newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

המדינה הרסה בחודש אחד 143 מבנים בגדה ובירושלים המזרחית

מתחילת 2015 נהרסו 403 מבנים פלסטינים בגדה ובירושלים המזרחית, יותר משליש מהם באוגוסט. תחת תנאי חום קיצוניים נעקרו כמעט מאתיים פלסטינים מבתיהם במהלך החודש, רבים מהם ילדים שפתחו את שנת הלימודים ללא קורת גג

מאת:

כותבת אורחת: נטשה רוט

המדינה הרסה במהלך חודש אוגוסט 143 מבנים של פלסטינים בגדה המערבית ובירושלים המזרחית. זהו המספר הגבוה ביותר בחמש השנים האחרונות של בתים שנהרסו בחודש אחד, כך על פי נתונים שפרסמה סוכנות האו"ם לעניינים הומניטריים בשטחים הפלסטיניים הכבושים (OCHA-oPt). במהלך גל ההריסות, נעקרו כמעט 200 פלסטינים מבתיהם, רבים מהם ילדים שפתחו את שנת הלימודים כשהם חסרי בית. חלק ממבצעי ההריסות הגדולים התרחשו במהלך גל החום ששטף את הארץ ושבר שיאים.

מספר הבתים שהרסו הרשויות במהלך חודש אחד לא היה הנתון הבולט היחיד בחודש האחרון. בשבוע אחד במהלך החודש נהרסו 42 מבנים של פלסטינים – המספר הגבוה ביותר מזה שישה חודשים, וב-17 באוגוסט נעקרו 78 פלסטינים מבתיהם תוך יום. מתחילת השנה ועד סוף אוגוסט הרסו הרשויות הישראליות 403 מבנים פלסטינים, ממוצע של הריסת 1.7 בתים ביום.

> "האם יש מקום על פני האדמה שבו מותר למשפחה שלי לגור?"

מתחם חמולת עובאיית באל פסאיל לאחר גל ההריסות האחרון (צילום: רבנים לזכויות אדם)

מתחם חמולת עובאיית באל פסאיל לאחר גל ההריסות האחרון (צילום: רבנים לזכויות אדם)

רוב ההריסות התבצעו בשטחי סי בגדה המערבית, שם לישראל יש אחריות בטחונית מלאה ושליטה מנהלית. הקהילות הבדואיות שחיות בשטחי סי הן היעד העיקרי להריסות, כחלק ממדיניות רחבה יותר של נישול ועקירה בכפיה. רבים מהתושבים שנעקרו מבתיהם שייכים ל-46 הקהילות הבדואיות שנמצאות תחת סכנת העברה בכפייה לפי תוכניות הממשלה. חלק מן ההריסות התבצעו באזורים E1 ומעלה אדומים, כחלק מתוכניתה של המדינה ליצור רצף טריטוריאלי בין מעלה אדומים לירושלים.

הבדואים החיים בבקעת הירדן היו גם הם יעד לגל ההריסות האחרון של הרשויות. באזורים אלה, בנוסף על הריסות בתים, מתמודדים התושבים גם עם תרגילים צבאיים שמובילים לעקירתם מאדמותיהם ועם ההגדרה של שטחים בהם חיות קהילות שלמות כשטחי אש, אתרים ארכאולוגיים או שמורות טבע שמובילה לאיסור על התושבים הפלסטינים להגיע לאדמותיהם.

> מדוע מסרבת ישראל להכיר באורח חיים מסורתי של האוכלוסיה הפלסטינית?

ילד פלסטיני בין הריסות מסגד בכפר חירבת טוואיל, שמצפון לשכם בגדה המערבית. 30 באפריל 2014. באותו יום הרסו הרשויות הישראליות מסגד, שלושה בתים, מיכל מים ושני מבנים חקלאיים (אחמד אל-באז/אקטיבסטילס)

ילד פלסטיני בין הריסות מסגד בכפר חירבת טוואיל, שמצפון לשכם בגדה המערבית. 30 באפריל 2014. באותו יום הרסו הרשויות הישראליות מסגד, שלושה בתים, מיכל מים ושני מבנים חקלאיים (אחמד אל-באז/אקטיבסטילס)

דוברת בצלם, שרית מיכאלי, התייחסה לגל ההריסות: "בעוד שאנחנו לא לוקחים חלק בדיונים הפנימיים של המנהל האזרחי ושל מתאם פעולות הממשלה בשטחים, זה נראה די ברור שהגל הזה של הריסת אינו קורה כתוצאה מהחלטה שהתקבלה בדרג נמוך. בהתחשב בכך שמרבית ההריסות התבצעו בקהילות בדואיות, הקהילות עצמן רואות את המהלך כאמצעי לחץ כדי לאלץ אותן לעבור לישובים הבדואים החדשים המתכוננים".

קצב ההריסות הגבוה הוביל גם את האו"ם לפרסם באמצע אוגוסט הודעה לתקשורת שנקטה בלשון חריפה וקראה ל"הקפאה מידית של ההריסות בגדה המערבית". עוד נכתב בהודעה כי הרוב המכריע של הפלסטינים אותם הופכת כעת ישראל לחסרי בית הינם פליטים. מנהל התפעול של אונר"א בגדה המערבית, פליפה סנצ'ז ציין כי "רבות ממשפחות הפליטים שנעקרו כעת הועברו בכפיה כבר ארבע פעמים בארבע השנים האחרונות".

נכון לעכשיו, רק בכאחוז אחד מהאדמות שבשטח סי קיימות תוכניות פיתוח עבור האוכלוסייה הפלסטינית. ישראל מצדיקה את מדיניות הריסת המבנים הפלסטינים בשטח זה בטענה שהם נבנו ללא היתר. אבל הסבר זה אינו לוקח בחשבון את העובדה שעבור פלסטינים זה כמעט בלתי אפשרי לקבל את האישורים הנדרשים כדי לבנות בשטח סי.

יתרה מכך, הריסות אלו מהוות הפרה של אחריותה של ישראל על פי המשפט ההומניטרי הבינלאומי: ככוח כובש ישראל מנועה מהעברה בכפיה של אוכלוסיה בשטחים אלה, אלא אם מדובר בהעברתם לצורך הגנה על בטחונם או במקרה של צורך צבאי. ישראל גם אמורה לדאוג לרווחתם של התושבים בשטחים אותם היא כבשה.

נטשה רוט היא עיתונאית, עורכת ואקטיביסטית שמתגוררת ביפו.
הפוסט פורסם במקור באנגלית בבלוג שלה באתר 972+, ותורגם על ידי יעל מרום.

> בקעת הירדן: תוכנית לגירוש הדרגתי וסיפוח שישנה את פני הארץ

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf