newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

בדרך למונדיאל 2018: האם נבחרת סעודיה תעבור את המחסום הישראלי?

במסגרת מוקדמות אסיה אמורה נבחרת פלסטין לארח את סעודיה באצטדיון בצפון ירושלים. הסעודים לא רוצים לעבור דרך ישראל ולהכיר בה, אבל החלופה היא הפסד טכני, וג'יבריל רג'וב לא מתכוון להתפשר

מאת:

באפריל האחרון בקואלה-לומפור שבמלזיה נערכה ההגרלה של שלב הבתים האסייתיים למונדיאל 2018. כבר אחרי ההגרלה של הבית הראשון ידעו הנציגים הפלסטינים שצפויה להם תחרות קשה, אבל לא רק על כר הדשא. כל זאת מפני שלבית א' של מוקדמות אסיה הוגרלו חמש הקבוצות הבאות: ערב הסעודית, איחוד האמירויות הערביות, הרפובליקה הדמוקרטית של מזרח טימור, מלזיה והנבחרת המשתפרת של אסיה: נבחרת פלסטין.

הפלסטינים, שרשמו בשנה החולפת הישג שיא כשהעפילו לראשונה בתולדותיהם לגביע אסיה, ידעו שבמוקדמות מונדיאל 2018 – ועוד הרבה לפני שהמאמן עבד אל-נאצר ברכאת ישבור את הראש לגבי ההרכב הפותח או המערך ההתקפי של הקבוצה – יהיה לפני הכל צריך להבטיח את עצם קיום המשחקים. המכשולים הלא ספורטיביים שעומדים לפני נבחרת פלסטין הם רבים. הם קשורים לכך שישנו קושי רב להביא יחדיו את השחקנים המייצגים את פלסטין, שהחיים ברצועת עזה, בגדה המערבית, בשטחי ישראל, במדינות ערב ובמדינות אירופה ואמריקה, נושאי דרכונים זרים או תעודות מעבר או תעודות פליט – ולו כדי להתאמן ביחד.

שנית, ישנה הבעיה של יציאה וחזרה לשטחי הרשות הפלסטינית. משטר ההיתרים, הכיבוש הנמשך בגדה והסגר בעזה היקשו בעבר וממשיכים להקשות בהווה על יציאת שחקני נבחרת פלסטין לחו"ל ועל חזרתם ארצה, אם דרך מעבר גשר אלנבי, מעבר ארז או מעבר רפיח. גם אחרי שקיבלו היתר, שחקנים רבים נאלצים לעבור תחקור ביטחוני ביציאה ובכניסה. חלקם נעצרים בשלב זה, ולמעשה הרכב הנבחרת לא תלוי רק במאמן ובכושר הגופני שלהם, אלא במידה רבה בהחלטה ישראלית לגבי מי יכול לצאת ומי לא.

> הכרעה ראשונה ב-15 שנה: חברון ניצחה את שג'אעיה בגמר הגביע הפלסטיני

נחברת פלסטין בכדורגל (Nasya Bahfen CC BY-ND 2.0)

חלק מעזה, חלק מהגדה, חלק מישראל וחלק מחו"ל – וקשה מאוד להפגש. נבחרת פלסטין בכדורגל (Nasya Bahfen CC BY-ND 2.0)

מצרים ויתרה

לכל אלו הצטרפה לאחרונה בעיה נוספת. מרגע שעלתה פלסטין על מפת הספורט העולמית כנבחרת לאומית, בטח ובטח ככוח עולה בזירה האסייתית, היא מקיימת מספר רב של משחקים בינלאומיים, רבים מהם כמארחת, בדרך כלל באצטדיון פייסל אל-חוסייני שבכפר א-ראם שבפאתי ירושלים. בגלל שרוב המשחקים הם נגד קבוצות אסייתיות, מהן כאלו המייצגות מדינות שלישראל אין איתן יחסים דיפלומטיים, הקבוצות המתארחות עומדות בפני דילמה: להגיע או לא להגיע.

אם הן לא יגיעו, הן עשויות להסתכן בהפסד טכני, במיוחד לאור פעולתו הנמרצת של יו"ר התאחדות הכדורגל הפלסטינית, ג'יבריל רג'וב, לקדם את פלסטין – השם, המדינה, הארץ והנבחרת – על מפת העולם. אם הן יגיעו, בדיוק בגלל העובדה שאין טיסות ישירות לרמאללה או הפלגות ישירות לעזה, יצטרכו הנבחרות הללו לעבור דרך מעבר גבול ישראלי ואולי גם דרך מחסום צה"לי. עבור רבות מהנבחרות הללו מדובר בבעיה פוליטית חריפה שכוללת מגע עם מדינת אויב, נורמליזציה עם ישראל, ואף חשש ביטחוני מכניסה דרך מחסום צבאי ישראלי.

לא צריך להרחיק עד לבנון או איראן, שנבחרותיהן כנראה לא יעברו בקרוב בגשר אלנבי או בנתב"ג בדרכן למשחק נגד נבחרת פלסטין, כדי למצוא מתנגדים לאפשרות שכזו. אפילו הנבחרת האולימפית המצרית ביטלה לפני כארבע שנים משחק ידידות נגד נבחרת פלסטין האולימפית, שאמור היה להתקיים כאקט סולידריות עם העם הפלסטיני באצטדיון פייסל אל-חוסייני לרגל יום האדמה. הטיעון הרשמי: חשש מפני נורמליזציה עם ישראל.

זמן פציעות

לכן מרגע שהוגרלה פלסטין לשחק בבית א' שני מכשולים פוליטיים צדו את עיניהם של הנציגים הפלסטינים. ראשית, איך מביאים לאצטדיון פייסל אל-חוסייני בצפון מזרח ירושלים את שחקני איחוד אמירויות ערב, המגיעים מנסיכויות כמו אבו דאבי, דובאי ופוג'יירה. ושנית, וקשה עוד יותר – איך גורמים לשחקני נבחרת הכדורגל הסעודית, "הנצים הירוקים", המייצגים את הממלכה הסעודית, שומרת המקומות הקדושים לאסלאם, יצואנית הנפט הגדולה בתבל וחברה-מייסדת בליגה הערבית – איך גורמים לשחקנים הסעודים להושיט את דרכוניהם לחיילים או שוטרים ישראלים במחסום, ואיך מאפשרים את הגעתם של הסעודים למשחק באצטדיון א-ראם, פחות מקילומטר מקופת חולים כללית נווה יעקב?

עם המזל, או נגד המזל, של הפלסטינים הם הוגרלו לארח את המשחק הראשון על אדמת המולדת נגד נבחרת ערב הסעודית ב-11 ביוני האחרון. מיד עם היוודע תוצאות ההגרלה החלו הסעודים לנוע בכיסאותיהם באי-נוחות, ושלחו מסרים ראשונים לג'יבריל רג'וב שיהיה להם, איך לומר, די קשה להגיע.

מסכת הלחצים הסעודית הסתיימה בסופו של דבר בפשרה. לפי תייסיר נסראללה, דובר התאחדות הכדורגל הפלסטינית, "הסעודים אמרו שבשל תנאים יוצאי דופן הם לא יוכלו להגיע הפעם למשחק שלהם בפלסטין… ואנחנו החלטנו, בהתייעצות איתם, להחליף את סדר המשחקים. אנחנו נשחק נגדם בג'דה (ערב הסעודית) ביוני, והמשחק שאמור היה להתקיים באוקטובר בערב הסעודית יתקיים בפלסטין". עוד נמסר בהודעת התאחדות הכדורגל הפלסטינית ש"הדגשנו בפני האחים הסעודים את החשיבות הרבה של תמיכתם באירוח משחקי הנבחרת הפלסטינית בפלסטין".

הפלסטינים מילאו את חלקם בהסכם. הם יצאו בחודש יוני האחרון לג'דה, והפגינו משחק הירואי שהסתיים במפח נפש עצום. הסעודים – שכבר העפילו בעבר למונדיאל – עלו בדקה ה-45 ליתרון מבטיח של 2-0, והמשחק היה נראה גמור. אבל הפלסטינים חזרו למשחק (שערים של שני שחקנים ממוצא פלסטיני החיים בצ'ילה: פבלו טמבוריני ומתיאס חד'ווה) והצליחו להשוות את התוצאה ל-2-2 בתוך זמן הפציעות, בדקה ה-92. ואז, בדיוק כשהאוהדים הפלסטינים החלו לחגוג ביציעים, וכששקט השתרר בקרב האוהדים הסעודים, השופט הקטארי נתן למשחק להתחדש לעוד התקפה אחת. לרוע המזל הפלסטיני, מוחמד אל-סהלאווי המהיר והמצוין הצליח לכבוש באותה התקפה שער לזכות המקומיים, בדקה ה-94, ולהבטיח את הניצחון הסעודי.

ראו כאן את תקציר המשחק ערב הסעודית נגד פלסטין וניצחון "הנצים הירוקים" 3-2 בדקה ה-94

אחרי ההפסד הזה הפלסטינים הצליחו לחזור לעניינים והביסו במשחק חוץ את מלזיה 6-0 (כבשו: מוסעב בטאט מהאלופה אל-זאהיריה, ח'דר אבו-חמד מקבוצת ואדי אל-ניס, צמד לסאמח מראעבה, שנעצר על ידי ישראל רק לפני כשנה כשחזר ממשחק בינלאומי ושהה לאחר מכן שבעה חודשים במתקני מעצר, ועוד צמד לתאמר אל-סיאם המשחק בצעירי חברון).

צפו כאן בשישייה של נבחרת פלסטין לרשת של מלזיה:

במשחק שלאחר מכן, בתחילת ספטמבר, כבר ניתן היה לבחון לא רק את הרמה של הכדורגל הפלסטיני, אלא גם את רצינות כוונותיו של ג'יבריל רג'וב. הפלסטינים אירחו בספטמבר במשחק ביתי את איחוד אמירויות ערב – נבחרת נוספת שכבר העפילה בעבר למונדיאל. אלג'זירה דיווחה לפני המשחק כי מדובר במשחק היסטורי "המתקיים בשכונה של ירושלים (א-ראם) שכיום מנותקת מעיר הקודש בחומת הפרדה שבנתה ישראל".

המשחק התקיים לאחר שישראל התחייבה לאפשר את כניסתם של כל שחקני נבחרת האמירויות, ובעיתונות הספורט המקומית של איחוד האמירויות הערביות דאגו לציין "שגם שחקנים מרצועת עזה הנשלטת על ידי חמאס קיבלו אור ירוק להגיע ולהשתתף במשחק", כנראה מתוך רצון להצדיק את השתתפות שחקניהם. המשחק ההיסטורי, אל מול 12,500 צופים, הסתיים ב-0-0. אמנם ללא שערים, אבל עדיין הישג מצוין, ספורטיבי ופוליטי, עבור הפלסטינים.

הכלוא והכולא

כעת נותרו לפלסטינים עוד חמישה משחקים שיקבעו האם הנבחרת תעלה לסיבוב הבא, ובכך אולי-אולי תתקרב להעפלה היסטורית ובלתי תיאמן למונדיאל. יש לה שלושה משחקים קלים על הנייר, ושניים קשים מאוד. הקלים הם שני המפגשים נגד מזרח טימור והמפגש בבית נגד מלזיה, משחקים שהפלסטינים אמורים לצאת מהם כשידם על העליונה. שני המפגשים הקשים הם אלו שיתקיימו באבו דאבי (בחודש מרץ 2016 נגד נבחרת איחוד האמירויות הערביות) ובאצטדיון פייסל אל-חוסייני, ב-13 באוקטובר 2015, נגד הנבחרת הסעודית. זאת אומרת, אם המשחק נגד הנבחרת הסעודית אכן יתקיים.

האם הסעודים אכן יגיעו למשחק בצפון מזרח ירושלים היא שאלה שעודנה מרחפת באוויר. באתר של פיפ"א מצוין תאריך המשחק, אבל לא מצוינת שעה. באתר אל-ערביה מצוין כי הסעודים מקיימים התייעצויות קדחתניות "עם מומחים לתקנון של פיפ"א" על מנת לברר האם אין אפשרות להכריח את הצדדים להיפגש למפגש במגרש ניטרלי ולא במגרש א-ראם, וזאת בשל הנסיבות הפוליטיות המיוחדות.

> הסרט שדאע"ש לא ראו

הנצים הירוקים, נבחרת סעודיה, בהופעתם האחרונה באוסטרליה (Nasya Bahfen CC BY-ND 2.0)

הנצים הירוקים, נבחרת סעודיה, בהופעתם האחרונה באוסטרליה (Nasya Bahfen CC BY-ND 2.0)

הפלסטינים מנגד הדגישו כי הם לא מתכוונים לסגת מההסכם שנקבע. ג'יבריל רג'וב הדגיש כי "לא נתקפל מול שום לחצים לקיים משחק רשמי של הנבחרת מחוץ לאדמות הפלסטיניות". במפגש עם מקבילו הסעודי, שהתקיים בעמאן, אמר רג'וב כי "זוהי זכותנו הלגיטימית וההיסטורית לארח משחקים ביתיים על אדמתנו, ואנו לא מתכוונים לוותר עליה".

הוא אמר כי יש לבחון דרכים בהם הסעודים יגיעו למשחק בלא צורך לעבור במחסומים ישראליים, והציע ששחקני ערב הסעודית יטוסו במסוקים ירדניים מעמאן לרמאללה. הפתרון כנראה יידחה על ידי ישראל, מה שבסופו של דבר יחייב את הסעודים להחליט: להגיע למשחק ולהפר את הסטטוס קוו הפוליטי שכפתה על עצמה, או לא להגיע למשחק ולהסתכן בהפסד טכני 3-0 ובהפסד גדול עוד יותר בזירה הבינלאומית והערבית.

"צריך להדגיש בפני כל אלו שחוששים מנורמליזציה עם ישראל", אמר רג'וב, "שאין חשש כזה כל עוד המטרה היא לשחק נגד נבחרת פלסטין על אדמת פלסטין". "צריך לעשות הבדלה ברורה מאוד", רג'וב המשיך, "שכן אין בעצם ביקור אצל הכלוא בכדי להכיר בלגיטימיות של הכולא. הגעה לפלסטין תעשה דבר אחד בלבד: היא תשלח מסר של סולידריות ותמיכה בעם הפלסטיני ובמאבקו הצודק. הוכחנו זאת במפגש האחרון נגד איחוד אמירויות ערב, ואני קורא למלך סעודיה, סלמאן אבן עבד אל-עזיז, להתערב בסוגיה על מנת לאפשר את קיום המשחק בפלסטין".

רג'וב הדגיש כי הוא מוכן לבחון פתרונות מקוריים אחרים, כמו לדוגמה לקיים את המשחק בעזה ולא בגדה המערבית, אבל שכל ניסיון לכפות על הפלסטינים להעביר את הביתיות יגרום להתפטרות מיידית של כל חברי התאחדות הכדורגל הפלסטינית. לדבריו, "אם המשחקים של הנבחרת יתקיימו מחוץ לפלסטין, אין צורך בהתאחדות כדורגל פלסטינית".

לסעודים, שטרודים עד מעל לראש באסון שהתרחש במכה ושהביא למותם של מאות עולי רגל – לרבות ביקורת עולמית והאשמות של איראן וניגריה כי רשלנות סעודית היא שהביאה לאסון – יש עכשיו עוד כמה ערמונים להוציא מהאש. ההחלטה לגבי המשחק באיזור ירושלים תתקבל בוודאי בקרוב.

אל מול ההצהרות של רג'וב, נדמה שההשלכות שלה יהיו היסטוריות: או צעד דרמטי של פירוק התאחדות הכדורגל הפלסטינית, שיבוא כתוצאה מהסכמה של פיפ"א לקיים את המשחק בירדן, או ניצחון פלסטיני שיושג ב-13 באוקטובר, עוד הרבה לפני שריקת הפתיחה, כש"הנצים הירוקים" ייסעו בכביש העולה לשכונת א-ראם, וכשיידלקו הזרקורים באצטדיון פייסל אל-חוסייני.

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+

> מתנגדים לכדורגל בשבת? תהפכו אותנו לאיראן!

נאיף חזאזי, חלוץ ערב הסעודית, מודה לאלוהים אחרי שכבש מול צפון קוריאה בגביע אסיה (Nasya Bahfen CC BY-ND 2.0)

נאיף חזאזי, חלוץ ערב הסעודית, מודה לאלוהים אחרי שכבש מול צפון קוריאה בגביע אסיה (Nasya Bahfen CC BY-ND 2.0)

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf