newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מסע בין מערות עתיקות למאבק על הכרה בכפר הבדואי ביר אלחמאם

הגענו בגלל הפוליטיקה, נשארנו בשביל הטיול בין מערות עתיקות ובארות. סיור בכפר, שלמרות ההיסטוריה הארוכה שלו עדיין מוגדר על ידי המדינה כשטח נופש עתידי לתושבי באר שבע

מאת:

צילום: יותם רונן / אקטיבסטילס

נאג'י אבו זקיקה ואני מנסים לקבוע זמן למפגש כבר תקופה די ממושכת, וכשאני סוף סוף מגיעה לביר אלחמאם אני כבר לא מצליחה להחליט באשמת מי התמהמנו עד כדי כך. אחרי ארוחת החטיפים הקבועה שלנו בתחנת הדלק של שגב שלום, יותם הצלם ואני חוזרים אל האוטו ונוסעים מזרחה על כביש 25.

אנחנו פונים שמאלה אל הכפר הבלתי מוכר א-זרנוק, עולים על הגשר מעל מסילת הרכבת, ואחרי שאנחנו עוברים את כל בתי הכפר באיטיות שמחייב שביל העפר, מצלצלים לנאג'י. תעברו את הוואדי, תעברו עוד ואדי, ובפנייה הראשונה שמאלה תצלצלו אלי שוב. בדרך אחד מתושבי הכפר תוהה אם נאבדנו בדרך ומסביר לנו איך להמשיך. הדרך אל הכפר קשה, הכביש לא סלול ובהעדר גשרים, אנחנו נאלצים לעבור את הוואדיות בזהירות. עוד כשקבענו את הפגישה נאג'י אמר שאין לו הרבה זמן. הבטחתי שנגיע לחצי שעה, גג 40 דקות. בסופו של דבר הגענו בסביבות ארבע אחר הצהריים וחזרנו לבאר שבע הרבה אחרי שהחושך ירד על הנגב.

   > מחאה ומעצרים בכפר שקק"ל מתכננת להחליף ביער

נאג'י אבו זקיקה מציג בור מים בכפר (יותם רונן / אקטיבסטילס)

נאג'י אבו זקיקה מציג בור מים בכפר (יותם רונן / אקטיבסטילס)

אחרי שהסכמתי לעזוב את שני גורי הכלבים בחצר הבית, נכנסנו והתחלנו לדבר על ביר אלחמאם, במסגרת פרויקט תיעוד הכפרים הבלתי מוכרים של פורום דו-קיום בנגב, שאני מרכזת. ככל שהשיחה התקדמה אפשר היה לראות בעיניים של נאג'י שהוא כבר ידחה את כל התכניות לאחר הצהריים כדי להראות לנו את כל הבארות, המערות, בורות המים והמבנים העתיקים שעולים בשיחה. מישהו דופק בדלת, ובמהרה אביו של נאג'י מצטרף אל השיחה הקולחת על ההיסטוריה של הכפר. הוא מסביר שהכפר נמצא שם עוד מלפני התקופה העותמאנית, מספר על מצוקת המים הקשה ומונה את כל המשפחות שמתגוררות שם.

ביר אלחמאם הוא כפר בדואי היסטורי, שהוקם הרבה לפני הקמתה של מדינת ישראל. מעל אלפיים תושבים מתגוררים בכפר ללא חשמל, ללא בית ספר או מרפאה, ועם נקודת חיבור אחת למים, שלא מספיקה לכל תושביו. עד היום לא הכירה מדינת ישראל בכפר, שלפי תכנית המתאר הרלוונטית האחרונה יושב בתחום "ייעוד נופש מטרופוליני". כשנאג'י מציג את החזון שלו לכפר, ואת השאיפה להפוך אותו למרכז תיירות, אני מוטרדת רק מדרכי העפר ושני הוואדיות שצריך לעבור בדרך אליו. מצד שני, אם אני כבר נוהגת בכל הכפרים הבלתי מוכרים, ורבים יעידו שנהיגה בשטח היא לא הצד החזק שלי, כנראה שכל אחד יכול להגיע לשם.

הטקסט על ביר אלחמאם לפרויקט הכפרים כבר מוכן, אני סוגרת את המחשב ותוהה מה יקרה עכשיו. נאג'י מחליט שאין ברירה ולמרות קוצר הזמן חייבים לצאת לסיור. אנחנו עולים על הג'יפ הירוק שלו ונוסעים לנקודה הראשונה, לראות את המערות העתיקות. כמה דקות אחרי שאנחנו יורדים נאג'י מסנן לעברי שבפעם הבאה אני אבוא עם נעליים סגורות, כי אי אפשר לטייל ככה עם כפכפים. אני מתנהלת באטיות מאחורי נאג'י ויותם, ולא מבינה איפה המערות האלה שהוא מדבר עליהן, עד שלפתע הן מתגלות לעינינו. על צלע הגבעה, על שפת הוואדי, חצובות שש מערות יפיפיות.

פתח המערה החצובה בסלע (יותם רונן / אקטיבסטילס)

פתח המערה החצובה בסלע (יותם רונן / אקטיבסטילס)

אנחנו נכנסים אל המערה הראשונה, ונאג'י הופך ברגע למדריך טיולים של ממש, מראה לנו עם פנס את חדרי השינה, האזור שבו הוחזקו החיות, הארון והמזווה הקטן שחצוב בקיר. דלת העץ של המערה מוטלת על הרצפה בכניסה.

נאג'י מספר שהמערות היו בשימוש עד שנות השבעים, ובחום של הנגב זה אפילו לא נראה מוזר; המערה הקרירה הזאת היא המוצא היחיד מהשמש באותו רגע. כשהוא מוטרד מהזבל במערה ומתחיל לתכנן איך לפנות אותו, אני עסוקה במחשבות על המערה, ועל כמה חשוב שכל אחד ואחת יבואו ויחזו ביופי הזה, ובעיקר בעדות הזו, לקיומו של הכפר במקום מזה מאות שנים. אחרי שיטוט ממושך בין המערות השונות, אנחנו צועדים במעלה הנחל כדי לראות את בור המים ששימש את דייריה.

מטיילים בין המערות בביר אלחמאם (יותם רונן / אקטיבסטילס)

מטיילים בין המערות בביר אלחמאם (יותם רונן / אקטיבסטילס)

הכפר ביר אלחמאם נקרא על שם באר המים שחפרו תושביו ונמצאת בסמוך לו. בתרגום חופשי זאת "באר היונים", ואני מזהירה את נאג'י שבטקסט שקיבלתי מאחד הארגונים בנגב על הכפר כתוב שהשם נובע מ"היונים הרבות שמעופפות ומתקהלות סביבה", ושאני מצפה לראות אותן שם.

כשאנחנו מגיעים רק שני דרורים עומדים על רשת הברזל שמכסה את הבאר. כנראה שהטקסט היה פיוטי מדי. בינתיים יותם ממהר להטיל אבן פנימה כדי לבדוק את העומק, שקט, כולנו דרוכים, עד שאחרי כמה שניות פוגעת האבן בקרקעית.

מלבד הבאר יש בכפר בורות מים רבים, ששימשו לאיסוף מי גשם. אנחנו מסתובבים בין הבורות השונים, שומעים סיפורים, מצלמים, ולסיום זורקים אבן וממתינים לפגיעה בתחתית. אני בעיקר חוששת שמישהו ייפול לאחד הבורות, ומאבדת את היכולת לנשום כשנאג'י משתרע מעל אחד הבורות כדי להציץ פנימה. כל בור ובאר רק מחזקים בי את תחושת החשיבות של המקום, עוד ועוד עדויות לחיים שהיו וישנם בביר אלחמאם.

בור מים בכפר, שמה של המשפחה חרוט על אבן השפה וסימני החבלים ניכרים בה (יותם רונן / אקטיבסטילס)

בור מים בכפר, שמה של המשפחה חרוט על אבן השפה וסימני החבלים ניכרים בה (יותם רונן / אקטיבסטילס)

בכל אחד מן הבורות, וגם בביר אלחמאם עצמה, נאג'י מציג את החריצים העמוקים שהותירו החבלים באבן, שמעידים על השימוש הרב שנעשה בהם. לאורך השנים החבלים ממש חצבו באבן, ואני בעיקר מודאגת מכך שלא אצליח לתפוס את הפלא במצלמה. הוא מספר שכדי למשות מים מן הבאר השתמשו בעבר בגמלים שהלכו מרחק של עשרות מטרים עד שהגיעו הדליים אל גובה האדמה.

מאזור בורות המים אנחנו עולים ברגל אל אחת הבייקות (מבני אבן ובוץ ששימשו בעבר למגורים ולאחסון) של הכפר, כשלפתע מסתערים לעברנו ארבעה סוסים, עליהם רוכבים צעירים מן הכפר, בדרכם אל אוהל החתונה שנמצא במרכזו.

קבוצת הצעירים בדרכם לחתונה בכפר (יותם רונן / אקטיבסטילס)

קבוצת הצעירים בדרכם לחתונה בכפר (יותם רונן / אקטיבסטילס)

הסוסים ורוכביהם ממשיכים בדרכם, ואנחנו נשארים עם הבייקה העתיקה, או יותר נכון עם השרידים שלה. לאורך כל הסיור הרגשתי איך כואב לנאג'י לראות את המקומות ההיסטוריים הללו נהרסים ונעלמים לאט לאט. גם הבייקה שימשה את תושבי ביר אלחמאם שנים לפני קום המדינה, אבל גם היא לא תגרום לממשלה להבין שהגיע הזמן להכיר בכפר.

ככל שהסיור מתקדם אני מבינה את נאג'י, שדוגל בתיירות בדואית אמיתית, לא כזאת שמציעה תה, קפה ורכיבה על גמלים. הוא צודק, אני מחליטה לפתע עם עצמי, יש במקום הזה משהו כל כך רב עוצמה, יחד עם השלווה שבה נאג'י מנייד אותנו מבאר, לבייקה, לבור מים וחוזר חלילה, שכולם צריכים לראות ולחוות.

כשעוד רגע שוקעת השמש אנחנו חוזרים לבית של נאג'י, באר שבע נראית באופק כמו מטרופולין של ממש. אנחנו מסכמים את כל מה שראינו, מפטפטים קצת לסיום, נאג'י לא מאמין שבסוף נשארנו איתו כל כך הרבה זמן, ואנחנו יוצאים אל הדרך. הוא מזמין אותנו להצטרף לאחד מטיולי הג'יפים שהוא מדריך בין הכפרים הבלתי מוכרים בשבוע הבא ומפציר בנו לתת לו ללוות אותנו אל הכביש, אבל אנחנו מבטיחים שהכל בסדר ושאם ניתקע נתקשר. אנחנו עוברים את שני הווואדיות, נכנסים לא-זרנוק, עולים על הגשר ומשם לכביש 25, בדרך הביתה.

אני חוזרת בתחושה שלא הייתי מחליפה את אחר הצהריים הקסום הזה בעד שום הון שבעולם, ושאני חייבת לגרום לכמה שיותר אנשים להגיע גם הם אל ביר אלחמאם ולצאת לסייר עם נאג'י בשטח. אני יודעת שלא כל אדם שמגיע אל הכפר יחווה אותו בצורה פוליטית כל כך כמוני, והאמת שאני קצת מקנאה. הייתי רוצה להצטרף לטיול ג'יפים מתל שבע ועד תל ערד, ולהיות מסוגלת להתמקד ביופי של הבארות והמבנים ההיסטוריים, לבקר בכפרים ולא להרגיש רק את הכאב שבאי ההכרה, אלא גם את היופי שבחיים שמתנהלים בהם כיום.

בכפר ביר אלחמאם יש מרכז מבקרים שמציע אירוח, לינה, סיורים באזור וטיולי ג'יפים בין הכפרים הבלתי מוכרים שמפעיל נאג'י אבו זקיקה. לתיאום ביקורים: 054-3652929.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

בבית החולים האירופי בעזה משתדלים ליצור אווירת רמדאן

משפחות ואנשי צוות קישטו את בית החולים, שבו מצאו מקלט אלפי עקורים מרחבי עזה, בניסיון נואש להרגיש קצת חגיגיות גם בתנאים האיומים שבהם הם חיים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf