newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

אין סיבה ללמוד ליבה: לא לחרדים ולא לכלל הילדים

תכנית הליבה נפרשת על מרבית שבוע הלימודים ולא ברור בכלל למה דווקא התכנים שנקבעו בה הם החובה לכל אזרח. לבתי הספר אין מרחב בחירה ההולם את מגוון התרבויות בחברה. לכן דרישת החרדים מוצדקת, ולא רק בשבילם

מאת:

השבוע (שוב) הצליחו חברי הכנסת החרדים להסיר מעל ילדיהם את חובת תכנית לימודי הליבה. בשונה ממה שנהוג לחשוב, תכנית הליבה אינה רק תמצית התכנים שכל אזרח "חייב" להכיר, אלא תכנית מפורטת הנפרסת על מרבית שעות הלימודים בבתי הספר, שמשאירה מעט מאוד מקום לתמרון. הליבה משליטה תכנית לימודים אחידה על כל ילדי ישראל, תוך התעלמות מהמגוון התרבותי, במטרה לעצב את כל הילדים בהתאם למודל זהות אחד. ראוי שלכל הילדים יהיו חברי כנסת נחושים ועיקשים לשמור על עצמאותם, בדומה לחברי הכנסת החרדים..

מה בין תכנית לימודים לבין תכנית הליבה

תכנית לימודים היא הגדרה של מספר השעות שיש ללמד כל מקצוע, בכל אחת משנות הלימודים. בחינוך העברי נקבעה תכנית שכזאת כבר בשנת 1907, במסגרת האספה החמישית של הסתדרות המורים. נקבעו בה תכני הוראה לעשרים שעות לימוד בשבוע בכיתה א', ועד 34 שעות בכל אחת מהכיתות ה' עד ח'.

> חוק ההסדרים: נתניהו מנסה לפגוע בעבודה המאורגנת

נפתלי בנט מבקר במוסדות יוסף, בית ספר של ש"ס (יעקב כהן / פלאש90)

נפתלי בנט מבקר במוסדות יוסף, בית ספר של ש"ס (יעקב כהן / פלאש90)

בשנות החמישים נקבעה לראשונה תכנית הלימודים הרשמית של מדינת ישראל. התכנית הייתה אחידה לכל בתי הספר, כחלק ממדיניות כור ההיתוך, ושאפה להאחדה של אוכלוסיית ישראל. היקף התכנית המחייבת היה דומה לתכנית הקודמת, 24 עד 34 שעות חובה, בהתאם לדרגות הגיל. במסגרת הסטטוס קוו, שהסדיר את היחסים בין הציבור החילוני והדתי מימיה הראשונים של המדינה, הוסכם כי המדינה תעניק לזרמים הדתיים אוטונומיה מלאה בתחום החינוך (להרחבה: אליעזר דון יחיא, מעמוד 33).

תכנית הלימודים בחינוך העברי 1907. היום כאז, לבתי הספר נותרת מעט מאוד עצמאות:

תכנית הלימודים בחינוך העברי 1907. היום כאז, לבתי הספר נותרת מעט מאוד עצמאות.

בשנת 2000, בעקבות עתירה של ח"כ יוסף פריצקי, פסק בית המשפט העליון כי תקצוב החינוך החרדי יהיה מותנה ביישומה של תכנית לימודים מחייבת. בשנת 2002, בתקופת כהונתה של לימור לבנת כשרת החינוך, הוגדרה לראשונה התכנית המחייבת – היא תכנית הליבה. הליבה נתמכה גם על ידי דוח ועדת דברת, משנת 2005, אשר לא הסתירה את מטרתה להוות: "גרעין בסיסי, משותף ומאחד לזרמים שונים במדינה". נחזור מיד אל עניין האיחוד.

תכנית הליבה

עיון בתכנית הליבה מגלה שהיא לא בדיוק "גרעין בסיסי". היא הרבה יותר מזה. בבית הספר היסודי מותירה התכנית מרחב חלקי לעצמאותם של בתי הספר. בכיתה א' חובה ללמוד שש שעות עברית, חמש שעות חשבון, שעתיים טבע ושעתיים חינוך גופני. כלומר, 15 שעות, שהן כמחצית משבוע הלימודים. בכיתות ב'-ג' כוללת התכנית 17 שעות, ובחינוך הערבי שלוש שעות נוספות ללימודי עברית (מעבר לשפת אם ואנגלית). בכיתות ד'-ו' התכנית כוללת 20 שעות ליהודים ו-23 שעות לערבים.

הדברים בולטים יותר בחטיבת הביניים. המתכננים לא צמצמו במאום את תכנית הלימודים הקודמת, ולא הותירו למגזרי החינוך או לבתי הספר מרחב גיוון ועצמאות. למשל בכיתה ח' בבית הספר הממלכתי עברי, חובה ללמד 3 שעות עברית, 4 אנגלית, 5 מתמטיקה, 5 מדעים ושעתיים בכל אחד מהמקצועות: תרבות ישראל, תנ"ך, היסטוריה, ספרות, גאוגרפיה, שפה נוספת וחינוך גופני. תוסיפו לזה שעת חינוך, והרי לכם 32 שעות בשבוע, תכני חובה מטעם המדינה.

כלומר, בגדול, אין הבדל של ממש בין תכנית הליבה ה"חדשה" לבין תכניות הלימודים הגורפות הקודמות. השימוש במונח "ליבה" הוא במידה רבה הסוואה לאותה תכנית לימודים מחייבת מטעם המדינה לכל הילדים והילדות, בכל מגזרי האוכלוסייה.

תכנית האחדה ולא ליבה הכרחית

בחוזר המנכ"ל המפרט את תכנית הליבה נכתב שהתכנית היא "המכנה המשותף המחייב את כל הלומדים במערכת החינוך הישראלית", והיא כוללת את "הערכים, התכנים ומיומנויות הלמידה שמערכת החינוך מבקשת להקנות לתלמידיה". כיצד ייתכן שהמכנה המשותף נפרס על פני 32 שעות מתוך כ-34 שעות שבועיות? האם ילדי ישראל כל כך דומים זה לזה, שדי בשעתיים בשבוע כדי לבטא את ייחודן התרבותי של הקבוצות השונות בחברה?

התשובה שלי היא שתכנית ליבה, בדיוק כמו תכנית הלימודים משנותיה הראשונות של המדינה, נועדה לאחד את כלל התלמידים לדמות ה"בוגר" הרצוי. האחדה זאת מונעת על ידי שני גורמים שקולטים את התלמידים בבגרותם: החברה והמשק.

> בלי הפרדות ובלי הקבצות: חזון של חינוך סוציאל דמוקרטי

נפתלי בנט מעביר שיעור מתמטיקה בבית ספר חרדי (יעקב כהן / פלאש90)

נפתלי בנט מעביר שיעור מתמטיקה בבית ספר חרדי (יעקב כהן / פלאש90)

בהתאם לצורכי החברה עוסקת מערכת החינוך בעיצוב זהותם של התלמידים. מקצועות לימוד כגון תנ"ך, היסטוריה, מורשת, תרבות ישראל, אזרחות וספרות, הם כולם מקצועות מעצבי זהות. הנה למשל: "תכנית הלימודים במקרא לבית הספר הממלכתי מבוססת על ההכרה כי המקרא הוא מרכיב מרכזי במכנה המשותף התרבותי לכל עם ישראל לדורותיו". עיצוב הזהות של התלמידים במערכת החינוך יכול להיחשב כמהלך חיובי, כל עוד אתה מגיע מהמגזר שמשמש מודל לאיחוד. המגזרים האחרים, ובתוכם החרדים, פחות מרוצים בעניין זה.

בהתאם לצורכי המשק ממיינת מערכת החינוך את התלמידים להמשך לימודים והכשרה מקצועית, מעבר ללימודי התיכון. כאן מככבים המקצועות מתמטיקה ואנגלית, שמשמשים כמנגנון המיון. אין הוכחה לאמיתות הטענה שדווקא מתמטיקה ואנגלית הם הכרח לכל אזרח לתפקוד תקין בחברה. זוהי בחירה שרירותית בכלי ממיין, ממש כשם שפעם היה הכרח לדעת לטינית לצורך לימודים גבוהים.

לשחרר לא רק את החרדים

לדעתי המכנה המשותף והגרעין הבסיסי הנדרשים לכל אדם הם לימודי שפה וכישורי חיים. שפת אם (ולא מתמטיקה) היא הכלי השימושי המרכזי של אדם משכיל ומתעניין. כישורי חיים הם אותם תכנים שדרושים לאדם על מנת לתפקד בעצמאות, וכיום כמעט ואינם נלמדים. למשל, חינוך פיננסי, בטיחות, חינוך מגדרי, חיפוש מידע ברשת, צרכנות נבונה של תקשורת, התמצאות במרחב וכיוצא באלה. שפה וכישורי חיים ניתן ללמד בהיקף של שש שעות בשבוע, כך שמרבית שבוע הלימודים יישאר לבחירתם של זרמי החינוך ובתי הספר. זאת צריכה להיות המשמעות של ליבה.

הילדים והילדות מהמגזר החרדי זוכים לפטור מתכנית הלימודים הנוכחית בזכות מאבק עיקש של נציגי החרדים בכנסת. הטענות שלהם ראויות להישמע. תכנית הליבה מונעת מבתי הספר להציע חינוך מגוון לאוכלוסייה מגוונת. זוהי תכנית שמעצבת את זהותם של התלמידים לפי מודל זהות אחד, וממיינת את התלמידים למסלולי השכלה והכשרה מקצועית. אין סיבה שהילדים, גם אלה שאינם חרדים, ייכנסו למכבש הזה של משרד החינוך.

> התאומות של חסן כראג'ה יוולדו כשאביהן בכלא ללא משפט

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf