newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

סמוטריץ' מדבר על הפרדה, והכנסת מחוקקת אפליה

תיקון בחוק יאפשר לעולים שלמדו בחו"ל לקבל רשיון לעסוק במקצועות הבריאות הפרא-רפואיים בארץ, בעוד אזרחי ישראל שלמדו בחו"ל לא יהנו מאותו הסדר. הנפגעים העיקריים: סטודנטים ערבים שמהווים אחוז ניכר מהלומדים בחו"ל

מאת:

תגידו מה שתרצו, אבל תודו שהימין הישראלי עוזר לנו לחשוף ולהביא לקדמת הבמה את הגזענות הישראלית הממוסדת. מאז הביא סמוטריץ' לאוויר העולם את הגיגיו בדבר ההפרדה בחדרי היולדות, למדנו קצת על ההפרדה שבלאו הכי נהוגה בבתי חולים "מעורבים" ועל הרצון של יהודים להיפרד מערבים במרחבים ציבוריים. אולם, מה שרובנו לא יודעים זה כיצד המחוקק הישראלי פועל כדי לשמר את אפליית הפלסטינים העוסקים במקצועות הבריאות. כמה טוב שיש את מהא נאקיב כדי לספר.


כותבת אורחת: מהא נאקיב

לפני כשבועיים ציינה הכנסת את יום המאבק בגזענות. כבכל שנה, קיימה השדולה למאבק בגזענות דיון שבחן את "הגזענות המתרחבת בישראל". כך מצטיירת לה תמונה כאילו הכנסת והמחוקק הישראלי נאבקים בגזענות, זאת בעוד שאלו הם בדיוק האחראיים להולדת עוד ועוד חוקים ונהלים גזעניים.

בתחילת פברואר אשרה מליאת הכנסת בקריאה שניה ושלישית את הצעת החוק להסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון מס' 4 והוראת שעה), התשע"ו-2016. החוק מסדיר את מעמדם של בוגרי מקצועות פרא-רפואיים (כגון ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה, טיפול בהפרעות תקשורת ותזונה) שלמדו במוסדות בחו"ל, ומקל על תהליך קבלת רשיון העבודה במקצוע.

את ההודעה על מהלך החקיקה המפתיע קיבלתי בחשדנות מהסיבה הפשוטה מאוד, שבישראל הרוב המוחץ של בוגרי אוניברסיטאות בחו"ל הם פלסטינים, ויש להניח שאין עניין לח"כים לטרוח ולשפר או להקל על קבלתם של בוגרים אלו לשוק העבודה. לכן הלכתי לבדוק בעצמי באתר הכנסת.

> מי אמר שלבית"ר ירושלים או למחנה הציוני מגיע בכלל שחקן ערבי?

ח"כ בצלאל סמוטריץ' מהבית היהודי בעיר העתיקה בירושלים. 7 באוקטובר 2015 (פאיז אבו-רמלה/אקטיבסטילס)

העלה את ההפרדה בין יהודים לערבים במערכת הבריאות לראש סדר  היום הציבורי. ח"כ בצלאל סמוטריץ' מהבית היהודי בעיר העתיקה בירושלים. 7 באוקטובר 2015 (פאיז אבו-רמלה/אקטיבסטילס)

בפרוטוקול מהדיון שהתקיים ב-2 בפברואר מצאתי את דבריו של יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, ח"כ אלי אלאלוף, שאמר: "החוק הזה יאפשר גם לעולים וגם לאזרחי ישראל לחזור הביתה. אנחנו מתמודדים עם בעיה של מחסור בתפקידי הבריאות. אנחנו נדבקים לתעודה האקדמית כאיזה כוח עליון ולא כך הדבר. הצעת החוק הזו באה לתקן את הנושא הזה… אנחנו לצערנו, מתמודדים עם בעיה מאוד קשה של מחסור בכוח-אדם בכל מקצועות הבריאות, והמערכת הציבורית, של משרד הבריאות, מתפנקת. התפנקה", ואז הוא לא שכח להודות לשר הבריאות ליצמן, וגם לשר הקליטה.

הסכמתי מאוד עם יו"ר הוועדה בכל הקשור ל"ההתפנקות", אך התודות לשר הקליטה נשמעו לי תמוהות ועלה בי החשד שכמו בהרבה חוקים, מדובר ב"אליה וקוץ בה". אז פתחתי את נוסח החוק בדברי ההסבר להצעה, שם נכתב: "כדי לסייע למי שהגיע לישראל בנסיבות אלו להשתלב בעבודה, מוצע לקבוע כי מי שבידיו תעודה המעידה שסיים לימודים באותם מקצועות בריאות ברמה שהיא שוות ערך לתואר אקדמי ראשון באותם מקצועות, המנהל הכללי של משרד הבריאות יהיה רשאי לתת לו תעודה זמנית במקצוע הבריאות".

עיניי חשכו כאשר קראתי את סעיף 4 לחוק זה, שהוא אולי הדבר הכי קרוב לתשובה לשאלה "מי הוא יהודי?":

הוראות סעיף קטן זה לא יחולו על תושב ישראל שמרכז חייו היה בישראל בטרם יצא את ישראל ולמד לימודים כאמור בסעיף זה מחוץ לישראל; לעניין פסקה זו, לא יראו את מי שהגיע לישראל למטרות שירות או התנדבות בצבא הגנה לישראל, בשירות לאומי או בשירות לאומי-אזרחי כמי שמרכז חייו היה בישראל בתקופת שירותו או התנדבותו, או את מי שהגיע לישראל למטרת השתתפות בתכניות חוויה בישראל המוכרות על ידי הסוכנות היהודית לארץ-ישראל או ממשלת ישראל או בתכניות אחרות של הגעת צעירים מחוץ לישראל המוכרות על ידי שר העלייה והקליטה ושר הבריאות, כמי שמרכז חייו היה בישראל בתקופת השתתפותו בתכניות האמורות.

כלומר סעיף זה מונע הקלות אלו מכל מי שמרכז חייו היה בישראל בטרם יצא ללמוד בחו"ל. חוץ ממי שהגיע לארץ לצורך שירות הצבאי או התנדבות, לצורך השתתפות בתוכניות עליה לישראל, או לצורך השתתפות בשלל פעילויות המאפיינות כמעט ורק את חייהם של יהודים בלבד. וכך מוחרגים הערבים משינוי החקיקה המקל, בלי להזכיר זאת במילה.

אין זה סוד כי המדינה מעודדת עלייתם של יהודים לארץ בדרכים רבות ומגוונות, כמו על ידי מתן תקציבים ופריווילגיות שונות, שהם בעיניי בעייתיים בפני עצמם. אך חוק זה הוא מעין עליית מדרגה, והוא מעיד על גזענות המחוקק. הדבר בולט במיוחד לאור המחסור במטפלים במדינה, כפי שהעיד אפילו יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בכנסת, שאף כינה את מערכת הבריאות הסלקטיבית כ"מתפנקת". אז מה יכולה להיות הסיבה ההגיונית לכך שחוק זה לא חל על כל אזרחי המדינה? מדוע ייהנו ממנו רק העולים היהודים?

חוק זה הופך לבעייתי עוד יותר כאשר חושבים לדוגמה על המחסור בקלינאי תקשורת דוברי ערבית. את המחסור הזה כל העולים החדשים היהודים גם יחד למלא. הם לא יוכלו לטפל בילד דובר הערבית שזקוק לטיפול בשפתו. ועדין המחוקק היה אטום לצורך זה ולא חשב שיש לתת לו מענה במסגרת החוק. האם זו אינה גזענות?

הימים האחרונים הוכיחו שבדיוק כמו אשתו של ח"כ סמוטריץ', גם המחוקק הישראלי לא מתלהב מריבוי המטפלים הערבים במקצועות הרפואה והבריאות.

מהא נקיב היא פעילה חברתית-פוליטית בלוד, הייתה חברת מועצה בעירייה ובעבר שימשה כמזכירת סיעת חד״ש בכנסת. עד לאחרונה שימשה כמזכירת הרשימה המשותפת בכנסת הנוכחית.

> "גלובס" לא מצאו את דאע"ש באום אל-פחם, אז הם המציאו בעיה אחרת

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf