newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

חקלאים מעזה דורשים מהצבא פיצויים בשל ריסוס קוטלי עשבים מהאוויר

בשנה שעברה השתמש צה"ל במטוס ריסוס כדי לפזר קוטלי עשבים ברצועת עזה. נזק נגרם למאות דונמים של אדמה חקלאית. עכשיו החקלאים דורשים פיצוי כספי ולפתוח בחקירה

מאת:

כותב: מיכאל שפר עומר-מן

חקלאים מעזה דורשים מהמדינה לפצותם בשל נזקים שנגרמו ליבולים שלהם לאחר שצה"ל פיזר בשנה שעברה קוטלי עשבים בתוך הרצועה באמצעות מטוסי ריסוס. החקלאים פנו באמצעות ארגוני זכויות אדם בתביעה לחקור את האירוע ולפצותם על הנזקים שנגרמו להם. אם לא יפוצו מתכננים החקלאים לפנות בשלב הבא לבית המשפט.

בסוף 2015 אישר הצבא לראשונה למגזין 972 כי אכן נעשה שימוש בפרקטיקה הזו של ריסוס שדות מהאוויר. בדובר צה"ל הסבירו אז כי "בוצע ריסוס אווירי של חומרים קוטלי עשבים ומונעי נביטה במרחב הצמוד לגדר המערכת, על מנת לאפשר המשך ביצוע משימות ביטחון שוטף במרחב באופן מיטבי".

לדברי גורמים פלסטיניים רשמיים, כ-1,700 דונם של אדמות חקלאיות עליהן גידולים של תרד, אפונה, פטרוזיליה ושעועית נפגעו אז מהריסוס שנמשך מספר ימים ברציפות.

> שנתיים לצוק איתן: סיפורי המשפחות שנמחקו במלחמת עזה

מטוס ריסוס מפזר חומרי הדברה מעל אדמות חקלאיות. אילוסטרציה (משה שי/פלאש 90)

מטוס ריסוס מפזר חומרי הדברה מעל אדמות חקלאיות. אילוסטרציה (משה שי/פלאש 90)

במכתב ששלחו לאחרונה לשר הבטחון, ליועץ המשפטי לממשלה ולפרקליט הצבאי הראשי דורשים ארגוני זכויות האדם "עדאלה", "גישה" ו"אל-מיזאן" בשמו של איבראהים אבו טאעיימה, בעל חווה לגידול תרד מחאן יונס, פיצויים בסך 11,400 שקלים בעקבות הנזקים שנגרמו לו.

התרד שמגדל אבו טאעיימה, על חלקת אדמה צמודה לגבול אותה הוא מטפח כבר 12 שנים היא מקור ההכנסה היחיד של משפחתו. היבול שלו ניזוק באוקטובר 2015, חודשיים לפני המקרה עליו דיווחנו כאן. בנוסף על אבו טאעיימה, שלחו שלושת הארגונים תלונות גם בשמם של שבעה חקלאים ובעלי אדמות עזתיים נוספים שסבלו מנזקים בעקבות ריסוסים אוויריים בקוטלי העשבים.

"ריסוס של קוטלי עשבים מהאוויר על ידי הצבא הישראלי מהווה הפרה של זכויות אדם, של המשפט החוקי והמנהלי הישראלי, כמו גם של החוק ההומניטרי הבינלאומי", מסרו בארגון "עדאלה" בהודעה שפרסמו היום (שני). הארגונים דורשים כי תפתח חקירה לבדיקת השימוש שעושה ישראל בריסוס כזה, בניגוד למחויבותה להגן על האזרחים תחת כיבושה ועל האינטרסים שלהם ולכבד את הזכות האזרחית שלהם למזון ראוי.

> בגלל האבטלה והעוני: הוכפל מספר הילדים שנאלצים לעבוד בעזה

חקלאי פלסטיני בשדות ליד גבול רצועת עזה, 2012 (ריאן רודריק ביילר / אקטיבסטילס)

חקלאי פלסטיני בשדות ליד גבול רצועת עזה. ברקע ניתן לראות מגדל תצפית צבאי. 2012 (ריאן רודריק ביילר / אקטיבסטילס)

מזה שנים ארוכות מיישם הצבא מדיניות של איסור כניסה לפלסטינים בטווח מסוים מהגבול. איסור הכניסה שהטילה ישראל על אזורים ליד הגדר גובה מחיר בדם. מאז תחילת גל האלימות האחרון (מאוקטובר 2015) הרגו חיילים לפחות 16 פלסטינים ופצעו לפחות379  נוספים שנכנסו או התקרבו לתוך אזור החיץ הזה, האסור חד-צדדית בכניסה, רובם לקחו חלק בהפגנת לאורך הגדר.

גם חקלאים ואוספי מתכות נורים לא פעם על ידי הצבא כשהם מתקרבים לגדר. הפלסטינים טוענים שהצבא יורה גם באנשים שנמצאים מחוץ לתחום המוגדר. רק לעתים נדירות מאוד טוען הצבא שקורבנות הירי היו חמושים.

"ריסוס קוטלי צמחייה, כמו הירי על אנשים בני כל הגילאים והמינים בקרבת הגדר, מסכן את חייהם של אזרחים ופוגע בפרנסתם", אמרה בדצמבר האחרון שי גרינברג, דוברת ארגון "גישה". "מתוקף שליטתה המשמעותית בפועל של ישראל על עזה, החוק הבינלאומי מחייב אותה לשמור על שגרת החיים ברצועה".

מנקודת המבט הצבאית, אזור החיץ עוזר למנוע הנחת מוקשים, הצבת מארבים וחדירות גבול. חיילים נכנסים לא פעם לאזור הזה כדי להסיר מכשולים לקו הראייה של התצפיתניות, לרבות הרס מבנים וכריתת עצים. אפשר להניח, לפיכך, שמטרת הריסוס היא לשמור על קו ראיה לאיתור איומים.

פלסטינים על גבול השטח האסור, ליד מעבר ארז, 11.5.2014 (צילום: ריאן רודריק ביילר, אקטיבסטילס)

פלסטינים על גבול השטח האסור, ליד מעבר ארז, 11.5.2014 (צילום: ריאן רודריק ביילר, אקטיבסטילס)

הצבא מוסר נתונים סותרים לגבי אזור החיץ האסור בכניסה לאורך השנים, לרבות לגבי גודלו ולגבי הנהלים לפתיחה באש על אזרחים שנכנסים אליו מסיבות שונות. בחודשים האחרונים אומר הצבא שהאזור מקיף מרחק של 300 מטר מהגדר, אבל שהכניסה מותרת לחקלאים ברגל עד מרחק של 100 מטר מהגדר. לפי גישה, מרחקים אלה משתנים מאזור לאזור לאורך הגדר. הצבא גם לא מציין איך הוא מבחין בין חקלאים לבין שאר האזרחים, או בינם לבין לוחמים.

"כלל מרכזי בחוק הבינלאומי הוא האבחנה בין לוחמים לאזרחים", נכתב בדו"ח "בצלם" על הירי הצבאי באזרחים באזור האסור לכניסה ברצועה. "כשלא ברור אם אדם הוא לוחם או אזרח, יש להתייחס אליו כאל אזרח".

במהלך מלחמת וייטנאם, ריססה ארה"ב את קוטל הצמחים אייג'נט אורנג' ואחרים כדי להשמיד חלקי ג'ונגל ענקיים לצרכים צבאיים. אחרי שהתבררו ההשלכות הסביבתיות והבריאותיות של פעולות אלה, יזמה הקהילה הבינלאומית את האמנה בדבר כלים לשינוי הסביבה, שהגבילה את השימוש הצבאי בקוטלי צמחים במסגרת לחימה. האמנה נכנסה לתוקף ב-1978, אבל ישראל לא חתמה עליה עד היום.

בנוסף למגבלות שמשפיעות על חקלאי עזה ביבשה, מטיל הצבא מגבלות חמורות ולפעמים קטלניות על התחום המותר בדייג – אחד מענפי החקלאות המרכזיים ברצועה. אכיפת הסגר הימי על הרצועה הובילה לא פעם למקרי מוות של דייגים פלסטינים בחופי עזה.

למרות שישראל הוציאה את החיילים מעזה לפני מעל לעשור, היא עדיין שולטת בגבולותיה הימיים והיבשתיים, בחלל האווירי שלה, במים הטריטוריאליים שלה, במרשם האוכלוסין, ומחליטה איזה סחורות כן או לא יוכלו להכנס לרצועה. הגבול של עזה עם מצרים ברפיח מאפשר רק מעבר אנשים ולא סחורות, ומזה זמן רב הוא סגור לעתים תכופות ומאפשר מעבר של אנשים מעטים בלבד.

מיכאל שפר עומר-מן הוא עיתונאי, ועורך האתר 972+. הפוסט פורסם במקור באנגלית שם, ותורגם לעברית על ידי יעל מרום.

> מירי רגב וגידי אורשר הם שני צדדים של אותו המטבע עצמו

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf