מי הן "חוליות הטרור" שבחשיפתן מתגאה השב"כ?

מדי פעם לפעם מתמלאת התקשורת בצהלות שמחה על הצלחת שירותי הביטחון עם פרסומה של עוד "חשיפה" של חוליה שתכננה פיגוע, חטיפה, או התנקשות בבכיר ישראלי. בעיני רוחו רואה צרכן התקשורת הישראלי כנופיה חמושה עד צוואר, בנדנות צבעוניות קשורות למצחי חבריה וחגורות נפץ משוכללות כרוכות סביב מותניה, שנעצרה שניות לפני שלחצה על הדק רובה הצלפים או טיל הקרקע-קרקע אותו רכשה בכסף זר שהועבר לידיה בידי בלדרים מסוקסים. המציאות, אפעס, כפי שהיא משתקפת בכתבי האישום המוגשים בעקבות החשיפות המתוקשרות האלה, שונה.

חשיפה כזו התפרסמה בתקשורת לפני כשבוע. חוליה של שישה פלסטינים, כך הותר לפרסום, תכננה לחטוף מתנחל או חייל, ולרצוח יהודים באופן כללי. "התשתית היתה בשלבי הכנה מתקדמים", נמסר לתקשורת הישראלית שמיהרה לפרסם את הדברים כלשונם. ההודעה גם פרטה כי השישה עסקו בייצור חומר נפץ, שתכננו להכין בעזרת חומרים כימיים ודשנים, כמו גם חפרו במספר חלקות אדמה בגזרת חברון. עד כאן גרסת השב"כ כפי שהגיעה לידיעת הציבור. הגרסה שנביא להלן מקורה בכתב האישום שהוגש בפועל נגד הנאשמים, ומספרת סיפור קצת שונה.

על פי כתב האישום שהוגש בשבוע שעבר נגד חברי החוליה בבית המשפט המחוזי בירושלים, הנאשמים לא השיגו נשק, לא הכינו מטענים, לא חפרו, ובעצם לא עשו כלום חוץ מלדבר זה עם זה, וזאת על פי הודאה שהוצאה מהם לאחר חקירות ארוכות בידי השב"כ. פרט לדבריהם, שכאמור נאמרו במהלך חקירות השב"כ, אין בעצם שום ראיה אחרת. ה"חוליה" היא קבוצה של קרובי משפחה שאולי ישבו ודיברו על תוכניות מרושעות לרצח וחטיפה, אבל לא עשו שום דבר מעבר לזה. הם רצו, על פי כתב האישום, לקנות נשק, אך לא היה להם כסף. הם רצו, על פי כתב האישום, להכין מטענים, אך לא ידעו איך. הם רצו, על פי כתב האישום, לקנות גז מדמיע בשער שכם בעלות של חמישה שקלים, ויתכן שהצליחו. הם רצו, על פי כתב האישום, להשיג תמיכה של חמאס, אך לא הצליחו, או לא ניסו אפילו. הם ניסו, על פי כתב האישום, לחפור בקרקע באזור חברון, אך לא הצליחו כיוון שהיתה סלעית מדי.

וזהו. זו "תשתית הטרור שהיתה בשלבי הכנה מתקדמים". חבורה של אנשים שמדברים ביניהם, שככל הנראה אחד מהם הוא בכלל משת"פ של השב"כ הישראלי, שלא הצליחו לקדם אפילו פרט אחד בתוכניתם, ושסיכמו בפגישתם האחרונה לפני שנעצרו לדחות את כל הסיפור בחודשיים לפחות. בליל ה-3 לדצמבר נעצרו חברי החוליה הזו ונחקרו במשך כחודש במתקני שב"כ על מנת להוציא את ההודאה בדברים שהוצגו בכתב האישום.

> כך הרשות הפלסטינית משתיקה את הביקורת נגדה

סיפור דומה של חוליה שהיתה או לא היתה, ובכל מקרה, על פי כתב האישום, לא עשתה דבר, הוא זה של ההתנקשות הדמיונית במי שהיה בזמנו שר החוץ הישראלי אביגדור ליברמן. ההודעה לתקשורת של שב"כ התפארה אז בסיכול התנקשות פוליטית, כשבפועל פרט לדיבורים בסלון בית משפחה פלסטינית, לא היה שום דבר. כלום. לא נשק, לא אמצעים, כלום.

קנוניה לרצח עם

פעם הכרתי בחור בשם א'. א' היה חילוני שגילה את הדת, והפך קיצוני מאוד ביחסו לאוכלוסיה הפלסטינית. ערב אחד ישבנו, הוא ואני, על גג אחד המבנים בבסיס המנהל האזרחי בו שרתנו, והוא סיפר לי על תוכניתו להשיג מיכלי גז, להעמיסם על משאית, ולנהוג אותה ישר למסגד הגדול בג'נין. "זה יהיה גדול", הוא אמר. לאביו של א', מתנחל מהסביבה, היתה משאית,ולהשיג אז בלוני גז בהחלט היה בהישג ידו. התכנית של א', על פי ההגיון של השב"כ, היתה גם היא תשתית בשלבי הכנה מתקדמים.

בהזדמנות אחרת, שנים מאוחר יותר, קרא לי אביה של מישהי שיצאתי איתה אחרי ארוחת השבת. "אתה מבין עניין", הוא אמר לי, עיוור לחלוטין למי אני ובמה אני מאמין. "אני מכיר מישהו שישקיע. בוא נפתח וירוס שנשים במים של עזה שיפגע רק בערבים ויהרוג אותם. זה יפתור את כל הבעיות. היום בהייטק אפשר לעשות הכל". התכנית המתועבת של האב, על פי ההגיון של השב"כ, היתה קנוניה למימון רצח עם.

בירוקרטיה שאפתנית

השב"כ הוא אמנם משטרה חשאית, אך הוא בעיקר ארגון ממשלתי עם בירוקרטיה ומדדים פנימיים, עם עובדים שאפתניים יותר ופחות, מוסריים יותר ופחות. עובד שמראה הצלחה – יקודם. עובד שלא מביא את הסחורה – לא מקודם. וזה בסדר, נניח. אבל מה שקורה כאן זו התגייסות מלאה של המערכת, כל המערכת, לגבות את העובדים השאפתניים האלה: הפרקליטות שמנסחת את כתבי האישום שלא מכילים דבר פרט להודאה שהוצאה באלימות; בתי המשפט שלא זורקים את כתבי האישום הריקים האלה; התקשורת שמפרסמת את ההודעות המתפארות הללו מבלי לשאול שום שאלות, פעם אחרי פעם, גם כשהפרטים המופיעים בכתבי האישום לא תואמים לאלה שמוגשים להם; והציבור, שסוגד לעגל הביטחון בעיוורון מוחלט, בעיקר כשזה נוגע לפלסטינים.

אין הכוונה לומר שאין התארגנויות אלימות בשטחי הגדה המערבית. לחלוטין לא. עובדה שמדי פרק זמן יוצא לפועל מבצע כזה או אחר המיועד לפגיעה בחיילים או באזרחים ישראלים. עם זאת, החוליות שנחשפות חדשות לבקרים על ידי השב"כ, לא תמיד באמת יוציאו לפועל את הדברים שאמרו שיעשו, דברים שהוצאו מהם פעמים רבות תחת עינויים קשים וממושכים. האם במקרה הזה היו הדיבורים, שהיו או לא היו, הופכים למעשים? אולי כן ואולי לא. האם זו "תשתית בשלבי הכנה מתקדמים" כפי שפורסם בתקשורת? רחוק מכך. בהעדר מנגנון פיקוח אמין ורציני, הופכות ההודעות לתקשורת מטעם המשטרה החשאית צינור המידע היחיד ממנו ניזון הציבור. כלי התקשורת יעשו בחכמה אם ילמדו מתועפות הפעמים הקודמות בהן התברר שהגרסאות שמציג השב"כ להתרחשויות לא תואמות את גרסת המציאות, ויפסיקו להפיץ אותן כתורה מסיני. עד שזה יקרה, יש לקבל את הדברים המפורסמים על ידיהם עם קמצוץ גדול של מלח.

> מהו "סיפור טוב" עבור אילנה דיין ו"עובדה"?