newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

ישראל הכריזה מלחמה על הבנקים הפלסטינים, ואלה שוקלים לעבור לדולר

כצעד ענישה בעקבות כישלון המשא ומתן ישראל הודיעה כי לא תאפשר לפלסטינים להעביר עודפי מטבע לבנקים ישראלים. המהלך עלול למוטט את מגזר הבנקאות הפלסטיני, שנערך להגיב בדרכים יצירתיות

מאת:

כותב אורח: סם בחור

פלסטינים החיים תחת השלטון הצבאי הישראלי בגדה המערבית, מזרח ירושלים וגם ברצועת עזה משתמשים במטבע הישראלי, השקל, לצרכיהם היומיומיים. אך מאז כשלו מאמצי המשא ומתן לשלום של מזכיר המדינה ג'ון קרי בשלהי אפריל, נוקטת ישראל בצעדי ענישה רבים כדי להעניש את הפלסטינים על כך שלא נכנעו כניעה מדינית מלאה.

בין היתר, ישראל הודיעה לצד הפלסטיני כי לא תרשה יותר לבנקים פלסטינים להעביר את עודפי המטבע הישראלי שלהם לבנק המרכזי הישראלי – מהלך שאין לו אח ורע בעולם הבנקאות. ישראל מסרבת לכבד את המטבע שלה עצמה. למעשה, מכריזה ישראל מלחמה על הכלכלה הפלסטינית, מסתכנת בהתמוטטות מגזר הבנקאות הפלסטיני, ומשבשת את זרימתם של מוצרי יסוד כגון חשמל, נפט וגז טבעי אל פלסטין.

היות שהכלכלה הפלסטינית היא שלוחה של זו הישראלית, הודות למצב הממושך של שלטון צבאי, הפלסטינים מייבאים למעלה מ-85 אחוזים ממוצריהם ושירותיהם מישראל ומוכרים למעלה מ-80 אחוזים ממוצרי הייצוא שלהם לישראל. מנקודת מבט כלכלית גרידא, היות שפלסטין היא עדיין מדינה בהתהוות וככזו נעדרת מטבע משלה, השימוש במטבע הישראלי הוא צפוי.

תלות כלכלית כפויה: המטבע החוקי בפלסטין הוא השקל הישראלי

ישראל יצרה במכוון את התלות המבנית של הכלכלה הפלסטינית בגדה המערבית וברצועת עזה בזו הישראלית מאז כבש הצבא הישראלי את האזור בשנת 1967. התלות מעשה ידיה של ישראל לבשה במהלך השנים צורות שונות. החל מיצירת בסיס צרכנים פלסטיני שבוי על ידי ישראל עבור מוצריה ושירותיה, על ידי שליטה צבאית בכל הגבולות בין השטח הכבוש והעולם החיצוני, ועד לקביעת המטבע הישראלי, השקל, כמטבע החוקי עבור הפלסטינים. לפני הסכמי אוסלו, בהסכמים עצמם ועד היום נשמרת תלות כפויה זו.

המטבע הישראלי נכנס לפלסטין ממקורות רבים. אחד המקורות העיקריים הוא משכורותיהם של הפועלים הפלסטינים המקבלים אישורים מהצבא לעבוד בישראל. כ-47,350 פועלים פלסטינים נכנסים לישראל באופן חוקי (המכסה נכון למרץ 2014), כאשר ההערכה היא ש-15–20 אלף נוספים נכנסים באופן לא חוקי. לפני עידן תהליך אוסלו, שהקים מחיצת הפרדה פיזית בין שתי הכלכלות, מספר הפועלים הפלסטינים מהגדה המערבית ורצועת עזה שעבדו בישראל הגיע ל-120 אלף. פועלים אלה מקבלים את שכרם בשקלים ישראליים חדשים ובדרך כלל חוזרים לבתיהם בשטחים הכבושים בכל לילה, שם הם מוציאים את כספם בכלכלה הפלסטינית.

עובדים פלסטינים במחסום ניעלין (צילום: אקטיבסטילס)

עובדים פלסטינים במחסום ניעלין (צילום: אקטיבסטילס)

כאשר הפלסטינים רוכשים מוצרים ושירותים שהם צורכים, כגון חשמל, נפט, גז טבעי, מוצרי מזון, טיפול רפואי בבתי חולים ישראליים וכו', עליהם לשלם לספקים הישראליים במטבע המקומי שלהם, השקל. לקוחות פלסטינים מעבירים תשלומים אלו ממערכת הבנקאות הפלסטינית לספקים הישראלים, באמצעות מערכת הבנקאות הישראלית.

למשל, הרשות הפלסטינית צורכת חשמל בשווי 70-80 מיליון שקל בחודש בשטחים הכבושים, ובכלל זה רצועת עזה, מחברת החשמל הישראלית; נפט בשווי של 500-600 מיליון שקל נרכש בכל חודש מבתי הזיקוק הישראליים לכיסוי כל מוצרי הנפט הנצרכים; וסכום של 25 מיליון שקלים משולם בכל חודש לספקי שירותי בריאות ישראליים. בהתחשב בכך שהכלכלה הפלסטינית שהיקפה 6 מיליארד דולר, רוכשת למעלה מ-85 אחוז ממוצריה ושירותיה מישראל, מדובר בהיקף רכישות עצום.

צעד הענישה הישראלי עלול למוטט את כל מגזר הבנקאות

כשמוצרים ושירותים ישראליים אלה נמכרים בשוק הפלסטיני, הקמעונאים צוברים שקלים ישראלים ולאחר מכן מפקידים אותם בחשבונות הבנק שלהם. כתוצאה מכך, הקמעונאים הפלסטינים או ספקיהם הפלסטינים (הרשות הפלסטינית במקרה של חשמל ונפט, היות שאלה נרכשים במרוכז על ידי הרשות הפלסטינית ונמכרים מכירה חוזרת לקמעונאים הפלסטינים) מבקשים מהבנקים שלהם לשלם לספקיהם הישראלים.

כאשר בנקים פלסטינים מבצעים העברה אלקטרונית לבנקים ישראלים עליהם לגָבות כל העברה כזאת במזומנים, בשקלים חדשים. הנוהל המקובל בעולם הבנקאות הוא שמדינות מכבדות את מטבעותיהן הן. למעשה, לא רק שהנוהל המקובל הוא שמדינות מכבדות את מטבעותיהן, אלא שהוא אף שהן משלמות בפועל מה שנקרא סֵנְיוֹרַאז' למדינות אחרות, המאמצות את המטבע שלהן, כפיצוי על הרווחים המופקים למדינת הבית מהשימוש של אחרים במטבע שלה, אשר מעלה כך את ערכו. ישראל סירבה תמיד לשלם סֵנְיוֹרַאז' לפלסטינים וכעת הלכה צעד נוסף והכריזה כי אסור לפלסטינים להעביר את עודפי המטבע הישראלי שלהם לבנק המרכזי הישראלי.

ד"ר ג'יהאד אל-וזיר (צילום: אתר רשות המטבע הפלסטינית)

ד"ר ג'יהאד אל-וזיר (צילום: אתר רשות המטבע הפלסטינית)

לצעד ענישה זה צפויות תוצאות רבות. ראשית כל, מאחר שכספות הבנקים הפלסטינים כבר גדושות בשקלים של לקוחותיהם, יהיה על הבנקים להפסיק לקבל הפקדות. שנית, מאחר שעסקים פלסטינים לא יוכלו לבצע העברות אלקטרוניות, הם ייאלצו להעביר סכומים גדולים במזומנים הישר לספקיהם הישראלים. היות שלרוב הפלסטינים אין אישור לחצות את חומת ההפרדה הלא-חוקית הישראלית, יהיה עליהם לחפש מתווכים כדי להעביר את המזומנים לספקים הישראליים, מה שייצור לא רק שוק שחור אלא גם סיכון בטחוני.

המקבילה לבנק המרכזי ברשות הפלסטינית היא רשות המטבע הפלסטינית, וזו אינה מקבלת את העונש הישראלי המנהלי בהכנעה. נגיד הרשות, ד"ר ג'יהאד אל-וזיר, הודיע שהוא מתכוון לנצל מצב מצער זה כדי לקדם שינויים מבניים במערכת המטבע הפלסטינית. שינוי אפשרי מיידי שכזה הוא אפשרות ה"דולריזציה" של הכלכלה הפלסטינית והפסקת השימוש במטבע הישראלי. אפשרות אחרת היא הנפקת מטבע פלסטיני עצמאי, פרויקט גדול בהרבה שנמצא כבר זמן רב בשלבי תכנון, וייתכן שיואץ בתגובה לצעדים הישראלים האחרונים.

בינתיים, המינהל "האזרחי" הישראלי (זרוע של משרד הביטחון הישראלי, האמון על ניהול השטחים הכבושים), נושא ונותן עם הרשויות והבנקאים הפלסטינים, כדי לחדש בהדרגה את זרם השקלים לבנק ישראל. למרבה הצער, הפלסטינים כבר רגילים להצטרך לדון בנושאים מינהליים מעין אלה רק כדי לשרוד.

הבנקים הישראלים מרוויחים ממנגנון המגבלות והחוקים המנהליים של הכיבוש

אין זה סוד שישראל והבנקים הישראלים מנצלים את הכיבוש הישראלי לא רק כדי לגרוף רווחים פיננסיים עצומים, אלא אף כדי לאפשר לבנקים הישראליים להעמיק עוד יותר את הכיבוש עצמו. מכון המחקר "מי מרוויח מהכיבוש" עסק עבר בשנת 2010 בקשר בין הבנקים הישראלים לכיבוש בדו"ח "מימון הכיבוש הישראלי" (הדו"ח המלא באנגלית נמצא כאן). מאז שהתפרסם הדו"ח השתנו דברים רבים. בראש ובראשונה, הצד הפלסטיני הוכר מאז כמדינה חברה באו"ם, מה שנותן בידיו כלים מדיניים רבים יותר לדרוש מישראל דין וחשבון על מעשיה הפסולים.

רבים סבורים שהכיבוש הצבאי הישראלי מורכב מפריטים מוחשיים בלבד, כגון התנחלויות, חומות, מחסומים, מטוסי קרב וכיו"ב, כאשר בפועל עיקרו של הכיבוש מורכב ממערכת סבוכה של מגבלות וחוקים מינהליים. לא ניתן לצלם מרכיבים מינהליים אלה של הכיבוש, כגון משטר האישורים, השולט בגישה של פלסטינים לאיזורים שונים ומכתיב את תנועתם; השליטה על המרחב האלקטרומגנטי של פלסטין, המונעת מהפלסטינים שירותי 3G למכשירי טלפון ניידים; איסורים על חפירת בארות, המגבילים לא רק את יכולתנו לבנות מגזר חקלאי ראוי, אלא אף שוללים מרבים מאתנו מי שתייה; וכמובן, תכתיבים צבאיים שבכוחם למוטט את כל מגזר הבנקאות.

הקהילה הבינלאומית מתחילה להתעורר ולראות את המציאות של הכיבוש הישראלי במלוא חריפותה. ולאלה המעדיפים להישאר בתנומתם העמוקה יזכירו הפלסטינים, הפועלים בתוקף תפקידם כמדינה, את התחייבויותיהם לפי החוק הבינלאומי שלא לאפשר לישראל להמשיך להתנהג באופן המופקר שכבר הפך לשגרתי. פעולותיה הנמשכות של ישראל מסכנות כל אפשרות לפתרון מוסכם בין הפלסטינים והישראלים.

סם בחור הוא יועץ עסקי פלסטיני-אמריקאי ברמאללה וחבר הוועד הפועל וההנהלה של בנק פלסטיני מוביל. הוא המחבר המשותף של הספר: “Homeland: Oral Histories of Palestine and Palestinians" (1994)  וכותב בבלוג epalestine.

הפוסט פורסם במקור באנגלית. תרגום: שושנה לונדון ספיר

באנר 47 שנות כיבוש לתוך פוסט

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf