה של היועץ המשפטי של הממשלה. מסתבר שהיא דגרה לנו על ביצי הזהב שיצילו את תדמית המדינה ״היהודית והדמוקרטית״, ויקבעו את עתיד התרבות של "עם הספר" שרגב עצמה מנסחת כרגע  את הגרסה החדשה שלו.

השרה פרסמה את הקריטריונים לתקצוב מוסדות התרבות. שלא תגידו שהיא ברברית ולא מתוחכמת: "אני עושה אבחנה ברורה בין חופש הביטוי לחופש המימון. חופש הביטוי הוא ערך עליון במדינת ישראל, אך עם זאת, למדינה הזכות שלא לממן גורמים אשר חותרים תחת היותה מדינה יהודית ודמוקרטית".

> לפני שבתיאטרון תוקפים את מירי רגב, אולי שייקחו בעצמם שחקנים ערבים?

איזה כיף, חופש מימון. שרת התרבות מירי רגב (אקטיבסטילס)

איזה כיף, חופש מימון. שרת התרבות מירי רגב (אקטיבסטילס)

לכאורה פשוט להבין משפט זה, אבל מישהו צריך להסביר לשרה רגב את משמעותו ואת הסתירה בו. ספק אם מישהו יעיז לעשות לה את השירות הזה כי חופש הביטוי יפעיל את חופש המימון שיפעיל את חופש ההעסקה. בכל אופן, מה שרגב לא מבינה הוא שערך עליון צריך לשמור בחוק ולא לסייג בחוק אחר ובקריטריונים למימון וסנקציות. היא לא מבינה שכדי שתתקיים דמוקרטיה, צריך להתבטא נגד מי שאמונים עליה, לאתגר אותה ולהרחיב את האמון ביכולתה לעשות לנו ״האזרחים״ סדר.

במסגרת המשטר הדמוקרטית צריך לבקר את המושלים שזכו בשלושים מנדטים שלמים מתוך 120, לעשות עליהם תחקירים בתקשורת החופשית ולגלות פדיחות וגניבות והעלמת כספים. הרעיון הוא שהמושלים לומדים לקח ופחות יעיזו לשדוד את הקופה הציבורית, ואז יהיה פחות שחיתות, ואופס, יהיה פה חס וחלילה ״צדק״, אלוהים ישמור לא עלינו.

אבל התייאשתי שמישהו מהשולטים בנו יבין בכלל את הערך הנעלה של חופש הביטוי בדמוקרטיה. רגב וחבריה פשוט לא מבינים את הסתירה הפנימית והעמוקה בין צמד המילים ״יהודית ודמוקרטית״. במקום זאת, הנוסחה שמצאה שרת התרבות בניצוחו של המאסטרו חסר היוון והרסן נתניהו הוא לנצל את הכלים הדמוקרטיים כדי לשמר את המדינה היהודית, וזהו. לשחק בכאילו במשחקייה הדמוקרטית ועמוק בפנים לבסס ממשל של רודנים.

עם פרסום יצירות המופת של השרה נזכרתי בתמונה האומללה של ״אמג׳ד מירי והבורקס", אחרי סערת התמיכה בתיאטרון גשר הקטן וגזרת ״הופעה בכפייה״ על האומן בהתנחלויות, כנגד רצונו אמונתו ומצפונו. חשבתי לעצמי 'סמאח, בחייאת, עזבי אידיאולוגיה וערכים. הרי הכול פה כסף, וכסף בלבד. עד שהישראלים יתעוררו ויבינו שהם כורתים את הענף שעליו הם מתנחלים זה יהיה מאוחר מדי, בואי נאמץ את השיטה וגם אנחנו נשחק'.

אמג'ד, מירי, והבורקס:

אתמול נפגשתי עם השחקן והיוצר נורמן עיסא בלשכתי בתל אביב. הפגישה הייתה טובה וחשובה.עיסא אדם נפלא, הכרתי אותו קודם הכרות …

Posted by ‎Miri Regev מירי רגב‎ on Saturday, June 20, 2015

לצחוק בערבית, לבכות בערבית

הרי מדובר בכספי משרד התרבות שתהפוכות הגורל ומופע האבסורד בפוליטיקה הישראלית מינה עליו את רגב. אחר כך נוכל להתווכח בקרב האליטה המלומדת על הז'אנר האמנותי של המופע הזה, אם הוא טרגדיה, קומדיה שחורה, דרמת מתח או מופע אימה פשוט, לא משנה כרגע טכנית, אני רק רוצה לדעת איך מחולקים מענקי התמיכה בתרבות פה?

אני אזרחית ערבייה, משלמת מיסים, עובדת קשה מאד תאמינו לי, ומגדלת פה שלושה בנים. אני לא רואה מחזות ומופעים בקאמרי, ולא מבקרת במוזיאון ישראל. הפעם הראשונה שדרכה רגלי במוזיאון ארצות המקרא היה בטקס סיום לימודים שם הייתי אמורה לקבל  את התעודה.

התרבות שלי היא ערבית, המוסיקה שאני שומעת היא ערבית, לפעמים אני אפילו מזהה את המוסיקה הערבית האהובה עליי בשווקים במלים עבריות וזה משעשע אותי. השירה שאני מתמוגגת ממנה היא בערבית ספרותית יפה, ואני צוחקת במופעי סטאנד-אפ על בדיחות גסות, כן, גם הם בערבית. כדי להיות הוגנת אני חייבת לציין שלא מעט סופרים בעברית מצליחים לרגש אותי לאחרונה, כאשר גיליתי שאפשר לקרוא בעברית ללא קשר למטלות לימודים.

אבל כדי לתרבת את נפשי הפרועה אני נוסעת למזרח ירושלים, לרמאללה, לירדן, שם אני יכולה לשמוע אומנים שלא מגיעים לישראל. כאשר האומנים הפרו את החרם התרבותי על ישראל, אני מתייסרת אם ללכת למופע בנצרת או לא, ואני גאה בכך – לפחות שיהיה לי חופש לאיזה מופע ללכת או לא!

משורר מצרי נוקב במיוחד שאני שומעת כבר שנים במדיה הגיע לפני כמה חודשים ללב נצרת ורציתי לשמוע אותו ולהתרגש עם המאות שמלאו את האולם. כל זה עולה כסף, והרבה לפעמים, ורוב רובו של הקהל הערבי שרוצה ויכול ועשוי ליהנות מהתרבות הזו לא מתנייד בכל העולם, אלא נשאר בכפרים ובשכונות הערביות בלי תחבורה ציבורית, שבוי בסל תרבות בבתי הספר ובתיאטרון הקטן המסכן בעיר הסמוכה, חיפה או נצרת לרוב.

תרבות, לא סלקציה

אני רוצה את חלקי בתקציב התרבותי, לפי טעמי ולא טעמה של רגב. אני רוצה להיחשף לחומר אומנתי שיאתגר את המוח שלי ויענג את נפשי אם הוא טוב, וייענה את נשמתי אם הוא רע. אני רוצה לשמור על התרבות שלי עם כל הטוב והפחות טוב שבה ולא לעבור סלקציה של גדולי האומה היהודית, שהם יקבעו לי מה טוב ליהודים ומה לא, מה חותר נגד הממשלה ומה לא.

אני תובעת את חלקי בעוגה כדי לאפשר לאמנים בכלל ולפלסטינים בפרט לעוף למחוזות החירות והחופש שאין לנו פשוטי העם, ולא, אני לא רוצה לוותר על חלקי הזה, על בניית בתי תרבות בכסף ממשלתי, על אמנות במתנ"סים בכפרים הערבים.

אני לא רוצה מופע דבקה קצבי שישעשע גם יהודים מחויכים, אלא מחזה דבקה שיספר את סיפורה של סבתא שלי מסג׳רה והחתונה שלה והעקירה מכפרה, הלידה בשדות החיטה, הקמת ביתה והתחייה מחדש במופע אחד שיגרום לילדים שלי לחשוב ולהרגיש, לבכות ולהבין .

כן גברת רגב, כמו שראיתי וכיבדתי וצרכתי המון יצירות אמנות ומחזות על צעירים מורדים במחנה השמדה, וראיתי אינספור סרטים דוקומנטריים על ״הקמת מדינת היהודים״ וריקודים של צעירים וצעירות במכנסי חאקי בשדות התפוזים של יאפא ובלעתי את התעמולה הזאת בשקט, אני רוצה את חלקי הקטן בתרבות. האמנים הפלסטינים דוברי הערבית וגם היהודים דוברי העברית האחרת משלך, כבוד השרה, הם לא טרוריסטים, והם לא חותרים נגד המדינה. הם בני אדם שאלוהים נתן להם משימה לקרב אותנו למחוזות תודעתיים חדשים שהופכים את כולנו לאנשים טובים יותר, אנושיים יותר, וכן, מה לעשות, מודעים יותר ולא הולכים בתלם.

> איך תקדם מירי רגב תרבות מזרחית בלי לדבר על שמאל מזרחי?

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf