למה סבא וסבתא שלי צריכים לקבל טלפונים שאומרים שאני זונה?

כותבת אורחת: יולי נובק

סבתא שלי, סבתא רונית, נולדה במרקש לפני 83 שנים. היא עלתה לארץ עם אמא שלה ואחותה בגיל 17.

את אמא שלה, סבתא-רבתא שלי, מסעודה ביטון, אני לא ממש זוכרת (אולי רק זיכרון עמום – של אישה גדולת מימדים עם עיניים ירוקות ויפות, אבל לא הרבה יותר). בשנת 1951 מסעודה החליטה שדי לה. שלמרות שהם נצר למשפחת רבנים מכובדת במרוקו, משפחת נחמיאס, היא רוצה לעלות לארץ. היא הייתה ציונית – לקחה את שתי בנותיה ובאה לפה.

הן הגיעו למחנה מעבר, ומשם למושב ישרש. בעלה, סבא-רבא יוסף, שהתנגד בהתחלה לעליה לארץ ("למה אנחנו צריכים את זה?"), התגעגע מדי והגיע לפה מספר חודשים אחריהן.

סבתא מסעודה וסבא יוסף קבורים בהר הזיתים. האגדה מספרת שסבתא מסעודה טיפסה בהר הזיתים לאחת הפינות הגבוהות ובחרה שתי חלקות קבר המשקיפות להר הבית. היא רצתה להיות הראשונה בתור ביום שיגיע המשיח.

> עיתונאים בעד צנזורה: על כתבת שוברים שתיקה בערוץ 2

שנתיים אחרי שעלתה ארצה, כשהיא בת 20, פגשה סבתא שלי את סבא משה. השנה הייתה 1953. סבא, שהגיע עם אמו ואביו לארץ 20 שנים קודם מפולין, גם הם ממניעים ציוניים גרידא, כבר הספיק להתגייס לאצ"ל, לשבת שנתיים כאסיר מחתרת בכלא לטרון, לראות את המדינה עליה חלם קמה לתחייה, וללחום במלחמת העצמאות בחטיבת הראל. הוא היה חרמ"שניק, והשתתף בכיבוש הנגב. הוא גאה בזה עד היום. וגם אני גאה בו מאוד. בין היתר, על זה שהוא התאהב בסבתא שלי, המרוקאית, וכמה שזה לא היה מקובל אז – הלך אחרי הלב.

הם התחתנו בהר ציון אל מול הליגיונרים הירדנים. בהפגנתיות. השיא אותם הרב אריה לוין, "הרב של האסירים".

סבתא עבדה יותר מ-50 שנים במרכז החקלאי, התחילה כמרכזנית זוטרה ולאט לאט התקדמה כמנהלת חשבונות. היא האדם הכי מסור וחרוץ שאני מכירה. סבא הוא איש שקט וחכם מאוד. אנחנו לא מסכימים כמעט על כלום. אבל אני זוכרת ומוקירה איך בתור ילדה היה לוקח אותי, אותנו – הנכדים, למוזיאון האצ"ל והלח"י. הוא סיפר הרבה על היסטוריה ועל פילוסופיה ולא פחות – על אידאולוגיה. בין השורות סבא לימד אותי על מאבק בממסד הקולניאלי, על מאבק בכלל (לעתים אלים – כזה שיש לי לגבי חלקו ביקורת היום, אבל גם לא מעט ענווה ביחס אליו).

הוא לימד אותי גם על מחירים אישיים קשים שצריך לשלם בשביל הדברים שאתה מאמין בהם. לפני כמה שנים, כשחיפשתי בתור סטודנטית ספר על המונח התאורטי "אלטרואיזם" ובאתי להתייעץ, הוא שלף מהספרייה הגדולה שלו את "מעשר ראשון" של ישראל אלדד, האידיאולוג המרכזי של הלח"י. בעדינות, הוא הציע לי לקרוא, אפילו שהוא ידע שהאידאולוגיה הזאת אינה האידאולוגיה שלי – וקראתי.

זו הערוגה בה גדלתי – מלאת חמלה ואנושיות ודעות נחרצות. כזו שלא מסכימים בה על המון דברים, אבל יודעים לשבת, ולדבר, ולהתווכח. ולא להסכים – אבל כן להקשיב זה לזו.

אז אלו סבא וסבתא שלי: אנשים בני 85-87, לא בשיא הבריאות אבל עם מלא אהבה לחיים. שמספר הטלפון שלהם פורסם בפוסט שרואים פה בתמונה, ורץ בימים האחרונים בכל קבוצות הוואטסאפ והפייסבוק של הימין.

והם יושבים עכשיו בדירה שלהם ומקבלים טלפונים תוקפניים מאנשים שראו את הפוסט הזה, שמישהו כתב לפני שלושה ימים – אחרי שראה את הכתבה בערוץ 2 על "שוברים שתיקה", אחרי ששמע את שר הביטחון מורה לפתוח נגדנו בחקירה, ואת יריב לוין קורא לנו בוגדים בפריים טיים הכל-ישראלי בערוץ 2, ואת לפיד תופס כרגיל טרמפ, והפעם גם את איציק שמולי ואיתן כבל מהעבודה שמצטרפים למקהלה בהתלהבות. ואתמול – את ביבי נתניהו שמספר לעולם שאנחנו (אנחנו, כן? חיילים, חיילות, קצינים וקצינות לשעבר) – קשורים איכשהו לפיגוע באיסטנבול.

אז כן, כמו שסבא וסבתא שלי לימדו אותי – יש המון מחירים אישיים שצריך לשלם כשנאבקים על המדינה שלך. אבל בחיאת, לא הגיע זמן שמישהו ירסן את חבורת המסיתים הזו? למה סבא משה וסבתא רונית, שלא מסכימים עם הנכדה שלהם אבל אוהבים אותה וסובלניים גם לדעות ששונות משלהם – צריכים להתעורר ב-1 לפנות בוקר לטלפון שאומר להם שהנכדה שלהם זונה?

ברצינות ביבי, זו המסורת? זו המורשת שלך? זה מה שאתה מוכן להפוך את המקום הזה להיות בשביל לשמור על הכיסא שלך? ברצינות בנט, אתם באמת מוכנים לכל זה רק בשביל עוד מאחז על גבעה בשומרון?

שם המחתרת של סבא שלי היה "זאב", על שם ז'בוטינסקי. דור של ענקים, שלפחות הייתה להם אידאולוגיה, גם אם היא רחוקה שנות אור משלי. והיום – ה"מנהיגים" של המדינה שלי, בלי בושה ובלי אידאולוגיה, מוכנים להעמיד בסכנה של ממש את כל מה שסבא וסבתא שלי, והדור שלהם, לחמו וחלמו עליו – בית לאומי ודמוקרטי לעם היהודי בארץ ישראל.

יולי נובק היא מנכ"לית שוברים שתיקה

> היחידים שנערכים ברצינות ליום אחרי עבאס הם חמאס והימין הישראלי