newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מדוע הורה ארדן לסגור ערוץ שהקימה הרשות לטובת האזרחים הפלסטינים בישראל?

ערוץ הטלוויזיה הפלסטיני "מוסאווא" מכוון לערבים אזרחי ישראל. השר ארדן טוען כי הורה על סגירתו בגלל "פגיעה בריבונות" של ישראל בהתאם להסכמי אוסלו. זה כמובן לא מפריע לישראל להפר את הריבונות הפלסטינית באופן יומיומי

מאת:

בפעם השנייה בתוך שנה מוציא השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, צו סגירה לערוץ תקשורת פלסטיני. צו הסגירה אינו קשור לשיקולי תוכן, אלא לשיקולי ריבונות, ומתבסס על הסכם אוסלו בכבודו ועצמו.

הערוץ ״מוסאווא״ עלה לאוויר במרץ 2015 תחת השם "פלסטין 48", ומשדר באמצעות הלווין המצרי "ניילסאט", במימון הרשות הפלסטינית. שידוריו יוצאים מרמאללה, והם מכוונים לצופים הערבים אזרחי ישראל. כיום רוב ההפקות מתבצעות על ידי מפיקים ערבים מקומיים בישראל.

ביום חמישי הודיע המשרד לבטחון הפנים כי הצו נחתם לאחר שהובא לידיעתו כי הערוץ פועל מטעמה ותחת חסותה של הרשות הפלסטינית בתוך שטחי מדינת ישראל, מבלי שניתן לכך היתר בכתב, כנדרש על פי חוק יישום הסכם הביניים בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה משנת 1994. "לא אאפשר שום פגיעה בריבונות של מדינת ישראל ומתן דריסת רגל לרשות הפלשתינית בשטחי המדינה", אמר השר בהודעה. תוקף הצו הינו למשך שישה חודשים.

למרות שכבר ביולי 2015 חתם ארדן על צו לסגירת הערוץ, במתכונתו הראשונית, פעילותו לא נפסקה: השידורים נמשכו כסדרם ותוכניות האירוח הועברו בשידור ישיר מרמאללה, כאשר כל המרואיינים עושים את דרכם באופן יומיומי לשטחי הרשות כדי לדבר על הסוגיות והעניינים הנוגעים לערבים בשטחי ישראל. לפני כמה חודשים אף חזר הערוץ חזר לפעילות סדירה מתוך אולפנים בנצרת ובאמצעות מפיקים מקומיים, ולאחר שינוי שם ומיתוג, במטרה לא להתעמת עם הרשויות הישראליות.

> המלחמה שמנהלת ישראל נגד התקשורת הפלסטינית הרחק מעין הציבור

המגיש רמזי חכים באולפן. שידורי ערוץ הטלוויזיה מוסאווא. צילום מסך

המגיש רמזי חכים באולפן. שידורי ערוץ הטלוויזיה מוסאווא. צילום מסך

רמזי חכים, מגיש בכיר בערוץ ומנחה רצועת האקטואליה והפוליטיקה היומית, שעובד בחברת ההפקה אל ארז שקיבלה אף היא פניה של המשרד לסגור את אולפניהם, אמר לשיחה מקומית כי להחלטה של ארדן "אין כל תוקף חוקי". הוא ציין כי האולפנים ושירותי ההפקה בנצרת הם בבעלותה וניהולה של חברת אל ארז, ואלו משמשים את החברה, המספקת שירותים דומים למספר ערוצים באזור ובעולם, ובכללם גם הערוץ הפלסטיני "מוסאווא״. חכים הדגיש כי עד לרגע זה הם ממשיכים בפעילות רגילה כפי שהחוזה עם הלקוח מחייב אותם.

לשון ההודעה של המשרד לביטחון פנים רומזת אמנם שההחלטה מתבססת על מידע עדכני, או מודיעיני כביכול, אבל צילומי והפקות הערוץ שהתחדשו בנצרת בחודשים האחרונים לא סודיים כלל. הרי אי אפשר לשמור בסוד שידורים ישירים או צילומי חוץ. התכנים בחודשים אלו התמקדו בבידור, אקטואליה פנימית, ודיונים פוליטיים של השעה לצד סדרות דרמה ערביות. מהדורות חדשות לא שודרו. מנהלי הערוץ ברשות אף הבהירו בכל הזדמנות שאין ברצונם לשדר תוכן אנטי ישראלי, אלא דווקא להשמיע כמה שיותר קולות של יהודים-ישראלים בשידורים.

בתגובה שפרסם אמש משרד התקשורת הפלסטיני נאמר כי זהו המשך למדיניות דיכוי חופש הביטוי והגבלת מוסדות התקשורת הפלסטינים בידי ישראל. בהודעה הוסיפו שהיה מן הראוי שממשלת ישראל תעצור אמצעי תקשורת שמספקים במה להסתה הפרועה של המתנחלים, ולהטפה לשריפת משפחות.

מדיניות ההפרדה

על פי התביעה של ארדן להגנה על ריבונות כעילה לסגירה לפי הצו, ניתן היה לחשוב שישראל ככל הנראה מכבדת את התחייבויותיה שלה בהסכם אוסלו. אולם העילה הזו נשמעת רעועה במיוחד לאור ההפרות הישראליות היומיומיות של הריבונות הפלסטינית בשטחי הרשות, הכוללות בין היתר מעצרים של נבחרי ציבור וחברי פרלמנט, ומעצרים של 22 עיתונאים פלסטינים, אשר חלקם מוחזקים בצווי מעצר מנהליים ללא אישומים או העמדה למשפט.

במקרים קודמים חדרו כוחות הצבא הישראלי לשטחי הרשות ופשטו על מבנים של אמצעי תקשורת בלב ראמללה.  ב-2012  פשטו חיילים על משרדי ערוץ הטלוויזיה "ווטן", והטלוויזיה החינוכית "אלקודס" בראמללה, השחיתו והחרימו את הציוד של התחנות ועצרו ארבעה עיתונאים במקום עבודתם. במרץ האחרון פעולה דומה ננקטה נגד רשת הטלוויזיה "פלסטין אליום" והרשת "טראנס מדיה" הממוקמות ברמאללה.

ח"כ קסניה סבטלובה, המחנה הציוני, מתראיינת בערוץ:

ההתנהלות של הרשויות הישראליות כלפי הערוץ הזה מאופיינת במסרים כפולים מיום הקמתו. בשני המקרים הוצאו הצווים לאחר חודשים של פעילות, כך שנראה שלא באמת היה בוער למדינה למנוע את שידורי הערוץ המחלל את הריבונות המדוברת. בחודשים האחרונים התקיימו השידורים באין  מפריע, ובידיעת הרשויות. עיתונאים ישראלים התראיינו בערוץ לעתים קרובות, חברי כנסת ממפלגות ציוניות הופיעו בו גם כן. אפילו דוברות המשרד לבטחון פנים מסרה תגובות לפניות בנוגע לכתבות ששודרו בערוץ כמו לכל אמצעי תקשורת אחר.

אפשר להבין את התזמון החפוז של צו הסגירה הזה כמהלך של ענישה לאבו מאזן, שהערוץ הזה קרוב מאוד ללבו, לאחר דבריו על גוף רבני שקורא להרעלת בארות פלסטינים – דברים שכבר הספיק לעדן מאז – ובשל סירובו להצעת הפגישה עם הנשיא ראובן ריבלין. אך קשה להסתפק בהסבר הזה. לא מזמן נאסרה כניסתו לישראל של מוחמד אל מדני, אחד המובילים להקמת הערוץ, והממונה על הקשר עם ישראל ברשות הפלסטינית, ללא קשר לדבריו האחרונים של אבו מאזן.

מה שברור הוא שישראל מנסה להכשיל אמצעי תקשורת שפונה לערבים אזרחי ישראל, אשר חופשי מחסדי הלפ"מ ולע"ם (לשכת הפרסום הממשלתית ולשכת העיתונות הממשלתית). כלי תקשורת שחופשי מתנאים ומהגבלות בזיכיון ממשלתי או מפיקוח מצד רשות השידור, במיוחד כשמדובר בטלוויזיה בעלת פוטנציאל המוני, הנקלטת בצלחות הלווין הגדושות בגגות הבתים בכל החברה הערבית, ללא תיווך ישראלי.

> עשרות הפגינו ביפו בקריאה לשחרורה של המשוררת דארין טאטור

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf