newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מדריך הישרדות לפלסטיני בארץ הקודש

כשכל מה שצריך בשביל ששוטר יירה בך ברחוב זה שמישהו יצעק "מחבל", כדאי לכל ערבי לנקוט בשורה של צעדי זהירות: תחליף את הרינגטון בערבית, שני את כיסוי הראש ותרימו ידיים כל הזמן. אבל הכי טוב לא לצאת מהבית

מאת:

ביקשתי לדעת איך לשרוד כערבייה פה. עזבו מדינת כל אזרחיה, כל חמושיה, כל יהודיה – עכשיו צריך לאמץ את מדיניות נתניהו ולהישאר בחיים. על החיים עצמם נדבר בהזדמנות אחרת.

ברור שלערבי הממוצע אין נשק חם, כך ששינוי הוראות הפתיחה באש לא ממש משנות לנו. החומר הדליק היחיד שאנחנו מכירים נמצא ליד המנגל, כך שגם אם ראשי הערים והכפרים שלנו יעשו כמו בני הדודים השכנים ויבקשו מהתושבים להסתובב עם אקדח – זה פשוט לא יעבוד אצלנו.

אז מה צריך לעשות? ביקשתי בפייסבוק עצות כדי לבנות "מדריך הישרדות לפלסטיני בארץ הקודש". כתבתי בעברית כי חשבתי שחבריי היהודים בטח עברו בחיים שלהם גלי אנטישמיות, כך שהגיעה שעת המבחן של החברות בעת צרה, והם ודאי יוכלו לשתף אותי כחלק מהעם הנרדף בעולם בניסיון שלהם.

הופתעתי לגלות שהרבה חברים ערבים שיתפו את הקריאה ושהם ממש מפחדים כמוני להסתובב בחוץ או לצאת למרחב הציבורי וליפול טרף קל בידי רוב יהודי מתלהם. זאת במיוחד אחרי הסרטונים המזעזעים שמראים יהודים צמאים לדם שקוראים לחסל ערבי שנפל במלכודת. בנתניה ראינו לינץ' בפועלים ערבים, ובירושלים חבורות עבריינים יוצאים בלילות לצוד צעירים ערבים, שואלים זרים ברחוב מה השעה ואם יש להם מבטא ערבי הם אכלו אותה.

> העילה להארכת מעצר: קריאה להביא בצל להפגנות

אישה מוסלמית באל-אקצא (פאיז אבו-רמלה / אקטיבסטילס)

אישה מוסלמית באל-אקצא (פאיז אבו-רמלה / אקטיבסטילס)

בימים בהם הטירוף הוא השליט הנבחר הבלתי מעורער, כל אחד יכול לשאת נשק ולהרגיש שחייו בסכנה מעצם זה שאישה ערבייה פותחת את התיק שלה לידו, אז לכו תדעו איך זה יגמר.

אז אמרנו שחבריי הערבים מרגישים כמוני. נו, צרת רבים חצי נחמה. אני לא לבד עם האימה של הטרור. אבל מה לעשות באמת?

עדיף שתשתוק

התחלתי לחפש מדריכים בעברית ובאנגלית ליהודים בעולם, ואכן מצאתי משהו שיכול לעזור: מדריך בטיחות לסטודנטים יהודים בארצות הברית, שיצא בעקבות גילויי אנטישמיות שם. אין על האמריקאים האלה והמלחמה שלהם בטרור.

בטח יש שם משהו מעניין, אמרתי לעצמי. אני חוסכת לכם את הפרק שמדבר על כמה חיי אדם חשובים לקמפוס ומגדיר את האנטישמיות כפשע שנאה, ומתלהב מעליונות החוק במדינה דמוקרטית ועוד חומר תיאורטי מיותר שלא קשור לערבים אזרחי המדינה.

אז הנה בתכלס, תמצית הדברים עם התאמה לפלסטינים ולמצב העדכני בישראל. מקווה שתמצאו בו ישועה מעולם השנאה והפשיעה:

1. "ראית משהו, תגיד משהו" (if you see something say something): במקרה שלנו אם ראיתי יהודי בלחץ בסביבה, ואתה לא בטוח שהעברית שלך תקינה וירודה מספיק לרמת הרחוב הישראלי, אולי עדיף שלא תגיד שום דבר. תסתום, בחיאת רבאק. זה מתסיס את ההמון. בטח אל תזכיר שום דבר שקרוב ל"אללאהו אכבר", פיתה עם זעתר, וכל זה. אל תתפלל ואל תענה לטלפון. אם הרינגטון שלך מנגן בערבית תחליף אותו כבר עכשיו.

במקרה שהמבטא שלך לא מסגיר אותך תתחיל שיחה מפיגה מתח, כמו "מה יהיה עם הערבים האלו? צריך לכסח אותם!" או "חזק ביבי הזה, יכנס בהם", ועוד כאלה ביטויים אלימים כלפי בני עמך. אנחנו סולחים לך על הבגידה, העיקר לצאת בשלום.

2. כתוב במדריך ש"המראה שלך מסגיר אותך", ומומלץ להפגין בטחון עצמי, לא לחץ. במקרה שלנו אולי כדאי גם להסוות את המוצא שלנו. אני מודעת שלערבים, ובמיוחד למוסלמיות הדתיות, זה אתגר לא פשוט. לגברים שביניכם, תשקיעו מחשבה בבקשה במראה החיצוני. תתלבשו רגיל, העיקר בגדים נוחים ונעלי ריצה כמובן, תוותרו על הכפייה והזקן בינתיים ועדיף לא להסתובב רעולי פנים. זאת אלא אם כן אתם מתחזים ליהודים שומרי מצוות, ואז תשאירו את הזקן ובמקרה הזה תזכרו לשמור שבת, יעני לא לעשן בשבת וכל מיני פעולות מעוררות חשש כאלה.

באשר לנשים, בעקבות האיסלמופוביה בעולם מצאתי לכן "פאתווא", צו הלכה יעני, מחכמי השריעה, שמתיר לנשים לשנות את צורת כיסוי הראש והלבוש במקומות לא בטוחים במדינות המערב. ישראל מחשיבה את עצמה מדינה נאורה מהמערב, לכן לכו על זה. אפשר ללמוד איך היהודיות מסדרות את המטפחות המעוצבות היפות לאחור, ולהחליף את הג'לבאב בחצאית ארוכה. זה בסדר גמור וגם שינוי סטייל בו זמנית. הטעיה זה שם המשחק יקירות, ואנחנו טובות בזה.

לנשים הלא דתיות כמוני זה די פשוט: תתלבשנה כרגיל ולא להגזים עם המחשוף. עזבי זכותך על גופך וכל הפמיניזם עכשיו, עם הגברים ה"חזקים" שיש בחוץ ראינו שזה עלול להסתיים בשליפת נשק מסוג אחר וזה ייגמר באונס קבוצתי בחניון, וגם זה לא רצוי על רקע לאומני. אני מתלבטת לגבי אמצעי הגנה עצמית כי זה יכול להיראות כמו נשק במצלמות וזה מסוכן.

> סרטון חדש: שוטר ירה בפאדי עלון למרות שלא היווה סכנה לאיש

פלסטינית בחוף הים בתל אביב (יותם רונן / אקטיבסטילס)

תסתכלו טוב. היא לא מחזיקה סכין. פלסטינית בחוף הים בתל אביב (יותם רונן / אקטיבסטילס)

3. "חמוש פעיל", כתוב במדריך, הוא אדם שיש לו נשק חם ומכוון אותו לעבר קורבנותיו. הוא בלחץ ומאיים וצועק. לפי המחקרים לוקח בין 10 ל-15 דקות עד שכוחות הביטחון מגיעים, ואת הזמן הזה צריך לשרוד ("בריחה, הסתתרות, מאבק") עד שתגיע העזרה ותשתלט עליו.

פה, חברים, אנחנו בבעיה כפולה ומכופלת. קודם כל, בדרך כלל כולם חמושים מסביב חוץ ממך בסיטואציה מסוכנת זו, כך שלא ניתן לברוח ולא ניתן להתחבא. שנית, גם כשהמשטרה תגיע סביר להניח שהשוטר הראשון שירד מהרכב יירה בך, כי המון יהודים יצעקו "תירה בו המחבל, בן השרמוטה, תירה בו", כך שלא בטוח שעם המשטרה תבוא ההצלה.

אני חושבת שבשלב זה נותר לך רק לחפש את המצלמה הקרובה ולצעוק עם הידיים למעלה, "אני חף מפשע!" (כלומר, חוץ מפשע אחד: נולדתי ערבי וזו לא אשמתי). אולי יתגלה צלם אנוש בקהל שיציל אותך מההוצאה להורג.

תכיני את אבא

4. "אם עברת תקרית אלימה ושרדת אותה, תכתוב את כל הפרטים של האירוע, בפירוט מקסימלי, ותמסור עדות למשטרה כדי לעזור לתהליך מיצוי הדין עם הפושעים", מייעץ המדריך.

אני מאמצת את ההמלצה הזו, אבל בנוסף תמסור אותה עדות לעורך דין טוב, חברים ולעיתונות, כי סביר להניח שתואשם בהתנהגות מתריסה שעוררה חשש בקרב ציבור רחב ופוסט-טראומטי, דבר שהביא לתגובה בלתי סבירה ולחשש ממך. תהיה מוכן לאפשרות העמדה לדין. אם זה יקרה, תרגיש מאוד מוזר שאתה מבסוט מהאישום ומההסתבכות עם החוק, כי יחסית יצאת בזול ונשארת בחיים. ואין מקום יותר בטוח מהכלא במדינה הזו.

5. אם לא צריך – אל תצא החוצה. הסעיף הזה, האמת, לא היה במדריך, אבל פשוט הרבה אנשים כתבו לי את זה בתגובות, כולל אמא. "אל תצאי פשוט מהבית, עדיף". ואני מאמצת את ההמלצה. אם זה לא עניין של חיים ומוות אל תצאו אל המוות. תישארו בבית. גם שם לא ממש בטוח, אבל עדיף. תפגינו בפייסבוק עם לייקים רבים והערות כמה שתרצו, בלי להתלהב יותר מדי, ותוציאו כעס ותסכול, אבל אל תיסחפו בדיונים ברשת, כי השב״כ מקשיב ומקליט וזה עלול להסתיים במעצר מנע עוד בבית.

לצעירות אני אומרת, שתכיני את אבא שלך – שלא מעורב בכלום, ויושב מול המחשב, צופה בספורט וממלא "ווינר" – שהוא עלול למצוא את עצמו נגרר איתך לתחנת המשטרה על תקן הזכר שאחראי על הנקבה שהביא לעולם. זה אקט משטרתי שאנחנו נתקלים בו מדי פעם, גם לאחרונה, שנובע מ"רגישות תרבותית" לתרבות הערבית, לפיה לא מדברים עם אישה וגם לא חוקרים אותה בשב"כ בלי רשות הגבר שלה.

אז אם יש נשים ערביות שחשבו שהן חלק אינטגראלי מעמן, מהדיכוי ומהגזענות נגדו, המסר הזה לא עבר לממשל הצבאי, שעוד תקוע בהנחיות הפעולה של שנות הארבעים. את עוד נחותה כערבייה וגם כאישה, וזרועות הקולוניאליזם הנאור ידאגו להשאיר אותך בכלא הכפול הזה לעד.

בסוף המדריך לבטיחות כתוב משהו בסגנון "סטודנט יהודי יקר, חווית הלימודים שלך בקמפוס חשובה לנו מאוד, וגם הקשר עם הקהילות היהודיות יקר לנו. זכור שאנחנו נעשה הכל כדי לשמור על קהילת הסטודנטים, אבל עליך מוטלת האחריות לשמור על עצמך".

ובזה, חברים, קשה מאוד לסכם. אין לפלסטינים בישראל קהילות תומכות רבות. אתם לא בדיוק חשובים כאזרחים ובטח לא החוויות וההרגשות שלכם. גם לאף אחד במדינה לא חשוב הקשר עם הקהילות שיש או אין לכם. אבל מה שכן, עליכם מוטלת האחריות לשמור על עצמכם!

תודה שקראתם את המדריך לצרכי הישרדות. אתם מוזמנים לשתף אותו עם אחרים.

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+ וברוסית באתר רלוונט

> לא מאוחר מדי בשביל למנוע עוד תרפ"ט

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

אקדמיה שלא יוצאת נגד ההרג והדיכוי לא ממלאת את תפקידה

כשהופיע איום על ביטול פרסי ישראל, האקדמיה בישראל הזדעקה. אבל היא בוחרת למלא את פיה מים ביחס לזוועות בעזה, ואפילו עוזרת בסתימת הפיות של סטודנטים ומרצים פלסטינים. ככה לא עושים אקדמיה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf