כך קוברים את הדמוקרטיה: בין המל"ג לאום אל-חיראן

ביד אחת מפרקים את המוסדות שאמורים לאזן את האינטרסים הצרים של מפלגת השלטון. ביד השנייה מעמיקים את האפליה בין יהודים לערבים. שני המהלכים מרחיקים אותנו עוד יותר מהשאיפה לדמוקרטיה

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כותבים אורחים: יגאל ברונר וניב גורדון

שר החינוך, נפתלי בנט, החליף בתואנות כאלה ואחרות את ראשת המל״ג, פרופ׳ חגית מסר-ירון, במינוי מטעם. בעקבות פיטוריה פרשו עוד חמישה מחברי המל״ג, וכעת מסתמן שגם להם ימצאו מחליפים נוחים לשר.

במקביל, ביער יתיר ממתינה בקוצר רוח קבוצה של מתנחלים יהודים כדי שהכפר הבדואי אום אל-חיראן יפונה מיושביו, יהרס, ויוחלף בכפר יהודי, חירן שמו, שיקום על חורבותיו. למרות ההבדלים קיים קשר הדוק בין שני המהלכים.

המהלך הראשון הוא חלק ממתקפה ישירה על אחת מאושיות החברה האזרחית הדמוקרטית: ה"סיביל סרוונט". מדובר באיש או אשת מקצוע, ברי סמכא בתחומם, שמול עיניהם טובת הציבור כולו ולאו דווקא האינטרסים הצרים של מפלגת השלטון והקליינטים שלה.

ממשלת נתניהו נלחמת בחודשים האחרונים בחורמה בתאים האחרונים של משרתי ציבור עצמאיים כאלה. הממונה על ההגבלים העסקיים, יו"רית רשות החשמל והמדען הראשי של משרד החינוך הם רק מעט דוגמאות של מפוטרי הזמן האחרון. פרופ' חגית מסר-ירון, שסולקה כאשר פעלה לפיקוח על הבלגן החוגג בחלק ממוסדות ההשכלה הגבוהה בארץ, היא דוגמה נוספת. הממשלה, כך דווח לאחרונה, חותרת למנות ישירות דירקטורים מטעמה, חברי מרכז הליכוד למשל, במקום מתוך מאגר של אנשי ונשות מקצוע, ולעזאזל הקריטריונים. לדידם, המפלגה היא מעל למדינה.

> להקים מל"ג צללים מול הנסיון לפגוע באקדמיה

בנימין נתניהו בהלוויתו של מאיר דגן (קובי גדעון, לע"מ)

נשאר רק עם פוחלץ של דמוקרטיה. בנימין נתניהו בהלוויתו של מאיר דגן (קובי גדעון, לע"מ)

המהלך השני גם הוא מתקפה על נשמת אפה של הדמוקרטיה, או ליתר דיוק על שלושת היסודות שעליהם עמדה המהפכה הצרפתית: חירות, שוויון, ואחווה. אם לחסרי הזכויות הורסים כדי שאפשר יהיה לבנות לבעלי הזכויות, אז איפה כאן העקרונות הדמוקרטיים?

כמובן שגם כאן לא מדובר במקרה בודד אלא במערכה שלמה נגד האזרחים הפלסטינים. גוזלים את אדמתם, עמותותיהם מוצאות מחוץ לחוק, ובקרוב נבחרי הציבור היהודים יוכלו לסלק את עמיתיהם הערבים מהכנסת. הממשלה מדירה את הערבים בזכויות תכנוניות, במשרות ניהול, ובכל משאב אחר. שבטיות יהודית לפני דמוקרטיה.

כך ששני המקרים, מל״ג ואום אל חיראן, הם חלק מאותה מתקפה משולבת על ליבה של הדמוקרטיה. דמיון נוסף הוא שהכל תקין, חוקי ומסודר. איכשהו תמיד תמצא הפרוצדורה שתכשיר פיטורי רגולטור כזה או אחר כאילו מדובר בעניין טכני בלבד. לא בכדי גם היועץ המשפטי הוא היום משפטן מטעם. לעולם תמצא התקנה שתכריז על הכפר הבדואי כלא חוקי ותאפשר להחליף אותו בכפר יהודי, וימצא גם השופט שיסמוך ידיו על כך.

הממשלה, בסדרה של אקטים ברוטליים, חותכת בבשר הדמוקרטיה ועוקרת את איבריה הפנימיים, אבל היא מקפידה לתפור מחדש את הגוף המחולל, שהוא פחות ופחות חי ויותר מן סוג של פוחלץ, ולהציג אותו בגאווה כ"דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון".

תסתכלו על היער

כמובן יהיו רבים שיזדעקו שאין קשר. מה לפרופסורים הפורשים ולבדואים המגורשים בכפר לא מוכר בנגב? אחרי הכל, פרופ' משה מאור שהיה ממובילי הפרישה מהמל״ג חזר ואמר בשבועות האחרונים שפרישתו היא "לא פוליטית".

אולם, יש לזכור שפרופ' מאור, כמו רוב הפורשים האחרים, מונה בתקופה של גדעון סער כשר החינוך. הרי אותו מאור, שכיום מזדעק נגד השר הנוכחי, פעל במרץ רק לפני שנים ספורות כדי לסגור את המחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון, שמרציה הואשמו בחוסר נאמנות פוליטית (אחד מהם הוא מכותבי המאמר הזה). יתרה מזו, אותם פרופסורים שפרשו מהמל"ג לא התפטרו כשסער הקים את אוניברסיטה באריאל במסלול עוקף מל״ג. הם לא התפטרו כשהוא העביר מיליונים רבים לאוניברסיטה המתנחלת בלי ביקורת ובלי מכרז. הם לא התפטרו כשהמשטרה עצרה בסיטונות סטודנטים בהפגנות או ערכה חיפושים ברוטליים במעונות ברמת אביב. רק כשהחליפו אחת מהם בדוקטורית, רחמנא לצלן, הם הודיעו על התפטרותם.

וזו בדיוק הבעיה. כל עוד נראה את העצים ולא את היער, לא נצליח לשנות את השיטה. המתקפה על המל"ג כמו המתקפה על אום אל חיראן היא מתקפה ישירה על הדמוקרטיה, ושתי המתקפות הללו לא התחילו היום. למעשה, לא ברור שממשלת נתניהו-בנט-שקד-רגב-כחלון-דרעי רעה יותר מזו של נתניהו-ליברמן-סער-לפיד-לבני-ישי. ממרחק ההיסטוריה זה יראה, מן הסתם, כחלק מאותו מאמץ מתמשך לעקור את קרביה של הדמוקרטיה, ולהשאיר אותה ריקה, חלולה, ובסופו של דבר מתה. אם אנו חפצים בדמוקרטיה אמיתית ולא בפוחלץ, חייבים לראות את מה שמחבר בין המל״ג לאום אל-חיראן.

יגאל ברונר הוא פרופסור במחלקה ללימודי אסיה באוניברסיטה העברית. ספרו האחרון של ניב גורדון הוא The Human Right to Dominate.

> באום אל-חיראן ייבחן העם בישראל ומדינתו

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

"להיפגש עם פלסטינים בספרות זה הרבה פחות מאיים". ערב ההשקה ל"בלשון כרותה" במכון ון ליר (צילום באדיבות הוצאת "מכתוב")

בלשון כרותה ובוטחת: הקובץ הגדול ביותר של פרוזה פלסטינית בעברית

האנתולוגיה "בלשון כרותה", המקבצת את יצירותיהם של 57 סופרים פלסטינים בעברית, מאתגרת הן את המבט האוריינטליסטי הישראלי והן את ההסתייגות הערבית מפני נורמליזציה תרבותית עם ישראל. "הבנתי שליהודים, דווקא ליהודים, אני צריכה לספר את הסיפור שלי"

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf