newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

יומני האופנוע: פחד, כתמי צבע והכנסת אורחים בגדה המערבית

נסיעה על גבי אופנוע ברחבי הגדה המערבית יכולה לזמן אותך לבית קפה בו מקומיים ישלמו עליך תחת עינו הפקוחה של ערפאת ולנופים מרהיבים בין שקיות זבל ופחיות ריקות. אבל קודם צריך לעבור את המחסום

מאת:

1.

אני נתקף פחד בכל פעם שאני עובר במחסום עם האופנוע שלי. מה אם החייל שנמצא במגדל השמירה בעל עשרות המצלמות והחלונות הקטנים יחליט לירות? האם אשמע את קולות הירי או שהכדור יפגע בי לפני שאשמע אותו? האם אני ארגיש את הכדור חודר לגופי? או שלא יהיה זמן לכך? אם אני אפול מהאופנוע, האם הכדור יעניק לי מספיק זמן לכאוב?

אני חושב על רגע הכאב שלפני המוות, איך הוא מרגיש? אני חושב על הכאב של הנפילה מהאופנוע, האם הכדור ישחרר אותי מהכאב הזה? אני מרגיש קור והגוף שלי רועד, מסובב את ידית הדלק וממהר לסיבוב הבא. אני עוצר בצד כדי להחזיר את נשימתי ולהרחיק ממני את שאריות הסיוט.

> יומני האופנוע: מסע ציורי בכבישים המתפתלים מסביב לרמאללה

צילום: בסאם אלמוהור

מה אם החייל יחליט לירות? צילום: בסאם אלמוהור

2.

אבו פראס יושב במרכז הכפר, על קצה המדרכה, ומסתכל לאופק. מולו מתנדנדים מנופי הבנייה של השכונה החדשה שנבנית על הגבעה ממול. הוא יושב עצוב, כאילו כל בעיות העולם נפלו על כתפיו, הידיים שלו על הברכיים. לידו עוברת חתולה בנגאלית, היא מסתכלת עליו והולכת מהר. הוא בבגדי העבודה: מכנסי כותנה בעלי כיסים רחבים, מגפיים רחבים שעליהם סימני בטון ואבק, וכובע עם כתמי צבע מהעבודה הקודמת.

אבו פראס לא עבד כבר שמונה חודשים, הוא עזב את העבודה בגלל כאבי העיניים שלו ועכשיו הוא עושה שיפוצים קטנים, מנקה גינות, מרים חומרים, גוזם עצים, ובונה מצבות.

צילום: בסאם אלמוהור

כאילו שכל צרות העולם על כתפיו. אבו פראס. צילום: בסאם אלמוהור

3.

בגבעה המקבילה, אחרי הירידה התלולה, יש חצר רחבה, מוצלת, מרעננת, שקטה, שמשקיפה על הוואדיות משני הצדדים. כל היופי הזה רווי בצבעים של כל השקיות, ירוק וכחול ושחור וצהוב, וכל הפחיות של המשקאות הקלים המוגזים, ומשקאות האנרגיה ובקבוקי הבירה, וכל סוגי קופסאות החומוס והסלטים השונים כמו חצילים בטחינה, טחינה ופטרוזיליה, סלט טורקי ומסבחה, וכל אריזות השוקולד והבפלות, וצ'יפס וביסלי ובייגלה.

צילום: בסאם אלמוהור

שלווה בין שקיות אשפה ופחיות. צילום: בסאם אלמוהור

4.

בבית הקפה לאס וגאס באותו הכפר, ארבעה גברים משחקים קלפים, גברים שנראים בגיל הפנסיה, בגיל העמידה. הם שותים קפה ומשחקים בשקט ובקושי אפשר לשמוע אותם. מאחוריהם תמונת יאסר ערפאת המנוח. אפשר לחשוב שהוא צופה בהם או שומר עליהם עם המבט הנוקב שלו. אין מקום יותר רחב מבית קפה ערבי. כל מה שצריך זה פינה קטנה להניח עליה את הגז כדי להכין קפה, תה, וקמומיל. את שאר השטח אפשר לנצל בשביל כמה כסאות ושרפרפים קטנים.

כשסיימנו את הקפה וביקשנו את החשבון, המלצר הצביע בשקט על כך שהחשבון כבר שולם. ארבעת הגברים שילמו עלינו בקפה שלהם לכבוד פעם הראשונה שלנו שם. אין ויכוח.

הפוסט פורסם במקור בערבית בבלוג של בסאם אלמוהור, ותורגם על ידי דימה דראוושה.

> יומני האופנוע: שיחה מפתיעה עם שוטר בכניסה להתנחלות

צילום: בסאם אלמוהור

הקפה הראשון עליהם. צילום: בסאם אלמוהור

 

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

אקדמיה שלא יוצאת נגד ההרג והדיכוי לא ממלאת את תפקידה

כשהופיע איום על ביטול פרסי ישראל, האקדמיה בישראל הזדעקה. אבל היא בוחרת למלא את פיה מים ביחס לזוועות בעזה, ואפילו עוזרת בסתימת הפיות של סטודנטים ומרצים פלסטינים. ככה לא עושים אקדמיה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf