newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מתרבים הסימנים: הירי במחסום קלנדיה היה הוצאה להורג או רצח

שני האחים נורו רחוק מעמדת המאבטחים. האח בכלל לא אחז בסכין. שוטר במחסום ירה באוויר, ורק מאבטחים פרטיים ירו באחים 15 כדורים. מהשניים נמנע טיפול רפואי. ולסרטונים שתיעדו הכל אין זכר. מה באמת קרה בקלנדיה?

מאת:

כותב אורח: אלון-לי גרין

בשבוע שעבר נהרגו מראם אבו אסמאעיל בת ה-23, ואחיה אברהים בן ה-16, בעת שצעדו לכיוון מחסום קלנדיה. מן הרגע הראשון שהסיפור הזה זכה לכותרות צדדיות ולמבזקים אנמיים (כמו "מחבל ומחבלת נורו וחוסלו במחסום קלנדיה") היה ברור שמשהו שם לא מסתדר. זאת אומרת, מעבר לעובדה שמשהו מאוד לא בסדר בשליטה הצבאית על עם אחר ובעצם קיומם של המחסומים, משהו בסיפור הספציפי הזה פשוט נראה מאוד מטריד.

לאחר לחץ שהופעל בימים האחרונים מצדם של חברי הכנסת דב חנין, זהבה גלאון ואחמד טיבי, ולאחר שגופי התקשורת "שיחה מקומית" וה"ארץ" פנו אל המשטרה ואל המשרד לביטחון פנים, הודו האחרונים כי מי שירו והרגו את האחים הפלסטינים היו מאבטחים פרטיים של חברת האבטחה "מודיעין אזרחי".

היום (שני) פורסם שחברת האבטחה תחקרה את האירוע ואת המאבטחים המעורבים בו, והחליטה לנקות אותם מאחריות להרג האחים. בחברה רק שכחו פרט אחד קטן: הראייה המרכזית באירוע, סרטון הווידאו שצולם במצלמות האבטחה של המחסום, לא פורסם כלל ולא הגיע גם לידי החברה. מדוע? המשטרה מונעת את פרסומו.

גם ללא סרטון הווידאו ניתן לבחון את העובדות שכן פורסמו ולראות שנוצרת כאן תמונה מטרידה. סירובם של גורמי הביטחון לשחרר את הסרטון, כמו גם התחקיר המפוקפק של חברת האבטחה, מחזקים את הסברה שלא באמת הייתה סיבה להרוג את האחות והאח הפלסטינים, ויתרה מכך – שמדובר כאן במה שנראה כהוצאה להורג או כרצח.

> על המשטרה לחשוף את תיעוד הריגת האחים במחסום קלנדיה


אז בואו נתחיל בעובדות הידועות לנו עד כה:

ההגעה למחסום. מראם אבו אסמאעיל, בת 23, בהריון ואמא לשתיים, צעדה יחד עם אחיה אברהים בן ה-16 לכיוון מחסום קלנדיה. קרובי משפחתה טוענים כי מראם היתה בדרכה לקבל טיפול רפואי, וכי זו היתה הפעם הראשונה בה קיבלה אישור לעבור במחסום.

ההתקרבות למחסום והירי. כאשר מנסים להבין מה קרה כשהתקרבו האחים למחסום, קיימות שתי עדויות מרכזיות: במשטרה טוענים שבשלב מסוים נאמר למראם ואחיה לעצור, אך היא צעדה אחורה, שלפה סכין והשליכה אותו לכיוונם של השוטרים, שעמדו במרחק של 15-20 מטרים ממנה (די הרבה בשביל זריקת סכין אפקטיבית). לפי עדויות הפלסטינים שנכחו במקום, מראם ואחיה צעדו במסלול המיועד למכוניות ולא במסלול הולכי הרגל, ועל כן נאמר להם, בעברית, לעצור.

על פי שתי הגרסאות, לאחר שנאמר לה לעצור, ולאחר שהושלך או שלא הושלך הסכין, נורתה מראם על ידי כוחות הביטחון. אחיה – שכלפיו אפילו לא הועלתה בשום שלב אפילו הטענה ששלף סכין – התכופף לעזור לה ונורה גם הוא. בסך הכל נורו על מראם ואברהים כ-15 כדורים. היורים ירו על האחים כנראה ממרחק רב, כאשר הם מוגנים מאחורי מחסומי בטון, וכאשר בבירור לא נשקפת סכנה לחייהם.

המוות. לאחר שנורו ונפלו מוטלים על הרצפה, מנעו החיילים והשוטרים במחסום מאמבולנס פלסטיני להתקרב לאחים ולסייע להם. לפי העדויות, כל מי שניסה להתקרב אליהם נורה בגז מדמיע. כתוצאה מכך גוועו מראם ואברהים לאיטם על הכביש, בלי איש מסביבם, עד שמתו.

המצלמות והסרטונים המוסתרים. מחסום קלנדיה, כמו שאר המחסומים בגדה המערבית, מרושת במלצמות אבטחה. במקרים רבים בהם טענו המשטרה או הצבא כי פלסטיני ניסה לדקור חיילים, הם גם גיבו את זה בשחרור סרטוני האבטחה. אך במקרה הזה, כבר כמעט שבוע מסרבת המשטרה לחשוף את הצילומים ממלצמות האבטחה. לפי התגובה האחרונה ששלחה המשטרה היום לשיחה מקומית "כל התיק והנסיבות עדיין בחקירה. כשתסתיים, נוציא סיכום ואיננו מעוניינים להתייחס לאי מפרטיה נכון לשלב זה".

המאבטחים של חברת האבטחה הפרטית. לאחר פניית חברי הכנסת וגופי התקשורת לגורמי הביטחון, הודו אתמול במח"ש כי מי שירו והרגו את האחים היו מאבטחים פרטיים, ולא השוטרים כי שפורסם בהתחלה. עוד הודו במח"ש כי השוטרים דווקא החלו בביצוע נוהל מעצר חשוד (נוהל שלא היה אמור להוביל למותם של האחים), במסגרתו ירו באוויר, אך לאחר תחילת ביצוע הנוהל – ירו המאבטחים הפרטיים על האחים והרגו אותם.

> כשגנרלים שוברים שתיקה בלי לקרוא לעצמם "שוברים שתיקה"

מגדל תצפית, אזור חברון (אן פאק / אקטיבסטילס)

יש מצלמות. איפה הסרטונים? (אילוסטרציה: אן פאק / אקטיבסטילס)

ההרג של מראם ואברהים מעלה כמה שאלות קשות. תרשו לי להתעלם לרגע מהמשמעויות היותר עמוקות של המקרה ושל ההקשר הרחב שלו בתוך כל המציאות של הכיבוש (אל תדאגו, זה עוד יגיע), ולהתמקד דווקא בכמה שאלות קונקרטיות:

למה האחים היו צריכים למות? ברור שעל פי העובדות שידועות לנו עד כה – לא היתה שום סיבה להרוג את האחים. ניתן היה, והמשטרה מגבה זאת בעצמה בהודעותיה הלקוניות, לעצור אותם.

למה ירו על אברהים שעל פי כל הגרסאות לא שלף סכין ורק ניסה לעזור לאחותו? בדקתי לעומק את טענות המשטרה וכוחות הביטחון. באף אחת מהן לא נטען שאברהים איים על מישהו או שהוא שלף סכין. בכל זאת, נטען כי "שני מחבלים חוסלו" וכי לאחר המקרה (זאת אומרת, לאחר שכבר ירו והרגו אותם), נמצאו גם סכינים על גופתו של אברהים (אבל לא בידיו). תרשו לי לפקפק בזה.

למה. לעזאזל. צריך. 15. כדורים. על. שני. אחים. בלי. נשק. חם. שנמצאים. למעלה. מ-15. מטרים. מכם? ולמה למנוע מהם טיפול רפואי? כאילו מה? אתם גם רבים, גם עם רובים, גם מוגנים מאחורי בטונדות – וגם מרגישים כל-כך מאויימים מצמד אחים (עם סכין או בלי), שאתם אשכרה צריכים לחורר אותם ב-15 כדורים? אם כוונת הכוחות במקום היתה להרוג, אז כמובן שאין שום צורך בשאלה הזו. אבל בכל זאת, כל עוד הגרסה של המשטרה היא שלא היתה כאן הוצאה להורג, זה לא מסתדר עם מספר הכדורים שנורו עליהם ועם העובדה שמנעו מהאמבולנס הפלסטיני להגיע אליהם ולהעניק להם טיפול.

למה אתם לא משחררים את הסרטונים? השאלה הזו מדברת בעד עצמה – מה יש למשטרה ולמשרד לביטחון פנים להסתיר?

האם מאבטחים פרטיים (שכירי חרב אם תרצו) רשאים לקחת חיים? הפרט החדש שנזרק אתמול לכל הערבובייה התמוהה של העובדות, טורף את כל הקלפים ורק תורם להצגת הסיפור הזה כהוצאה להורג או כרצח. היו שוטרים במקום. הם מחוייבים לביצוע נוהל מעצר חשוד, ועל פי המשטרה הם גם החלו בביצועו. אבל בזמן שהם ירו באוויר, החליטו המאבטחים לירות על האחים ולהורגם.

מעבר לעובדה שמדובר כאן, בעצם קיומה של חברת אבטחה פרטית במחסום, בהפרטת הביטחון של מדינת ישראל – עולה השאלה הקשה: האם חברות אבטחה פרטיות מחויביות לנוהלים הצבאיים? האם הן מחויבות לחוק ולמנגנוני הבדיקה הצה"ליים (לא שיש לנו מה לתלות באלה תקוות). או שאולי, בלי ששמנו לב, החלו לעמוד במחסומים שכירי חרב עלומים שבידם האפשרות לקחת חיים בלי שאף אחד יתן על זה את הדין?

רק שלום ישחרר מהסיוט

ועכשיו, בואו נדבר על ההקשר הרחב של המקרה הזה. על העובדה שמבין כל התשובות שאנחנו לא מקבלים כאן, יש תשובה אחת ברורה וידועה: המציאות של השליטה הצבאית על העם הפלסטיני לא מסתיימת בשליטה ובדיכוי של הפלסטינים. היא שולטת גם בנו, מוציאה מאיתנו רעל ומדרדרת אותנו לתהומות עמוקים.

השליטה בעם שלם, בלי זכויות ובלי חירות, שהמחסומים הם דוגמא בולטת שלה – היא לא הפתרון לבעיות הביטחוניות ולפחד שלנו, היא המקור שלהם. השליטה הזו היא לא אמצעי שחייבים לנקוט בו כדי לשמור על המדינה מוגנת – היא הסיבה העיקרית בגללה אין לפלסטינים מה להפסיד והסיבה העיקרית בגללה לנו אין ביטחון.

הדרך היחידה שבה נוכל למנוע מהצעירים הישראלים והצעירים הפלסטינים להיפגש במחסומים ולהרוג אחד את השני, היא על ידי שחרור שני העמים מהסיוט המתמשך של הכיבוש. ואת זה, תרשו לי לסיים באופטימיות, נעשה על ידי שלום.

אלון-לי גרין הוא פעיל חברתי ופוליטי

> באגודת העיתונאים בי-ם הודיעו על הסכם עם עמיתיהם הפלסטינים, שלא קיים

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

בצפון עזה, 1 מכל 3 ילדים מתחת לגיל שנתיים סובל מתת תזונה חריפה. פלסטינים ממתינים לארוחה חמה שבושלה על ידי מתנדבים ברפיח, 20 בפברואר 2024 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)

עזה, כרוניקה של הרעבה

הרעב הכבד שישראל משיתה על עזה מאז 7 באוקטובר הגיע לממדים חסרי תקדים, אך המדיניות עצמה איננה חדשה: מאז 1967, ישראל שולטת בסל המזון הפלסטיני ברצועה ומשתמשת בו כנשק לניהול האוכלוסייה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf