newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

תודה לכם יהודים טובים, תודה

תודה לך תל-אביב שאת קיימת, עם קצת ערבים וקצת עובדים זרים ומהגרים. תודה על מצלמות האבטחה שמקשות מעט על הטיוח, ותודה למצפון היהודי הווירטואלי שהתעורר לרגע מהתרדמת

מאת:

אחרי שאנחנו, הפלסטינים אזרחי המדינה, התרגלנו לגנות כל דבר שקשור לפגיעה נפשית, מנטאלית או חלילה פיזית ביהודים הרגישים הפוסט-טראומטיים, אני רוצה להתאמן קצת על כישורי התודות שלי, ברשותכם.

ובכן עם יקר, אני מבקשת להודות לכם בשם כל האזרחים הערבים במדינה. אני רוצה להודות לך מדינת תל אביב, על זה שאת עוד קיימת. בלי גדר הפרדה, בלי מחסומים, קוביות ביטון, עם כיכר הבימה וכיכר רבין שעוד אפשר להפגין בהם נגד משהו. תודה שאת קיימת שם על חוף הים התיכון, עם קצת ערבים וקצת עובדים זרים ומהגרים. יום אחד הרכבת הקלה עוד תישא את כולם למקום עבודה מכובד, בלי הפרדה בקרונות (אני מקווה).

תחשבו לרגע אם מקרה מייסם אבו אלקיעאן היה קורה במחסום קלנדיה ואותו צעיר היה נושך את המג"בניק שרובץ על חזהו. כמה כדורים היו מחוררים את גופו?

> מה אנחנו היינו עושים אילו היו מכים לידינו צעיר ערבי עד זוב דם?

תודה לבעל הבית, תודה למצלמות, תודה לך תל-אביב. משמרת מחאה מול הסופר בו עובד מייסם אבו אלקיעאן (תקשורת הרשימה המשותפת)

תודה לבעל הבית, תודה למצלמות, תודה לך תל-אביב. משמרת מחאה מול הסופר בו עובד מייסם אבו אלקיעאן (תקשורת הרשימה המשותפת)

ניצוץ ארעי של תקווה

תודה למצלמה היקרה ששתולה בזירה בכסף יהודי טהור, שהצילה את הצעיר מייסם מחורה ואת משטרת ישראל מעבודת טייח קשה ומורכבת. תודה לך בעל הבית התל אביבי הנאור שהעיז לדבר בצורה אמיצה, לצאת נגד 12 שוטרים ולקרוא להם ״פורעי חוק פרחחים שמישהו שלח אותם מלמעלה״. כערבייה לא היית מעיזה להטיל דופי ביושרם ומסירותם של כוחות הביטחון בלעדיך, בטח לא מעל גלי הרדיו. אני מבקשת לחשוף לציבור איפה הם גדלו, הפרחחים האלה, מי חינך אותם בעשרים שנה האחרונות, את מי הם אבטחו בעבר, ובוגרי אילו יחידות צבאיות הם. התוצאות עשויות להפתיע אתכם.

תודה לך ממלכת הפייסבוק שעזרת לנו להפיץ לכל העולם את מה שקרה אתמול בלב המדינה, ללא צנזורה, להראות לעולם עד כמה מסוכנת ישראל היום – לאזרחיה הערבים בעיקר, וגם ליהודים. לדבר ערבית במרחב הציבורי הישראלי ולהיראות ״בעל חזות מזרחית״ מהווה סכנת נפשות ממש במדינה שהיא הכול אבל לא אפרטהייד! ובסוף יאשימו את תנועת החרם בהשחרתה של הווילה הלבנה בכסף זר בג'ונגל השחור מנפט הערבים במזרח התיכון.

ותודה למצפון היהודי הווירטואלי שהתעורר מתרדמה לכמה דקות ונתן לכל אזרח ערבי (שיש לו חשבון פייסבוק) נצוץ ארעי של תקווה שיש עוד עם מי לדבר בימים קשים ושחורים אלו. הלב הגוי שלי נפעם מהאור היהודי המסנוור בפני הגזענות והאלימות והברוטאליות של הממשל, שהצמיח את גנדי, כהנא, סמוטריץ', גולדשטיין ורוצחי דומא ושועפאט.

זהו יום חג לדמוקרטיה שבה רוצים לחוקק חוק שמפריד בין מפגע ערבי ומפגע יהודי. אני גאה בכם יהודים יקרים שעוד נמצא בכם חן אנושי, כי לפי הממשלה שבחרתם, איך נגיד בעדינות, אתם נראים רע.

חסידי אומות העולם הערבי

בזמן שליברמן יעשה מתיחת פנים לממשלת נתניהו וינסה למכור לעולם ממשלה מוצלחת, בזמן שהממשלה והשרים הספיקו לאשר את מתווה הגז, להעיף את שר הביטחון לכל הרוחות (ואין לי בעיה עם זה, הוא בסך הכל ימיני מזן ישן שהפריע לימנים מטורפים אחרים לעשות את העבודה בדרכם), בזמן שהמתנחלים ממשיכים למצוץ את משלם המיסים עד מח העצם – בזמן הזה אני מציעה להיות חכמים ומאוחדים (ערבים ויהודים) למען העתיד שיבוא. אין לנו על מי לסמוך זולת עצמנו. לנו אין עולם ערבי שיציל אותנו ולכם אין ממשלה שבאמת מחויבת לכם.

תעודת זהות מנויילנת על זרוע היד. פטנט מציל חיים

תעודת זהות מנויילנת על זרוע היד. פטנט מציל חיים

הערבים מוזמנים לעיין שוב במדריך ההישרדות לפלסטיני בארץ הקודש, לרענן את ההנחיות ולהקפיד בפרק ״ערבים בחוץ״. אפשר לאמץ את הפטנט של הפלסטינים מירושלים ולתלות את התעודה הכחולה בצוואר, או – חידוש שלי –  לשים אותה בארנק שקוף ונצמד לזרוע או פרק היד, כמו נרתיק הסמארטפון שמשתמשים בו ספורטאים. האביזר עולה חמישים שקל ומציל חיים.

ובמקביל, חבריי היהודים –  יש לכם הזדמנות היסטורית להיכנס לרשימת חסידי אומות העולם (הערבי). אני מצהירה בזאת על פתיחת הרישום לפרויקט חסידי האנושות. נכון שפעם הצלת נפש יהודייה לא נחשבה למעשה חכם במיוחד שם באירופה, אבל תראו איך הכל התהפך בעולם. לכן אני מציעה שכל יהודי שרוצה להציל נפש ערבייה טהורה ייכנס למאגר של הפרויקט, ירשום את מקום מגוריו ויציין את מקום המקלט שהוא מוכן להחביא בו ערבים בעת צרה. חברים, העולם התקדם במהירות וצריך לארגן את הנושא הזה ולא להשאיר מקום להתנהלות בזמן חירום.

אני חותמת את דברי בשיר המשלב בין ערבית ועברית, ״אין לי ארץ אחרת גם אם אדמתי בוערת / או שחיי מכניסים שמחה ללבו של חבר, או מוות שמכניס תבוסה ללבו של אויב. غير هذه المشتعلة، ليس لي ارض أخرى ، فإما حياة تسر الصديق وإنا ممات يغيظ العدى". החלק השני הוא של עבד אלרחים מחמוד. הראשון של אהוד מנור.

> מעצר ילדים, כליאה ללא משפט והפללות: הכירו את התובע הכללי בשטחים

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf