חג הקורבן מוכיח עד כמה אנחנו דומים, בני דודנו היהודים

מחר חל חג הקורבן. אני מתארת לעצמי שהחג המוסלמי הזה מבלבל את היהודים. אין לנו הרבה חגים כידוע; יש את חג אל פיטר عيد الفطر בסיום חודש הצום רמדאן, אותו אנחנו מכנים אל עיד אל סע׳יר – "החג הקטן", וכמעט שבעים ימים אחריו אנחנו מציינים את חג הקורבן, عيد الأضحى עיד אל אדחא בערבית, ובשמו הנפוץ ,"החג הגדול".

חג הקורבן מצוין בשיא עונת העלייה למכה – אל חג׳, המצווה החמישית באסלאם שכל מוסלמי חייב לקיים פעם אחת לפחות במהלך חייו כדי להשלים את חובותיו לפני יום הדין. לפני כן עלינו כמוסלמים להצהיר שאנחנו מאמינים באלוהים האחד והיחיד ובנביא מוחמד שליחו עלי אדמות. קטן עלינו, זה החלק הקל. אחר כך צריך להתפלל חמש פעמים ביום מהבגרות עד המוות. לא פשוט, אבל ישים לפי מיליוני המוסלמים שעומדים בזה, כולל משפחתי היקרה.

> הפגנה בשבת בבני ברק היא צעד למען העובדים והעניים

מצווה שלישית היא צום רמדאן. קשה, אבל עובר. פעם בשנה, לא נורא, ואני כמובן מעידה מניסיון. במקום הרביעי עלינו לתרום לצדקה מכסף או זהב שנחסך במשך יותר משנה ולא למטרות מחייה יומיומית, אלא חסכון נטו להשקעה. לפי תזרים חשבון הבנק המעודכן, מהמצווה הזו אני מקבלת פטור.

המצווה האחרונה היא אל חג׳, מצוות העלייה לרגל, אותה מקיימים בימים אלו מיליוני המוסלמים שנהרו לסעודיה מכל חור בעולם. אנחנו נחגוג מיום שני (מחר) ארבעה ימים שלמים את הסוף הטוב של אברהם אבינו ובנו אסמעיל (ישמעאל), שכמעט נשחט בידי אביו וחייו ניצלו ברגע האחרון בידי מלאך שמים שהביא את הכבש כדי להקריבו במקום הבן היקר, שלא עשה מאומה מלבד זה שנולד לאברהם חדור האמונה ויראת בורא עולם.

מה לאברהם ולאסלאם? הרי לנביא אברהם יש מעמד מיוחד ביהדות והוא אבי הנביאים ומקומו מכובד ביותר בספר הקדוש. אז מה פתאום מיליוני מוסלמים חוגגים את שיא שרשרת מבחני הנאמנות שעבר בידי בורא עולם? עולים לרגל למכה (אל חג׳), ומתפללים מסביב לכעבה (הבית העתיק, הקובייה השחורה שבנה אברהם אבינו במקור אשר נהרסה ונבנתה שוב) ומציינים את עקדת הבן שהתבקש להקריב?

עושים סדר בבלגן

אז כמנהגי ומתוך אדיבות מיוחדת ואמונה שלמה שמקבלת חיזוק בחג הקורבן שהמוסלמים והיהודים בני דודים הם, החלטתי לעשות סדר בסיפור. ראשית כל חשוב שתדעו שאברהם אבינו הוא אבי הנביאים גם לפי האסלאם, והוא הצהיר שהוא מאמין באלוהים (התאסלם, כלומר נכנע לאלוהיו והפקיד את חייו ומצפונו בידי האל האחד והיחיד), לכן לפי הגדרה זו הוא מוסלמי.

שנית, לפי האסלאם הדת שלנו ממשיכה את היהדות והנצרות, לכן אנחנו המוסלמים מאמינים ברוב מה שנכתב בתנ״ך – ללא תוספות ופרשניות בני אנוש, כמובן. למעשה האסלאם מושתת על ספרי הקודש וחובה על כל מוסלמי להאמין בישו, באברהם, במשה, ביצחק, בישמעאל, אלישע, נוח, אדם, ובכל הנביאים המשותפים. לכן אין למוסלמי זכות לשנות את דתם של אהל אל ד׳ימה – اهل الذمة, כלומר המאמינים באלוהים האחד מקרב הנוצרים ויהודים, והם קיבלו מעמד מיוחד של בני חסות בממלכה האסלאמית.

שלישית, לפי אמונתנו הקוראן, כממשיך וחותם של הדתות האחרות, ניסה להסביר כמה פרשיות שבני אדם עשו בהן סלט והסתכסכו בינם לבין עצמם, וגם "לעדכן״ את הגרסה היהודית כך שתתאים לעולם החדש והמודרני לפני 1,500 שנה במטרה להקל על המאמינים את החיים. היהודים, כשמרנים אדוקים, לא הורידו את האפליקציה החדשה שהייתה אמורה לשרת אותם. כך למשל נפתרה סוגיית העגונות. דיני האישות באסלאם וביהדות דומים להפליא, אבל באסלאם הם מתירים לשופט השרעי להפקיע את הזכות מהבעל לגרש את אשתו ולכן אין עגונות מוסלמיות בעולם. גם חוקי הירושה הם קצת יותר מעודכנים מהיהדות והנצרות. שלא תחשבו לרגע שזה מספק אותי מבחינה פמיניסטית, אבל יחסית לזמן ולמקום זה נחשב התקדמות עצומה.

עוד למשל, ביהדות מאמינים שהמשיח עוד יבוא והוא לא ישו שנצלב, פרט מהותי בהיסטוריה ובהבניית הנצרות, שמבוססת על המיתוס הזה. בקוראן יש פשרה לשתי הגרסאות והיא שאכן היהודים עינו את ישו אבל בפועל צלבו גבר אחר שנדמה ליהודים שהוא ישו המבוקש, ישו עלה השמיימה ועוד יחזור בשם המשיח להציל את האנושות ממרחץ הדמים ולהשליט שקט ושלווה. אבל אל תהיו כל כך מבסוטים ותרפו מהמאבק שלא קיים בכיבוש, אנחנו לא אמורים להיות בחיים אז וגם השמחה הזו לא תישאר הרבה ויום הדין יגיע די מהר. מצד שני, לכו תדעו כמה זמן זה הארבעים שנה האלו של שלום בחישוב אלוהי.

> גברים, אל תנהלו את המלחמות שלכם על כתפינו בשם האסלאם

יצחק או ישמעאל? האם זה באמת משנה?

סיפורים רבים נוספים התעדכנו בקוראן, ביניהם סיפורו של אברהם אבי המוסלמים, אותו מזכירים לפחות חמש פעמים ביום בטקס התפילה. לפי האסלאם, אברהם הנשוי לשרה לא הביא ילדים לעולם, עשה את טעות חייו כמו הרבה גברים אחרים שעיניהם פוזלות לאישה שנייה ולקח לו לאישה את הגר השפחה, והיא הביאה את ישמעאל בלי התערבות מיוחדת. אלוהים ביקש מאברהם לפקוד את שרה כי היא תביא תינוק סופסוף. אברהם פקפק ביכולתה של אשתו המבוגרת שעברה את גיל המעבר להרות, וכמובן אלוהים גדול וכל יכול, היה נס ושרה הביאה את יצחק החמוד לעולם. מי שחשב שיהיה לאברהם קל עכשיו בבית טעה בגדול. עזבו שהוא נביא וממשפחה מכובדת, הרי רגשי הקנאה התעוררו מיד מצידה של שרה כלפי הגר צרתה. שפחה שפחה, אבל יפה וצעירה והיא זאת שהפכה את אברהם לאבא!

לפי כמה סיפורים שרה ביקשה מאברהם להכות את הגר, להכאיב לה ועוד סוגי התעללויות שבאופן תמוהה אברהם אבינו ציית להן, ובסוף הוא זרק את אשתו הצעירה ובנה הקטן למדבר כדי להרגיע את העניינים ולחזק את אמונתו והקשר שלו עם אלוהים.

שליחת הגר למדבר היא דרישה אכזרית במיוחד כמבחן זוגיות, שלפי היהדות זה מבחן נאמנות לאלוהים בכלל, אבל כנראה שעוצמתן של נשים נחרצות מנצחת כל גבר ובשתי הדתות החלק הזה מוצנע. מעניין למה באמת.

אגב, אחד הטקסים של החג׳ הוא שגברים ונשים אמורים לעבור בריצה קלה בין שתי נקודות בהן רצה הגר כדי לחפש מעיין מים לבנה הצמא שבע פעמים, עד שאלוהים הוציא את מעיין זמזם הקדוש מהאדמה היבשה שמהווה היום את מקור המים שמשקה מיליוני מוסלמים במכה. אני שתיתי מהמים האלו שאמא הביאה מסעודיה. הקדושה לא הוסיפה להם טעם מיוחד או מינרלים, אבל לגמתי מהכוס בשקט וקיוויתי לטוב.

שאלת השאלות מי משני הבנים היקרים היה אמור להישחט במקום הכבשה נותרה בלי פתרון. ביהדות זה יצחק היקר ובקוראן מצוין שזה היה ישמעאל הבכור. אין לי מושג על מה הוויכוח ומי באמת נועד למות כאות לאמונה הבלתי מעורערת של אברהם אבינו באל. בשני המקרים ברור ששני הבנים הם בני אותו אבא שהתכוון להמית אותם ולכן הם למעשה תפאורה בסצינה הזו, למען יישות חזקה יותר ועוצמתית יותר מייצר האבהות הטבעי. אני שמחה שבסוף אלוהים גאל את האבא מייסוריו והשאיר לנו את החג עם הכבשים, ואת הוויכוח המתמיד בין שני עמים שמסרבים להודות כמה הם דומים וכמה הם קרובים.

חג שמח לכל החוגגים וכל בני ישמעאל ובני הדודים. כול עאם ואנתום בח׳יר.

> "תל אביב היא לא ברלין, היא עיר כמו ביירות ועמאן"