newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

היחידים שנערכים ברצינות ליום שאחרי מחמוד עבאס הם חמאס והימין הישראלי

בהעדר מנגנון מוסדר למינוי יורש, ועל רקע החלל החוקתי, הפוליטי והפרסונאלי, ירידתו של מחמוד עבאס מהבמה הפוליטית עלולה לגרור את הזירה הפלסטינית לכאוס מוחלט. לעת עתה, הרשות הפלסטינית, ישראל ומדינות המערב מגלות אדישות תמוהה

מאת:

כותב אורח: מנחם קליין

זה יכול לקרות הלילה או מחר בבוקר. לפתע, כמו אריק שרון בשעתו, מחמוד עבאס מקבל שבץ ואינו מתפקד עוד. אך בשונה מהמקרה הישראלי אין לעבאס משנה או ממלא מקום כפי שאולמרט היה לשרון. חוקי היסוד של הרשות הפלסטינים קובעים שבמקרה זה יו"ר הפרלמנט, עבד אל-עזיז דוויק, מתמנה אוטומטית כממלא מקום זמני. אלא שיו"ר הפרלמנט הוא איש חמאס שחלק גדול מהזמן מאז נבחר ב-2006 יושב בכלא ישראלי במעצר מנהלי. מה גם שבגלל היריבות בין חמאס ופת"ח הפרלמנט לא מתכנס. דוויק ככל הנראה יטען כי הוא היורש החוקי, עמדה שוודאי לא תהיה מקובלת על אנשי הפת"ח, ישראל, חלק ממדינות ערב ומדינות המערב.

מולו יטען לכתר סאיב עריקאת. לא מכבר מינה אותו עבאס לתפקיד מזכ"ל הוועד הפועל של אש"ף. הוא יטען כי על פי חוקי היסוד של הרשות היא כפופה לאש"ף. הוועד הפועל של אש"ף הוא הגוף המנהל את הארגון ולכן צריך מזכ"ל הוועד הפועל לשמש מחליפו של עבאס. אלא שמעמדו של עריקאת אינו חזק מספיק כדי לרשת את עבאס. את מעמדו הפוליטי עריקאת שואב מנאמנותו האישית לעבאס. אין לו בסיס עוצמה בדמות מנגנון ביטחון או רשת משפחתית ענפה, ולא הילה של לוחם שישב בכלא. עריקאת חסר נכסים אלקטוראליים שיאפשרו לו ולפת"ח להתמודד בהצלחה עם החמאס.

את מה שאין לעריקאת יש לאישים אחרים. מוחמד דחלאן, לשעבר ראש מנגנון הביטחון המסכל ברצועת עזה, שעבאס הדיח מפת"ח, שוקד ממקום גלותו באיחוד האמירויות לשמור על מחנהו. בתוך הגדה המערבית עושים זאת ג'בריל רג'וב, לשעבר ראש המנגנון המקביל בגדה, ראש המודיעין הכללי מאג'ד פרג', וסלאם פיאד, ראש הממשלה לשעבר שאהוד במערב. ראש התנזים בפת"ח, מרוואן ברגותי, מושך בחוטים מתוך הכלא הישראלי והוא פופולארי יותר מכל אישיות פלסטינית אחרת, כולל הנשיא עבאס. החלל החוקתי והפוליטי כנראה יזמין עוד מועמדים לנסות את מזלם, וכבר רוחש האוויר שמועות על קואליציות של מועמדים שקמות לקראת היום שאחרי עבאס.

> הכשלון: פרויקט השלום של מחמוד עבאס הגיע לדרך ללא מוצא

מחמוד עבאס (מוסטפא באדר / אקטיבסטילס)

ואקום חוקתי, פוליטי פורסונאלי. הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס. (מוסטפא באדר / אקטיבסטילס)

אדישות בדרך לתהום

כפי שכתבתי כאן לפני חודשים מספר, עבאס לא קידם את הפלסטינים לעבר עצמאות ואינו יכול להתגאות בדרכי פעולה דמוקרטיות. החלל החוקתי, הפוליטי והפרסונאלי מאיים לפרק את הפת"ח והרשות הפלסטינית. רק החשש מהתפרקות מוחלטת מדביק זה לזה את חלקי הפאזל הפוליטי בצמרת הפלסטינית. למטה מהם לא קיימת קהילה פוליטית מלוכדת, ולתוך ריק זה נכנס הדור הפלסטיני הצעיר עם מה שמכונה אינתיפאדת היחידים.

מפתיע לגלות שמדינות המערב וישראל, שמחזיקות את הרשות הפלסטינית בחיים, אינן נערכות כראוי להתמודד עם הצפוי ביום שאחרי עבאס. הן אוטמות אוזניים ועיניים לסימנים המדאיגים שכבר נראים, ופועלות על סמך ההנחה המוטעית שההווה יתמיד אם רק נתחזק אותו עם כמה הקלות כלכליות או אשליה של תהליך מדיני שאי פעם בעתיד הלא-ידוע יביא לעצמאות. במלים אחרות, החלל מקיף לא רק את המציאות הפלסטינית אלא גם את תודעתם של הממסדים שמקיימים את הרשות.

לעומתם, אלו שרוצים לקדם סדר חלופי נערכים לבאות. בצד הפלסטיני סביר להניח שגורמים בחמאס עושים זאת.

גם לפעילי ימין בישראל יש תוכנית. הם דנים ברעיון לנצל את הכאוס ביום שאחרי עבאס כדי להחליף את הרשות הפלסטינית בשורה של אוטונומיות עירוניות בגדה המערבית. רעיון זה עלה לראשונה בימין הרדיקלי המקורב לממסד, ויש סימנים לכך שהוא נשקל בחיוב בימים אלה על ידי בכירים בממשלה. חסל שטחי איי בי וסי והסכמי אוסלו. אמור מעתה עיריית שכם רבתי או עיריית רמאללה ובנותיה. כל עירייה תפעל במנותק מחברתה וכך ייפסק המסע הפלסטיני לעבר מדינה. בין העיריות ישתרע שטח נרחב שישראל תספח על ההתנחלויות ששוכנות בהן.

המהלך ינומק בצרכי ביטחון ויוצג כזמני. אם הפלסטינים יתקוממו הדבר רק יחזק את הטיעון הביטחוני של ישראל והצורך לדאוג לחיי יומיום תקינים באמצעות העיריות. הכיבוש, שהחל את דרכו בשנת 1967 כזמני, מחזיק מעמד כחמישים שנה והוא מעמיק והולך. מדוע שהסדר החדש לא יחזיק מעמד לפחות אותו מספר שנים? בהינתן החולשה הפלסטינית, הרכב הקואליציה בישראל והסטת תשומת הלב העולמית מפלסטין לסוריה, יש לימין הישראלי סיבות להניח שתוכניתו היא בת ביצוע.

זו הנחת עבודה אופטימית שמנסה לגלגל את ההיסטוריה לאחור, לעשור הראשון של הכיבוש. אז ישראל ניהלה את הגדה והרצועה באמצעות ראשי ערים ודחתה את היוזמה של כמה מהם להקים מנהיגות כלל-ארצית בה ישתלבו גם נציגי מזרח ירושלים. המחשבה שמציאות זו תחזיק מעמד הוכחה תוך מספר שנים כאשליה. ב-1976 זכו פעילי אש"ף בבחירות לעיריות העיקריות. אגודות הכפרים שישראל הקימה בסוף שנות ה-70 כדי לנגוס בכוחן של העיריות נכשלו, כמו גם הניסיון לרסק את אש"ף במלחמת לבנון הראשונה.

הפיתרון: בחירות

התבססות הלאומיות הפלסטינית באינתיפאדה של 1987 ומאז הסכמי אוסלו ידועים וברורים. המחשבה שהתרסקות המנגנון הפוליטי הפלסטיני העלימה את שאיפת העצמאות, ושאם הרעיון קיים ניתן יהיה לדכא אותו בכוח הזרוע – היא אשליה. ודאי שכך הוא כאשר במרחב בין הירדן לים יש כמעט שוויון דמוגרפי בין יהודים לערבים, ההתנחלויות מתרבות וחודרות לעומק השטח הפלסטיני, הממשלה מחדדת את יהודיות המדינה ומדירה רחוק יותר את אזרחיה הפלסטינים. יישום גישת הימין יביא לבלקניזציה של האזור. מה קרה כאשר התפרקה יוגוסלביה כולנו זוכרים.

כדי לחסוך מכולנו כאן עתיד דומה נחוצה תוכנית נגדית: עריכת בחירות לפרלמנט ולנשיאות הפלסטינים. לאחר התקדים שקבעו הבחירות ב- 1996 ו-2006 זקוק כל אדם שיירש את אבו מאזן ללגיטימציה באמצעות בחירות. ודאי שכך הדבר במערכת פוליטית מפוצלת כמו זו הקיימת ברשות הפלסטינית. מעבר לכך, בחירות הן דרך לשקם את הקהילה הפוליטית שהתרסקה בימי עבאס.

גם אם הבחירות תערכנה במתווה שקבעו הסכמי אוסלו, שורה של קשיים יכולה לסכל את קיומן. השתתפות חמאס עלולה לא להתקבל על דעת ישראל, ארה"ב ואירופה, אולם היא הכרחית לייצוב המערכת הפוליטית הפלסטינית ולרכישת לגיטימציה רחבה עבור יורשו של עבאס. ממשלת ישראל הנוכחית צפויה גם להתנגד בחריפות להכללת הפלסטינים במזרח ירושלים בבחירות. אם יחליט מרואן ברגותי להתמודד על הנשיאות מתוך הכלא הישראלי יש לו סיכוי טוב לנצח. הדבר יציב בפני ישראל קושי מדיני לא-מבוטל ובפני הפלסטינים את הצורך להחליט כיצד תתפקד הנשיאות.

תנאי מוקדם לקידום בחירות ביום שאחרי עבאס היא הסכמה פלסטינית על חוקי משחק. סיכום עקרוני על בחירות הושג מספר פעמים בעבר בין פת"ח לחמאס במסגרת שיחות הפיוס ביניהם אולם אף אחד מהסיכומים לא מומש בגלל אינטרסים צרים פוליטיים צרים ולחץ אמריקני, אירופי וישראלי.

מניעת כאוס וסיכול תוכנית הימין הישראלי באמצעות בחירות הם בראש ובראשונה אינטרסים פלסטינים. אף גורם חיצוני מלבדם לא יכול להשיג הסכמה פנים-פלסטינית ולדבוק בה בנחישות. לאחר שזו תושג יוכלו נציגי הפלסטינים לפנות לאירופה, רוסיה וארצות הברית כדי שיחד יפצחו את התנגדויותיה של ממשלת ישראל וייתנו את חסותן לבחירות. האתגר המיידי שעומד בפני הפלסטינים והמערב, המקיים את הרשות הפלסטינית, אינו איך להשיג עצמאות פלסטינית, אלא איך למנוע כאוס ואת מימוש תוכנית הימין ביום שאחרי עבאס.

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+

מנחם קליין הוא פרופסור למדע המדינה באוניברסיטת בר אילן. קליין היה יועץ למשלחת ישראל במשא ומתן עם אש"ף בשנת 2000 ונמנה על מובילי יוזמת ז'נבה. ספרו Lives in Common, Arabs and Jews in Jerusalem, Jaffa and Hebron נבחר על ידי ניו רפובליק כאחד מחמשת ספרי העיון הטובים ביותר של 2014. לאחרונה יצא הספר במהדורה עברית בקיבוץ המאוחד, תחת הכותרת "קשורים – הסיפור של בני הארץ".

> הכשלון: כך איבד מחמוד עבאס את החברה הפלסטינית

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf