newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

המנהל הספרדי אסר על התלמידים להתחפש לרב עובדיה

לאיסור לא ניתן הסבר, אבל בעולם החרדי גם לא צריך לתת הסבר כזה. ומה אומר מקרה הרב עובדיה על השתכנזות?

מאת:

מנהל תלמוד תורה ספרדי בבני ברק, שהוא מזרחי בעצמו, אסר על התלמידים להתחפש בפורים לרב עובדיה יוסף, כך חשף אתמול ידידי איתי גדסי ברדיו קול חי. בעקבות הפרסום תקפו חברי כנסת בש"ס בחריפות את הרב המנהל.

הרב עובדיה היה מנהיג מזרחי ורבני גדול, אך התלמוד תורה הזה לא רואה ברב עובדיה יוסף אחד ממנהיגיו. המנהל משתייך לקבוצת "מרביצי תורה ספרדים", שעל אף מוצאם המזרחי, בחרו במנהיגותו הליטאית של הרב שך על פני הרב עובדיה יוסף וש"ס.

לילד חרדי לא צריך להסביר מה הסיבה לאיסור הזה. היא די ברורה, ומדברת בעד עצמה. בתלמוד תורה ליטאי, אף ילד – ספרדי או אשכנזי – לא יחשוב אפילו להתחפש לרב עובדיה יוסף, ולא משום כבודו של הרב המנוח. לשם הדוגמה, בשנה שעברה פורסם כי מנהלים אסרו על התלמידים להתחפש לשוטרים וחיילים, כחלק מהמחאה נגד חוק כפיית הגיוס.

ילד מחופש לרב עובדיה מקבל ממנו טפיחת חיבה. (צילום: יעקב כהן, בחדרי חרדים)

ילד מחופש לרב עובדיה עם הרב עובדיה עצמו (צילום: יעקב כהן, בחדרי חרדים)

זו דוגמה מובהקת למה שמכונה "השתכנזות". למה הדבר דומה? לסטודנטית שמספרת שבאוניברסיטה היא הבינה שכדאי לה להפסיק לומר "ברוך השם" מחשש לתיוג; לצעיר שלפני ראיון עבודה מוריד את שרשרת ה"חי" שקיבל לבר מצווה מסביו; או להחלפת שם משפחה מזרחי בשם "עברי", המתרחשת עד היום, כדי להימנע מאפליה, הדרה, או סתם מ"התפעלות" מכך שאתה דוקטור למרות שאתה מזרחי.

זה קורה כל הזמן. בחברה החרדית ובחברה הישראלית הכללית. זה לא נעים בכלל להיתקל בתופעות הללו, ומקרים בוטים כמו זה של הרב המנהל מבני ברק, אף מעלים תחושה של קבס קל.

אך מי שרואה במזרחים הללו שעושים הכל כדי להיטמע בחברה שמקטלגת ומפלה לפי נתוני צבע וגזע את הבעיה, מפספס את הפיל שבחדר: אותם תנאי סף "ישראליים" שמדירים מתוכם מזרחים, ומכריחים מזרחים ואחרים להלבין פניהם ברבים.

כאן כתבתי על זה אמש.

> גברים, אל תנהלו את המלחמות שלכם על כתפי נשים בשם האסלאם

מנהל תלמוד תורה ספרדי בבני ברק אסר על תלמידיו להתחפש לרב עובדיה: גם בפורים עליכם להמשיך להתחפש לליטאים

Posted by Eli Bitan on Monday, 29 February 2016

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf