בואו למצעד כלהט"בים, תשאירו את הזהות הפלסטינית בבית

כמו מצעד הגאווה גם הסרט החדש "אוריינטד", על הומואים פלסטינים בתל אביב, חוטא באידאליזציה של העיר. זה גם זה מתעלמים ואף משתתפים בהסתרת הפגיעה המתמשכת של ישראל בלהט"בים פלסטינים

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כותב אורח: פאדי חורי

במרץ האחרון השתתפתי בפאנל במסגרת פסטיבל הקולנוע העצמאי של וושינגטון די.סי., בו הוקרן סרטו התיעודי של הבמאי ג׳ייק ויזפלד, אוריינטד. הסרט, שיוקרן השבוע במסגרת פסטיבל הקולנוע הלהט"בי בתל אביב ובמסגרת כנס "סקס אחר", מציג את סיפוריהם של שלושה הומואים פלסטינים החיים בתל אביב.

על הסרט עצמו עוד ידובר רבות, אני מניח, אבל הנקודה שאני ביקשתי להתמקד בה בדברי בפאנל הייתה ההתעלמות הגורפת של היוצרים מהסוגיה שעולה תדיר בהקשר של האירועים המוצגים ומטופלים בו, והיא סוגיית הפינקוושינג, כלומר – השימוש של מכונת ההסברה הישראלית בזכויות להט״ב על מנת להסיט את הדיון בזירה הבינלאומית מסוגיית הכיבוש, וזאת תוך מיתוגה של תל אביב כגן עדן להט״בי.

> משרד התיירות מודה: תפקיד הקהילה הגאה הוא להיות יפה ולרקוד

אין בכוונתי לכתוב כאן ביקורת קולנוע על אוריינטד. את המשימה הזאת נשאיר למבקרי קולנוע. אני כן רוצה לעסוק ביחס של מצעד הגאווה התל אביבי, שיתקיים ביום שישי הקרוב, כלפי להט״ב פלסטינים. אני גם רוצה לדבר על ההצטלבות של היחס הזה עם אלמנטים מרכזיים שנעלמים מהסרט, שמתיימר לכאורה להציג "דור חדש של פלסטינים גאים" החיים בתל אביב, תוך הצגת מורכבות חייהם של הדמויות המוצגות בסרט, מבלי להתעסק באופן רציני בהקשר הפוליטי הרחב יותר בו משחקת העיר תל אביב תפקיד מרכזי.

הבדיחה עם הכלב

הסרט צולם על פני שלוש שנים, וחלק מהצילומים נערכו במהלך המתקפה האחרונה על עזה. באחת הסצנות מושמעת אזעקה שבמהלכה רצים ח׳אדר, הדמות הראשית בסרט, בן זוגו דיוויד, וכלבם אוטיס, שלא מפסיק ליילל למשמע האזעקה, אל חדר המדרגות בבניין להתגונן מפני נפילת הרקטות. הם יושבים שם וברקע נשמעים קולות פיצוץ, ככל הנראה יירוטים של כיפת ברזל. מדובר לכאורה בסצנה אנושית, מרגשת, שבה תגובתו של הכלב לקול האזעקה מעוררת בצופה אמפתיה כלפיו.

לאחר שהפאנל בדי.סי. הסתיים, ירדנו מהבמה וכמה מהצופים ניגשו אלינו. ביניהם עמדה אישה צעירה שהציגה את עצמה כפלסטינית מעזה. שאלתי אותה מה היא חשבה על הסרט. בחצי בדיחה היא השיבה: "מתברר שהכלבים בישראל זוכים למקלט, בעוד שלנו בעזה לא היה בכלל לאן לברוח מהפצצות הצבא". תגובה זו הפכה לבדיחה חוזרת במהלך אותו ערב, בו התאספה לה קבוצה מכובדת של פלסטינים, שכללה את ח׳אדר עצמו, לארוחת ערב במסעדה אתיופית במרכז וושינגטון. ואולם על אף הטון המתבדח, תגובתה זו הנכיחה את מה שהסרט העלים, ואת מה שאירועי הגאווה הישראליים מעלימים אף הם ביחס לאתגרים של פלסטינים, לרבות להט״ב פלסטינים.

דמותו של הלהט״ב בישראל, לרוב, מוצגת בשיח הפוליטי כחד מימדית, כזו שמסתכמת בזהות המינית או המגדרית תוך התעלמות מהצטלבויותיה עם זהויות מכוננות אחרות. הציפייה במיינסטרים הישראלי מלהט״ב פלסטיני היא שישאיר את ה"פוליטיקה הפלסטינית" בצד כשהוא עושה "פוליטיקה להט״בית". הזיקה שלו לפלסטינים בשטחים הכבושים הופכת ללא רלוונטית, שלא לומר מעיקה. כך גם שאלת הביטחון האישי והחירות האישית בתוך גבולות הקו הירוק, שמוקרבת תדיר למען אינטרסים לאומיים, מתבקשות לסגת מפני האינטרסים של הקהילה הלהט״בית ומאבקה, שלכאורה אין בינו לבינה ולא כלום.

במילים אחרות: בשיח הקהילתי הלהט״בי הישראלי הדיכוי של להט״ב פלסטינים כלהט״ב עשוי להיות רלוונטי ולהתפס כנושא לגיטימי לעיסוק (אם כי אפילו לא בהכרח, אם לוקחים בחשבון את השתיקה הרועמת של הקהילה אל מול הגילוי שצה״ל סוחט הומואים פלסטינים בשטחים), אך הדיכוי שמופעל כלפי אותם אנשים כפלסטינים לא נחשב כבעל זיקה כלשהי למאבק הפוליטי של הקהילה.

> כהארץ תשוחרר וכולנו נהיה חופשיים, אני אהיה הראשון לזרוק את דגל פלסטין

מצעד הגאווה בתל אביב, 12 ביוני 2015. (אורן זיו/אקטיבסטילס)

מצעד הגאווה בתל אביב, 12 ביוני 2015. (אורן זיו/אקטיבסטילס)

ואולם, נקודת ההצטלבות בצומת בו נפגשות הזהויות שמרכיבות את דמותו של הלהט״ב הפלסטיני אזרח ישראל פועלת ככוח מכונן במציאות חייו והופכת אירועים יומיומיים, ולכאורה א-פוליטיים, לכאלה שדורשים הכרעות פוליטיות קשות: החל משאלות ברומו של עולם, כמו מידת המעורבות וההשתלבות בסדר היום, החיים, האירועים, המאבקים והמוסדות הפוליטיים של הקהילה הלהט״בית הישראלית, דרך ההשתתפות בחיי הקהילה התרבותיים, שנחזים כנטולי מטען פוליטי, וכלה במפגש עם יהודים-ישראלים ממגוון הקשת הפוליטית באתרי ההיכרויות השונים.

כל אלה מעמתים את הפרט הלהט״בי הפלסטיני אזרח ישראל עם הצורך להכריע בדילמות פוליטיות שנקרות בדרכו והופכות את המכלול האמור לכזה שאינו ניתן לחלוקה או לפיצול, וכל ניסיון לעשות כן מוליד תוצר מלאכותי ומונע חתירה לשמירה נאותה על זכויותיהם של רבים מהמיעוטים שמשתייכים מכורח המציאות לאחת מהאותיות המרכיבות את המושג להט״ב.

ח'אדר והמג"בניקים

המצעד בתל אביב, כמו הסרט אוריינטד, ממתג את תל אביב, בין אם באופן ישיר ובין אם כתוצר לוואי של הצגה חלקית, כעיר בטוחה, סובלנית וחופשית. לא פעם מתייחסים מנגנוני ההסברה הישראלים בחו"ל מפורשות לייחודיות התל אביבית הזאת גם ספציפית ביחס לקהילת הלהט"ב הפלסטינית. אלא שתחת הנרטיב האמור, ענייניו של להט״ב ישראלי בתל אביב המוגנת והבטוחה לעולם אינם דומים לעניינו של הפלסטיני בתל אביב, הפחות בטוחה ומוגנת.

מייסם אבו אלקיעאן, לדוגמא, היה פלסטיני בתל אביב. על הביטחון האישי שלו מפני השפלה והתנכלות ממוסדות נכתב ועוד ניתן לכתוב באריכות, אבל עניינו אינו מעניינה של הקהילה הלטה״בית. דוגמא נוספת ורלוונטית יותר ניתן לראות באירוע שעבר לא אחר מאשר ח׳אדר אבו סייף, הדמות המרכזית בסרט אוריינטד, בתל אביב בעצמו:

חודשיים לאחר מכן, ח׳אדר שיתף אירוע משפיל אחר שעבר בבידוק הביטחוני בשדה התעופה. למזלו של ח׳אדר, הוא דמות יחסית מוכרת וסיפוריו זוכים להדים תקשורתיים שאינם נחלתם של פלסטינים אחרים. אך הסיפורים הללו מתרחשים כל הזמן, ואף בליבו של גן העדן הלהט״בי הישראלי, תואר בו מתהדרת העיר הגיי-פרנדלי תל אביב.

הן במצעד הגאווה התל אביבי והן בסרט התיעודי אוריינטד, שתוחם את עיסוקו להצגת שלוש הדמויות הראשיות כהומואים פלסטינים החיים בתל אביב, נושא ביטחונה האישי וההגנה על זכויותיה של האוכלוסייה הפלסטינית בכלל, ובתוכה האוכלוסייה הלהט״בית הפלסטינית בפרט, נתפסים כנושאים שאינם מן העניין. וזה עוד במנותק משאלת היחס של המדינה כלפי להט״ב פלסטינים החיים תחת הכיבוש – אותה מדינה שמולה נאבקת הקהילה הלהט״בית הישראלית להבטחת זכויותיה.

ככל שהמצעד שיתקיים בתל אביב ביום שישי הקרוב מתיימר להציג מפגן פוליטי עוצמתי אל מול המדינה, למען הבטחת הזכות לביטחון אישי והחופש מרדיפה של להט״ב, הרי שבהפרדה בין רדיפת להט״ב פלסטינים והפגיעה בזכויותיהם בשל היותם להט״ב לבין רדיפתם ופגיעה בזכויותיהם בשל היותם פלסטינים מסתתר דיסוננס מטריד, בו המסר שמועבר להם הוא: ״תצעדו בביטחון כלהט״ב, ותסתכלו מעבר לכתף בחשש כפלסטינים".

פאדי חורי הוא דוקטורנט בבית הספר למשפטים באוניברסיטת הארווארד. הסרט "אוריינטד" יוקרן בתל אביב בפסטיבל סרטי הגאווה ובכנס "סקס אחר", והחל מהיום הוא זמין לרכישה ב-iTunes

> לסגור את תיק ילדי תימן

שלושת גיבורי הסרט "אוריינטד" (באדיבות Oriented)

שלושת גיבורי הסרט "אוריינטד" (באדיבות Oriented)

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

תלמידים בבית הספר סאלם בשכם משתתפים בקמפיין הסולידריות עם מעאד' עמארנה (נאסר שתייה / פלאש 90)

ממיטתו בביה"ח, הצלם שאיבד עין מירי מג"ב הפך לסמל

מעאד' עמארנה, שאיבד את עינו אחרי שנורה בזמן שסיקר הפגנה ליד חברון, מאושפז מאז יום שישי האחרון בירושלים. אשתו טרם קיבלה אישור לבקרו, אך עמיתיו הפלסטינים נמצאים ליד מיטתו מסביב לשעון. למרות שנפגע מירי חי, עד כה לא הגיע איש לגבות ממנו עדות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf