newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

זה לא 72 בתולות, זה 67 שנות כיבוש

סיפרו לכם שאסלאם קיצוני ואל אקצא הם הסיבות לגל האלימות. אז סיפרו. מה שמניע את הפעולות האובדניות של הצעירים הפלסטינים הוא עוני, אלימות המדינה כלפיהם ויאוש עמוק. וכן, גם אנחנו החילונים צריכים לעשות יותר בשביל להבהיר את זה

מאת:

שא תפילה לפני צאתך מהבית, ולבש את בגדיך היפים ביותר. סרק את שיערך היטב, וחייך לקראת תמונה. אתה עלול לגמור כעוד פוסטר על קירותיה המדממים של העיר. אף אחד מאיתנו לא חסין בפני הקליעים שלהם.

– פלסטיני צעיר מסילואן, ירושלים. אוקטובר 2015.

הציטוט הזה נכתב בפייסבוק לפני מספר שבועות על ידי צעיר פלסטיני שעבר עשרות מעצרים ובילה חלק ניכר מחייו בכלא, בשל רדיפה פוליטית כתוצאה מהשתתפותו התכופה בהפגנות. שימו לב לאופן ההתנסחות: הכותב מתייחס ליציאה מהבית כאל אירוע אובדני כמעט, ולמוות כאל אירוע בלתי נמנע, עליו הצד השולט (הישראלי) מחליט, ושעליו אין לו שום שליטה. אמצעי ההגנה היחיד מבחינתו היא התפילה הקטנה שהוא מתכנן לשאת לפני צאתו מהבית. כאן מתחיל ונגמר תפקידה של הדת בתודעת ההתנגדות הקולקטיבית בקרב רוב הצעירים הפלסטינים.

וזו, גבירותי ורבותי, תמצית העניין.

חדי העין מביניכם – כלומר, אלו שלא חושבים שהחדשות מתחילות ונגמרות בשידורי התעמולה הזולים של יונית לוי ודני קושמרו – ודאי שמו לב שלמרות ה"רגיעה" היחסית של השבועיים האחרונים בישראל, הגדה ומזרח ירושלים כבר בוערות יותר משנה. יותר מ-70 ההרוגים הפלסטינים באוקטובר האחרון (ביניהם, איך לא, גם עשרות נרצחים פלסטינים בעזה) מעידים יותר מכל על כך שגל ההתנגדות הנוכחי לכיבוש לא הולך להיפסק בקרוב.

> 71 הרוגים פלסטינים בחודש אוקטובר

פלסטינים בעימותים עם הצבא במחסום ליד בית אל (אורן זיו / אקטיבסטילס)

72 בתולות? סיפור שבכלל לא קיים בזרם המקובל על הפלסטינים באסלאם. פלסטינים בעימותים עם הצבא במחסום ליד בית אל (אורן זיו / אקטיבסטילס)

יאיר לפיד ודאע"ש

ועכשיו להפרכת המצאה ישראלית שקרית: האם כל אותם פלסטינים מתו למען אל אקצא? התשובה הקצרה היא: לא. התשובה היותר ארוכה והפחות מעודנת, למי שלא השתכנע מהתשובה הקצרה: ממש לא, תומכי נתניהו/לפיד/הרצוג עיוורים שכמותכם.

בדומה לאינתיפאדה השנייה, גל ההתנגדות הנוכחי והאלים התחיל אומנם עם הפרובוקציות הישראליות בשטחו של המסגד המהווה את סמלה הלאומי של פלסטין ההיסטורית, ולא רק סמלה הדתי, אבל נמשך ללא שום קשר למה שקורה או לא קורה בשטחו. אסור להתעלם מנקודה קריטית זו.

בעוד הפלסטינים נאבקים נגד הכיבוש ועוולותיו, הישראלים נאבקים למען המשך ביסוסה של התעמולה הציונית השקרית בעידן הפוסט מופתי-היטלרי. מבחינת הפוליטיקאים הישראלים ודובריהם בתקשורת, קל לצייר את הפלסטינים כמפלצות פונדמנטליסטיות נאציות שרק מעוניינות לרצוח יהודים כי הם יהודים.

למי שתהה מה גרסה פחות מתוחכמת של נתניהו, מעין ביבי מינוס כנראה 40 נקודות איי קיו, עושה כדי לתרום את חלקה מה"אופוזיציה", אז כאילו כדי להוכיח לנו שוב שאין באמת אופוזיציה כשזה נוגע למורעלי האידיאולוגיה הציונית – בשבוע שעבר קיבלנו הדגמה יפה לכך. זה קרה כאשר גירסה זו, יאיר לפיד שמה, הסתובב לו באירופה והסריח את אולפני הטלוויזיה של הרשתות הגדולות בדיבורי תעמולה הזויים וחסרי ביסוס. ״אנחנו מתמודדים מול דאע״ש״, סיפר האיש והגבות, "חיות אדם. מוסלמים רצחניים שרק רוצים לרצוח יהודים בשביל 72 בתולות", הוא הפיץ בורות ושינאה באולפני ה-BBC ,פראנס 24 והשד יודע איפה.

האגדה על 72 בתולות, שאגב, אין לה ביסוס בזרם המרכזי באיסלאם אליו משתייכים הפלסטינים והמסתמך על הקוראן (מאחר והיא לא מוזכרת בקוראן), היא לא מה שמוציא את הפלסטינים לפעולות ייאוש אלימות ואובדניות. היא אפילו לא באמת קיימת בשיח הפלסטיני הפנימי.

הבריחה מגיהנום

הנסיונות לצבוע את הפעולות האלה (מה שנקרא "פיגועים" בציונית מדוברת) בגוון דאע״שי מהווים לא רק עוד עוול של הכיבוש, או עוד הוכחה לכך שדאע״ש משרתים את ישראל בפשעיהם – שמשמשים מנוף לביסוס התעמולה הציונית. אלא שהנסיונות האלה אף מהווים הכרח ציוני לשם ביסוס הסיבות להמשך שליטתם בעם אחר הנלחם למען חירותו. על ידי כך ניתן לשכנע את ההמונים בצדקת דרכו של העם הנבחר, ובאופן אנסתטי לטשטש את העובדה כי הכיבוש הוא הניצוץ והקטליזטור לכל גל אלימות, וכי הרצון למות "שהידים" הוא לא הסיבה העיקרית.

אף חשוב מכך מבחינת ישראל, תעמולה זו מסתירה את המצב האובדני בו נמצאים צעירים פלסטינים, שנגרם מהטראומה המתמשכת של עוני מחריד, פשיטות ליליות של הצבא, מכות להורים מול הילדים, מעצרים, מוות ואלימות בגילאי ילדות, קנאה בצעירים אחרים בעולם, יאוש טוטאלי וחוסר תקווה נראה באופק. גיהינום בלתי נסבל.

העובדה כי כוחות רבים מקרבנו הפלסטינים אכן רואים במאבקנו לשחרור כמלחמת דת, מצערת ומשחקת בחלקה לידי הנראטיב הציוני ומסיתה את הדיון מהעיקר. גם עלינו, הכוחות החילונים, הליברליים והאתאיסטיים הפלסטינים יש חלק באשמה, מאחר ואנו לא עושים מספיק כדי לבקר ולהתנגד לקולות אלו, אבל זה כבר דיון אחר. ועדיין, גם אותם קולות רואים בכיבוש, בקולוניאליזם ובניאו-קולניאליזם, כסיבות היחידות לקריאתם לג׳יהאד. ניתן לראות זאת בבירור במניפסטים של חמאס והג׳יהאד האיסלאמי.

ועכשיו, בואו נדמיין לעצמנו מה היה קורה לו מנהיג פלסטיני היה נוהג כפוליטיקאי ישראלי, מתראיין באירופה, מפיץ דברי בלע אנטישמיים ומשווה את היהודים לחיות צמאות דם, כפי שלפיד ונתניהו עושים לפלסטינים.

העובדה כי הדבר היה מזיק לאין שיעור למאבקנו הצודק נגד הכיבוש, לעומת התועלת שהציונות מפיקה מאותן אמירות בדיוק כנגד פלסטינים, אמורה להספיק כדי לדעת איזה צד הוא הצודק. הישראלים מתעתעים ומשקרים, ולשיטתם מרוויחים המון מתעמולת הדה-לגיטימציה והדמוניזציה כנגד הפלסטינים, כאילו מגף הכיבוש הדורכת עליהם מאז נולדו לא מספיקה כדי להפוך את חייהם לגיהינום עלי אדמות. לפלסטינים אין שום אינטרס לפעול באותה צורה.

למען האמת, זה גם לא מעניין אותם. כרגע, מה שמניע את הצעירים הפלסטינים הוא לאו דווקא הרצון להגיע לגן עדן, אלא הרצון לברוח מהגיהנום.

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+

> "תשחק בכל דבר, לא בזין של אבא שלך": שב"כ מאיים על פעילים בנגב

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf