newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

המטרה המשותפת של יעלון ונתניהו: לתחזק את הכיבוש

הסיפור היום הוא שנתניהו ויעלון צ'ילבות. זה מוחה, זה נוזף. אבל מאבק שר הביטחון על "מוסריות" הצבא נועד לשמור על חופש פעולה תוך כדי רמיסת עם אחר

מאת:

אחרי ששריין לעצמו מקום בגלריית התקווה של "השמאל הפרגמטי" – כי חשב שלהוציא להורג אדם גוסס על הרצפה, ובמיוחד לעיני מצלמה, זה לא רעיון כל כך טוב, אפילו אם הוא פלסטיני – ממשיך משה יעלון לרגש את המחנה. "המשיכו לומר את שעל לבכם – גם אם הדבר סותר את עמדות הדרג המדיני", קרא לקציני צה"ל, וגרף את מנת התשואות הצפויה. הזימון שלו היום למשרד ראש הממשלה ל"שיחת הבהרה" אף חיזק את מעמדו כאדם ערכי שלא חושש להתעמת עם הבוס כשזה מגיע לעניינים עקרוניים, כמו דמותו המוסרית של צה"ל.

האמירה הזו לא ברורה לי על שני חלקיה .ככלל, "לומר את אשר על לבך" זאת עצה גרועה מאוד לאנשים בוגרים כהוראה גורפת. אדם מבוגר מצופה לחשוב ולשקול את דבריו לפני שהוא אומר אותם בספירה ציבורית. אבל העצה הזו עוד יותר תמוהה כשהיא מופנית לאנשים שאמונים על הוצאה לפועל של מדיניות אלימה בהגדרה: איזה עניין יש לי בדיוק, כאזרחית מן השורה, לשמוע את "אשר על לבם" של קצינים בצבא? מה אני, הקבוצה הטיפולית שלהם?

מה שעל לבם של הקצינים הוא הדבר האחרון שמעניין אותי. מעניין אותי מה שהם עושים בפועל, ואך ורק מה שהם עושים בפועל. אם הם שותפים לפשעי מלחמה מסוג כלשהו, חיבוטי הנפש שלהם לא מעניינים אותי בכלל. מעניין אותי שיעמידו אותם לדין. אם נפשם מייסרת אותם, שיסרבו לבצע את הפקודות.

> בדרך לקואליציה הרצוג מוביל את "העבודה" לסוף דרכה

משה יעלון ובנימין נתניהו (אקטיבסטילס)

נבחרת החלומות? משה יעלון ובנימין נתניהו (אקטיבסטילס)

ובאשר לחלק השני של המשפט – אחת הבעיות היא שאין בישראל באמת דבר כזה, "עמדות הדרג המדיני". הדרג המדיני הוא שבשבת שמשתנה לפי הברומטר הציבורי, ומשדרת במקביל לפחות חמישה מסרים שונים. הרי אפילו הקוד האתי של צה"ל מתעדכן לפי אופנת "הצל" ולהקתו, והדרג המדיני פה פיתח מיומנות מדהימה לומר דבר והיפוכו כל עוד זה משרת את האינטרסים הפוליטיים שלו, אז על אילו עמדות מדובר?

האם עמדת הדרג המדיני היא הרוח הגבית שנתנה שרת המשפטים לרוצחי דומא כשנפגשה עם משפחותיהם, או הגינוי הרשמי מצד דרגים אחרים? אם קצין בצבא חושב שלהרוג אזרחים זה דבר פסול, למשל, האם זה מנוגד לעמדות הדרג המדיני? אז שיואיל הדרג המדיני לנסח את עמדותיו באופן ברור, מבלי להסתתר מאחורי מסיכות תדמיתיות שונות. וגם אז, כאמור, זה לא יהיה כדי להקל על קציני צה"ל את הטיפול הנפשי הקולקטיבי שמציע להם יעלון, אלא כדי להקל על מלאכת גיבוש התיק להאג. הא ותו לא.

כדאי אולי להזכיר כי מדובר באותו יעלון שכינה את חברי ארגון "שוברים שתיקה" בוגדים. ליעלון אין עניין אמיתי בחשיפת הפשעים שמבצע הצבא וגם לא בשינוי המדיניות – המפורשת או המשתמעת – שמחוללת אותם. למעשה, קריאתו הנרגשת והכביכול אמיצה לקצינים נועדה לשרת את ההיפך הגמור – לאפשר לקצינים ונטילציה מסוימת, וירטואלית במהותה, ואגב כך לגרוף נקודות בסעיף "הצבא המוסרי בעולם", תוך כדי שהם ממשיכים ליישם בפועל מדיניות דיכוי אלימה על אוכלוסייה תחת כיבוש.

השיח הציבורי הוא בהחלט דבר חשוב, ואין לבטל לגמרי את המשמעות של האתגור שלו על ידי גורמים מתוך המערכת הצבאית עצמה. אבל כשהשיח הזה נועד לשרת את המשך הדיכוי בפועל ורק למזער את המחיר התדמיתי שמשלמים עליו, הנזק שבו עולה לאין שיעור על התועלת.

> כשהרצוג ונתניהו באותו צד: מערכת הביטחון, האופוזיציה שלא הכרתם

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf