מיהם אסירי דאע"ש בכלא הישראלי?

על פי נתונים שהתקבלו משירות בתי הסוהר, בסוף חודש יוני השנה הוחזקו בבתי הכלא הישראלים 46 בני אדם שסווגו כתומכים בדאע"ש. למרות שמדובר בשליש אחוז בלבד מכלל העצירים הבטחוניים, וכעשירית אחוז מכלל הכלואים, מעניין לבחון מי הם אותם תומכים, ומה הם עשו שהביא אותם לשבת בכלא כאסירים ביטחוניים.

בתגובה לבקשת חופש מידע מסר שב"ס כי בסוף חודש יוני השנה הוחזקו בבתי הכלא הישראלים, בניכוי המתקנים "חולות" ו"סהרונים", 17,028 בני אדם. 37% מהם, 6,369, היו אסירים המוגדרים "ביטחוניים", והשאר פליליים. ההגדרה של אסיר כ"ביטחוני" היא שרירותית למדי, ונטולת בסיס חוקי. זו חלוקה של שב"ס שנועדה להפריד עבריינים פליליים מאידאולוגיים, ובאופן עקרוני משתדלים בשב"ס לא לערבב בין שתי האוכלוסיות. אסירים בטחוניים מקבלים יחס שונה, ביקוריהם מוגבלים משמעותית יחסית לאסירים פליליים, כמו גם כל הקשר שלהם לעולם החיצוני. כדאי לציין שנדירים המקרים בהם יהודים מוגדרים כאסירים בטחוניים (כחצי אחוז בלבד), וגם כשזה קורה הם מקבלים יחס עדיף משמעותית על זה שמקבלים האסירים הביטחוניים הפלסטינים.

על פי הנתונים, כמעט 90% מהאסירים הביטחוניים הפלסטינים משויכים לארגון כלשהו. כמעט מחצית מהם שייכים לארגון הפתח, רבע לחמאס, כ-8% לג'יהאד האסלאמי, כ-5% לחזית העממית, והשאר לארגונים אזוטריים יותר, כמו החזית הדמוקרטית (114 אסירים, שהם פחות מ-2%), אל קאעידה (אדם אחד בלבד), החזית לשחרור הגולן (גם רק אחד), "המפקדה הכללית של החזית העממית" (גם כן אחד), ועוד. האיום הקיומי של דאע"ש מהווה כשליש אחוז (0.3%) מכלל האסירים המוגדרים ביטחוניים, וכעשירית אחוז מכלל הכלואים.

> נתוני שב"ס: רק כרבע מהאסירים בישראל יהודים

גם מתוך האסירים והעצירים המשויכים לדאע"ש, סיבות הכליאה משתנות: חלק מהם לקחו חלק פעיל בלחימה בסוריה, וחלק מהם מעולם לא יצאו מגבולות הארץ. כמה מהם אפילו לא התרחקו מפרופיל הפייסבוק שלהם על מנת להימנות על הרשימה הזו, ולפחות אחד מהם הוא עציר מנהלי הכלוא בלא האשמה רשמית וללא שניתנה לו אפשרות להגן על עצמו.

האם דאע"ש כבר כאן?

דאע"ש, או "המדינה האיסלמית", הוכרז כהתאחדות בלתי מותרת מתוקף התקנות לשעת חירום בספטמבר של שנת 2014. קצת יותר משנה אחר כך הכריזה עליו ממשלת ישראל כעל ארגון טרור. מאז הספיק נתניהו לפרסם בסרטון הבחירות שלו כי דאע"ש מגיעים לישראל, ונשיא המדינה רובי ריבלין הזדעק ש"דאע"ש כבר כאן וזוכה לתמיכה במגזר הערבי בישראל". ראש השב"כ היוצא גילה כי הארגון בראשו הוא עמד שם דגש מיוחד על מנת לזהות את אותם אנשי דאע"ש שהצליחו להסתנן לליבותיהם של אזרחי ותושבי ישראל.

בין העצורים אפשר למנות, למשל, את בני משפחת אלקיעאן מהישוב חורה שהוגשו נגדם לפחות שישה כתבי אישום על תמיכה בדאע"ש, ואחד מבני המשפחה אפילו נכלא בצו מנהלי ללא משפט בעקבות דברים שלכאורה עשה שאפשר היה לפרש כתמיכה בארגון. בני המשפחה מואשמים ב"ניסיון לפעילות בהתאחדות בלתי מותרת" וב"ניסיון ליציאה שלא כדין", בנוסף ל"קשירת קשר לפשע", ו"השתתפות באסיפה של התאחדות בלתי מותרת" (שהיתה, על פי כתב האישום, דרשה דתית במסגד). במקרה שלהם, פרט לאישום אחד נגד בשיר אבואלקיעאן, שהואשם כי פרסם סטטוסים בפייסבוק, התמיכה היתה רעיונית. הם נפגשו, למדו, דיברו על דאע"ש, תכננו, על פי כתב האישום, להצטרף לארגון, ועומדים לדין על פעולות אלו.

אך מרבית כתבי האישום הם כאלה: פלסטינים שיצאו לחו"ל, ואז או שנתפסו בדרך או שהצליחו לעבור את הגבול לסוריה, שינו את דעתם, מסיבות שונות, וחזרו לישראל. ההאשמות נגדם מסתכמות בדרך כלל בניסיון ליציאה שלא כדין, בגלל הכוונה שהיתה להם, לכאורה, להגיע לסוריה, ו"מגע עם סוכן זר", שהוא בדרך כלל מישהו איתו הם מתכתבים ברשתות החברתיות, כמו פייסבוק או טוויטר. מבלי להקל בחוק הישראלי, חלילה, מרבית העצורים לא ניסו לפגוע בתושבי ישראל, ואף לא תכננו לעשות כן.

> גדי שמני, בסרבניות כבר תמכת?

עם זאת, היו מקרים בהם טענו בשב"כ כי היה מדובר בהתארגנות נגד מטרות ישראליות בתוך ישראל, כמו במקרה של אחמד אחמד ומחמד שריף מנצרת, ואחמד מחאג'נה ומוחמד אבו ע'זאלה מיפיע – כולם בשנות העשרים לחייהם, אשר הואשמו בירי בחורשה ואחד מהם אף בידוי בקבוקי תבערה לעבר מזנון שמכר אלכוהול. אך אלה יוצאי הדופן מבין 46 העצורים המשויכים לדאע"ש. וסים חוטבא, למשל, הואשם לאחרונה בפרסום עשרה סטטוסים בפייסבוק, אשר, על פי כתב האישום, "נועדו להציג את דאע"ש כמשטר ראוי ולכן אסורות בפרסום".

למה דאע"ש?

מאז תחילת מלחמת האזרחים בסוריה הפכו מעל מאה אלף פלסטינים לפליטים, ואלפי פלסטינים מצאו את מותם בקרבות ובהפצצות הבלתי פוסקות. בפועל המספר גדול אף יותר, מכיוון שגורלם של עשרות אלפי אסירים פוליטיים, חלקם פלסטינים, אינו ידוע, ורבים מהם כבר עונו למוות או הוצאו להורג על ידי המשטר הסורי.

בשיחה עם אליזבט צורקוב, עמיתת מחקר בפורום לחשיבה אזורית במרכז מולד העוסקת רבות בפרטי מלחמת האזרחים בסוריה, היא אומרת שרוב הארגונים בסוריה אינם מוכנים שזרים יילחמו בצידם, אלא רק קבוצות ג'האדיסטיות שרואות את הלאומיות הנבדלת של ערבים כהמצאה מערבית. לכן, רק דאע"ש או קבוצות כמו ג'בהת אל-נצרה (היום ג'בהת פתח א-שאם) וג'נד אל-אקצא, שהן קבוצות יותר קטנות, מקבלות לשורותיהן לוחמים פלסטינים מחוץ לסוריה.

כמו כן, היא אומרת, מאמצי הגיוס של דאע"ש ברשת הרבה יותר משמעותיים מאלה של קבוצות אחרות, וגם יש להם את התשתית הנרחבת ביותר להעברת אנשים לתוך שדה הקרב. בתקופה שרוב הלוחמים הזרים נכנסו לסוריה ולעיראק והצטרפו לשורות דאע"ש, הארגון כמעט ולא נלחם באסד (והמשטר לא נלחם בהם). סיבות ההצטרפות של פלסטינים לדאע"ש, לדבריה, נעות בין עזרה לסורים, רצון להרגיש שהם חיים במדינה אסלאמית אמיתית, או אפילו רצון להרפתקה.

המדינה משקיעה משאבים רבים בניטור ומעקב אחרי אזרחים פלסטינים העלולים להביע תמיכה אידאולוגית בדאע"ש. בכמה בקשות לבית המשפט חשפו אנשי השב"כ מעט מהפרקטיקות בהן הם משתמשים: האזנות סתר, מעקבים, ניטור רחב של רשתות חברתיות (כולל זימון של עובדי חברות מסחריות ישראליות כעדים על הניטור הזה), חקירות אודות השקפותיהם ודעותיהם הפוליטיות, ועוד שלל אמצעים. בשנים האחרונות הצטברו דיווחים על מאות "שיחות" שנערכו לפלסטינים תושבי ישראל עם אנשי שב"כ, חלקן חקירות אידאולוגיות גם בקשר לתמיכה בדאע"ש ובארגונים אחרים הנלחמים בסוריה.

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+

> המדינה מסרבת לחשוף מסמכים המתעדים סחר בנשק עם סרי לנקה