newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

אוי לו לשלטון המרים יד על אזרחיו

חוק המישוש מאפשר לשוטרים לבצע חיפוש גופני פולשני בכל אדם. חוק איסור אלימות בספורט נותן יד חופשית למשטרה לעצור, להרביץ ולהרחיק אוהדים. האלימות כלפי מייסם אבו אל-קיעאן היא חלק ממדיניות לטיהור המרחב הציבורי מכל מי שאינו ערב לעין הנורמטיבית

מאת:

כותב אורח: דרור מזרחי

הרשת וגם התקשורת געשו בשבוע שעבר לאחר האירוע בו תועדו שוטרים מכים נמרצות את מייסם אבו אל-קיעאן, עובד רשת הסופרמרקטים "סופר יודה" בתל אביב, זאת לאחר שלטענתם סירב להציג להם תעודת זהות, ומפני שדיבר בערבית. אף שמדובר באירוע מחריד – שלכשעצמו מסמן חציית קו נוספת ברדיפת מיעוטים במדינה ובתוך כך בערעור החמור שחל בתחושת הביטחון האישי שלהם -מדובר בחלק אחד מתוך תמונה גדולה יותר המציגה מגמה הולכת ומתגברת מבלי משים: מהלך מתוזמן בו השלטון באמצעות חקיקה שקטה ומזדחלת, מרים את ידיו, באמצעות שלוחותיו, על האזרחים החיים במדינה.

אז מה קרה בישראל בזמן שבשמאל-מרכז קוננו על ליברמן, יעלון ואבי גבאי? בשבוע שעבר נפתח מושב הקיץ של הכנסת הזו, שיש האומרים בהלצה כי מוטב שתשהה זמן ארוך בפגרה וכמה שפחות בפעולות חקיקה, משום שככל שתרבה לחוקק כך תגדיל להזיק. התזמון הזה, במקביל לתקיפתו של אבו אל-קיעאן, אירוני מפני שאת צאתה של הכנסת לפגרה ממנה שבה עתה היא חגגה בהעברתו של אחד החוקים הגרועים שנחקקו בה מעולם, חוק שבמהותו מתיר למשטרה לנקוט פעולות מן הסוג הזה בשגרה, בסמכות וברשות. מדובר במה שזכה לכינוי "חוק המישוש" (או בשמו המלא: הצעת חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור (תיקון) סמכות חיפוש לשוטר לשם מניעת אלימות), חוק שלמעשה מתיר לשוטרים לעכב ולבצע בידוק גופני פולשני לכל מי שלא נראה להם באותו רגע.

> שוטר הרג נער בן 16 בירייה בראשו, מח"ש סגרה את התיק "מחוסר ראיות"

מייסם אבו אל-קיעאן לאחר שהוכה על ידי שוטרים במרכז תל אביב (צילום: הפורום לדו קיום בנגב)

מייסם אבו אל-קיעאן לאחר שהוכה על ידי שוטרים במרכז תל אביב (צילום: פורום דו קיום בנגב)

המשמעות בפועל כבר ברורה: אם אתם ערבים, אתיופים, עובדים זרים, טרנסג׳נדריות, פעילים פוליטיים, מזרחים, אתם כנראה על הכוונת, וכמותכם גם כל מי שמראהו אינו ערב לחך הנורמטיבי לשיטתם של השוטרים באותה סיטואציה.

"חוק המישוש" מצטרף לשורה של חוקים, בהם למשל "חוק איסור אלימות בספורט" שנחקק בשנת 2007, והכשיר בפועל את הרדיפה וההתעמרות הבלתי פוסקת של שוטרים כלפי אוהדי ספורט במגרשים, המגיעה משבת לשבת לשיאים חדשים. רק לאחרונה פנה חבר הכנסת אילן גילאון ממרצ למפכ"ל המשטרה, רוני אלשיך, בעקבות הצטברות חסרת תקדים של פניות שהגיעו ללשכתו, בין השאר באמצעות אתר האוהדים של הפועל תל אביב, "אדום עולה", שריכז מאות עדויות ותלונות של אוהדים, מהן עולה מציאות שיטתית של רדיפת האוהדים על ידי המשטרה באמצעות במעצרים המוניים, הרחקות ממושכות ממשחקים, הכאה ועוד.

במציאות מותרת רסן שכזאת, הראשונים לשלם את המחיר הם המוחלשים מכולם, עוד לפני אוהדי הספורט והמפגינים. הטלוויזיה החברתית תיעדה מקרה שאירע ב- 23 במאי, בו נראה אדם, ככל הנראה שיכור או עם מוגבלות, שכוב על ספסל סמוך לפיצרייה בדרום תל אביב. כעבור זמן הופיעו שוטרים, ואלה גררו אותו באלימות ובברוטליות מהמקום — כשאפשר לראות בבירור שאותו חסר ישע לא מהווה איום עליהם או על הסביבה. לקינוח, כותבים אנשי הטלוויזיה החברתית, התבקש מי שצילם את הסרטון להציג בפניהם תעודת זהות. שידע עם מי יש לו עסק.

> משפחתו של יוסף סלמסה: שוברים את קוד השתיקה של יוצאי אתיופיה

קרובי משפחתו של יוסף סלמסה, אשר נמצא מת במחצבה ליד מקום עבודתו בבינימינה, צועדים כדי לעורר מודעות לאלימות משטרתית, 4 ינואר, 2015. אקטיבסטילס

קרובי משפחתו של יוסף סלמסה, אשר נמצא מת במחצבה ליד מקום עבודתו בבינימינה, צועדים כדי לעורר מודעות לאלימות משטרתית, 4 ינואר, 2015. אקטיבסטילס

לבל יהיה ספק, המשטרה לא עושה את כל אלה מבלי שלימינה מתייצב השר לבטחון פנים, גלעד ארדן, שמבט חטוף בעמוד הטוויטר שלו עשוי לבלבל כך שנחשוב שמדובר בעצם בפרקליט המשטרה, ולא בגורם המדיני שאמור לפקח עליה ולרסן אותה. ארדן כותב בציוץ תגובה לאחד המגיבים בעמודו: "… אני רק מציע לבדוק איך נגמרים אירועים במשטרות אחרות בעולם כאשר חשוד מסרב להזדהות". הרפרנס של ארדן ברור בהחלט, והוא מכוון אל כל אותם מקרים, בייחוד בארה"ב, בהם אנשים שעוררו חשדם של שוטרים נורו למוות. אכן, עלינו כנראה להודות על שהשוטרים המקומיים שלנו הסתפקו בלפוצץ את אבו אלקיעאן במכות, ולא טבחו בו.

שאיש לא יתבלבל, המגמה הזו לא הולכת להשתנות. אדרבא, להערכתי זוהי סנונית ראשונה המבשרת את המשך העמקתה של הפעולה השיטתית והמתוזמנת לדיכוי חברתי ולטיהור המרחב הציבורי ממה ובעיקר ממי שלא נראה ערב לעין. על פנייה למח"ש בענייני אלימות שוטרים אין מה לדבר בכלל. נתונים המחלקה לחקירת שוטרים עצמה, שהתפרסמו בפברואר האחרון, מעלים כי 85 אחוזים מהחקירות נגד שוטרים מסתיימות ללא העמדה לדין. במקרה של ערעור על קביעה זו, כדאי לדעת: 99 אחוז מהעררים נדחים. אכן נוסך אופטימיות.

הקריאה הציבורית צריכה להיות ברורה ומהדהדת למרחקים. התנערו! על המדינה לפעול לריסון המשטרה ולקיומה של בקרה מדוקדקת ומחמירה עם שוטרים שנקטו באלימות כלפי אזרחים, ודאי כאלה שלא היוו כלפיהם או כלפי הסביבה כל איום. בין אם זה חרדי בבני ברק, טרנסג׳נדרית בתחנה המרכזית בתל אביב, או עובד סופרמרקט דובר ערבית. נתוני מח"ש רק מחזקים את הטענה ומחייבים אותנו לשוב ולדרוש מיצוי מלא ובלתי תלוי של בידוק התלונות, ההתייחסות אליהן ונקיטת מלוא חומרת הדין כלפי שוטר שירים יד על אזרח. אוי לו לשלטון המרים יד על אזרחיו.

דרור מזרחי הוא דוברו ויועצו הפרלמנטרי של יו״ר סיעת מרצ, ח״כ אילן גילאון.
היום (שלישי) החל מהשעה שבע בערב משפחת אל-קיעאן ומשפחתו של יוסף סלמסה שמצא את מותו לאחר שנפל קרבן לאלימות משטרתית, יאחדו כוחות יחד עם תושבי גבעת עמל להפגנה בכיכר רבין בקריאה לשים סוף לאלימות משטרתית. פרטים כאן.

> בן 12 נפצע קשה לאחר ששוטר ירה כדור ספוג בראשו, מח"ש אפילו לא תחקור

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf