בדרך לעימות? ישראל מסרבת להכיר בחסינות עובד האו"ם שנעצר
באו"ם טוענים כי אם ישראל תעביר לידיהם ראיות התומכות באישומים, הם יסירו את חסינותו של המהנדס איש הארגון שנעצר בחשד לשיתוף פעולה עם חמאס. מדוע, אם כן, ישראל מסרבת?
המאמר נכתב ביחד עם העיתונאית מריאן הוק
לא חלפו יותר מכמה שעות עד שבאו"ם גילו כי סוכני מודיעין ישראליים עצרו את אחד המהנדסים הפלסטינים שלהם כשעמד לחזור לרצועת עזה דרך מעבר ארז.
כבר למחרת בבוקר, בארבעה ביולי, שיגר בכיר במנהל הפיתוח של האו"ם (UNPD) בירושלים מסר דחוף לשר החוץ בנימין נתניהו, כדי להביע את דאגתו: "בסביבות השעה 17:30 בהיותו במחסום ארז מר [וחיד] אל-בורש נלקח על ידי שני קציני ביטחון, ומאז אין לנו כל מידע אודותיו".
אותו גורם, רוברטו ולנט, ביקש שישראל תמסור מידע לגבי הרקע ונסיבות מעצרו של אל-בורש, בפני אילו האשמות הוא עשוי לעמוד, ומתי הוא צפוי לעמוד בפני שופט. בנוסף, ביקש ולנט שיותר להם לפגוש את אל-בורש במקום מעצרו "בהקדם האפשרי", ולסייע בארגון ייצוג משפטי ונוכחות נציגי ה-UNDP בכל דיון בבית המשפט.
משרד החוץ התמהמה בתשובתו (על-פי הנהלים הממשלתיים יש לספק תשובה בכתב בתוך 20 ימי עבודה), והשיק קמפיין מתוקשר רק אחרי שהשב"כ היה ערוך ומוכן, ב-8 באוגוסט. למחרת נערך הדיון הראשון בעניינו של אל-בורש בבית משפט, דיון שנערך בדלתיים סגורות וללא נוכחות של נציגי האו"ם. הרשויות הישראליות פרסמו הודעה לפיה אל-בורש "נעצר" ב-16 ביולי, כלומר הוא שהה בחזקה ישראלית – בתנאי בידוד ותחת חקירות – שבועיים יותר ממה שישראל הודתה עד כה בצורה פומבית.
> איך אתם אוהבים את הפלסטיני שלכם, כפות או ירוי?
מעצר בתנאי בידוד וללא פגישה עם עו"ד. ומה עם החסינות? עובד UNDP מפקח על פרוייקט של הארגון בעזה (עבד רחים חטיב/פלאש 90)
הודאה במקום ראיות
כחלק מהקמפיין הציבורי בעניין מעצרו של המהנדס איש האו"ם, פרסם משרד החוץ הודעה של השב"כ לפיה "אל-בורש הודה שהוא אכן ביצע פעולות שסייעו לחמאס". עוד נאמר בהודעה כי "במהלך חקירתו של וחיד אל-בורש, נחשף כי הוא קיבל הוראה מבכיר בארגון הטרור חמאס לתמרן את עבודתו עבור UNDP כדי לשרת את המטרות הצבאיות של חמאס". בנוסף נאמר כי "לדברי אל-בורש, פלסטינים נוספים שעובדים עבור ארגוני סיוע עובדים גם הם עבור חמאס", תוך התייחסות להצהרה אודות תושב עזה נוסף שנעצר לאחרונה ואשר מחזיק במשרה בכירה בארגון World Vision. כך הציגו את אל-בורש כמשת"פ.
דומה כי כתב האישום שהוגש נגד אל-בורש, כמו גם התיק המתוקשר נגד המנהל המקומי של World Vision מוחמד אל-חלבי, שניהם תושבי עזה, מבוססים באופן בלעדי על חקירות שב"כ. שניהם מואשמים ב"סיוע לחמאס", דבר שנחשב לעבירה בישראל אך לא בעזה, ממנה נסוגה ישראל באופן חד-צדדי באוגוסט 2005. עריכת המשפט נגדו מתאפשרת רק מפני שבתי משפט ישראליים טוענים לעתים תכופות לסמכויות שיפוטיות אוניברסליות בהתייחס לסוגיות ביטחוניות.
האו"ם, לעומת זאת, טוען כי כעובד הארגון אל-בורש נהנה מחסינות מוגבלת. וחיד אל-בורש עבד עבור האו"ם תחת חוזה. על פי מכתב ששגרה המחלקה המשפטית של האו"ם לישראל, "אל-בורש נהנה מחסינות מפני מעצרים ועיכובים, כמו גם מפני תביעות משפטיות על אמירות, תוכן כתוב או מעשים שנעשו במסגרת ביצוע משימתו". מזכ"ל האו"ם הוא היחיד שיכול להסיר או להשעות את החסינות, הזכירו במחלקה המשפטית של האו"ם למשלחת הישראלית לאו"ם ב-23 באוגוסט, והבהירו כי ההחלטה לא עומדת כלל לפתחה של ישראל.
המכתב לא הרתיע את שגריר ישראל באו"ם, דני דנון, ואת דובר משרד החוץ עמנואל נחשון, אשר הכריזו שניהם כי ישראל לא תכיר בחסינותו של אל-בורש, אותו כינה דנון "פעיל טרור". דנון אף אמר לחדשות ערוץ 2 כי בכוונתו לדחות את הפנייה הזו על הסף. "המחשבה על כך שאדם המסייע לארגון טרור יוכל ליהנות מחסינות של האו"ם היא שערורייתית", אמר נחשון לאתר ויינט. "טענת החסינות מצד האו"ם נבחנה על ידי משפטנים אשר קבעו כי היא חסרת בסיס". גורם רשמי מטעם האו"ם אמר בשיחה עם מגזין 972+ כי "אל-בורש אכן עבד תחת חוזה העסקה חיצוני אך החסינות הפונקציונלית חלה גם על עובדים מסוג זה".
במכתב מתאריך 23.8 אישרה המחלקה המשפטית של האו"ם כי אל-בורש הוא "ספק שירותים של UNDP שהועסק תחת חוזה כדי לעבוד על פרוייקטים בעזה", שזוכה למעמד של "בעל תפקיד", מעמד שישראל עצמה עשתה בו שימוש תכוף כדי להגן על בכיריה מפני מעצרים לחקירות בחשד לביצוע פשעי מלחמה במהלך ביקורם בחו"ל.
> שנתיים לצוק איתן, ואף חקירה לא הובילה לכתב אישום על פשעי מלחמה
ילד פלסטיני מול הריסות מגדלי אל-נדא בבית חנון, צפון רצועת עזה, 4 באוגוסט 2014. במגדלים היו 90 דירות. (באסל יאזורי/אקטיבסטילס)
משת"פים בעל כורחם
מבחינת UNDP, סעיף האישום המרכזי כנגד אל-בורש נותר בלתי מבוסס. על פי כתב האישום, אל-בורש התבקש לכאורה על ידי אנשי חמאס להעביר חומרי בניין ממבנים הרוסים לטובת בניית נמל ימי שישמש בעתיד את גדודי אל-קסאם, הזרוע הצבאית של הארגון. ב-12.8 פרסם UNDP הצהרה לפיה נבחנו הטענות המופיעות בכתב האישום של אל-בורש, ונמצא כי "לא היתה כל הפניה של חומרי בניה ממקומה המיועד לחמאס. חומרי הבניין הועברו על ידי UNDP, בתיאום עם הרשות הפלסטינית, למרחב אזרחי. בזמן המשלוח לא נמצאו כל עדויות לנוכחות של אנשי חמאס במקום".
עוד נאמר בהצהרת האו"ם כי "UNDP ביקש פעמיים לאפשר לאנשיו להיפגש עם מר אל-בורש כדי לוודא כי הוא זוכה ליחס הוגן בזמן מעצרו. נכון לרגע זה, ישראל עדיין לא אפשרה את המפגש". דניה דרוויש, אשת תקשורת של UNDP, אישרה כי נכון לתאריך 14 בספטמבר אנשי האו"ם עדיין לא קיבלו אישור לפגוש את אל-בורש.
אל-בורש הוחזק בבידוד במשך כארבעים יום, מבלי לראות איש קשר מטעם האו"ם וללא ייעוץ משפטי, ומיותר לציין שללא כל יכולת ליצור קשר עם משפחתו בעזה. "טיפול" כזה הינו שכיח למדי בישראל, במיוחד ביחס לעצורים פלסטינים, כיוון שחילוץ הודאה נמצא בעדיפות עליונה על פני שיקולי חקירה מקובלים אחרים, כמו למשל הזיהוי הפלילי. הדרך הבטוחה ביותר להשיג הרשעה בישראל היא באמצעות הודאה מפי הנאשם. כאשר הנאשם הוא פלסטיני, זה כמעט לא חשוב איך הושגה ההודאה. בתי משפט פוסלים רק לעתים נדירות הודאות שחולצו על ידי עינויים, המותרים בישראל בנסיבות מסוימות.
נראה כי שני כתבי האישום, נגד אל-בורש ונגד חלבי, מתבססים בלעדית על הודאות שחולצו על ידי השב"כ לאחר שכל אחד מהם שהה בבידוד ותחת חקירות ולחץ במשך שבועות, מבלי לראות עורך דין. הודאות שלא פעם התגלו כשיקריות.
דורי גולד, מנכ"ל משרד החוץ, אמר כי אל-חלבי נעצר ורק אז התגלתה חשיבות מעמדו בחמאס. במילים אחרות, בהחלט יתכן כי אל-חלבי נעצר מלכתחילה ונחקר במטרה לרחרח מידע ולא על בסיס מידע קיים. בהצהרה שכתב גולד ואשר פורסמה באתר משרד החוץ נכתב כי "החקירה חשפה מידע רב בנוגע לדמויות נוספות ברצועת עזה שניצלו את עבודתם בארגוני סיוע ובמוסדות האו"ם בשירות החמאס".
בהחלט יתכן כי במהלך חקירותיו על ידי השב"כ, אל-חלבי הצביע על אל-בורש ועל אחרים. בהודעת השב"כ בעניין אל-בורש נכתב כי גם אל-בורש הצביע על אל-חלבי ועל פלסטינים נוספים העובדים בארגוני סיוע כ"פועלים בשירות חמאס". סביר להניח כי שני האנשים הללו מכירים זה את זה. שניהם מג'בליה, בני אותו הגיל פחות או יותר. אל-חלבי עבד עבור UNDP בעזה לפני שהצטרף ל-World Vision.
> ירדן סוגרת את הדלת בפני נוסעים עזתים
במסלול התנגשות? נתניהו ומזכ"ל האו"ם באן קי-מון (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)
על פי דיווח של ארגון אמנסטי העולמי, "תחילה מנעו ממוחמד אל-חלבי גישה לעו"ד, וכשעורכת הדין הורשתה לבסוף לפגוש אותו הוא טען באוזניה כי היחס אליו במעצר היה קשה ביותר". הארגון לא פרסם הודעה ביחס לאל-בורש. "לא מסיבה מיוחדת", השיב נציג אמנסטי כשנשאל בעניין. "אנחנו לא יכולים לכסות הכל".
[לאחר פרסום מאמר זה, באמנסטי ביקשו להבהיר ש"כמו במקרה של אל-חלבי, גם כאן מבקש אמנסטי אינטרנשיונל להבהיר שהוא קורא לרשויות הישראליות לשפוט את אל-בורש בהתאם לסטדנדרטים בינלאומיים הוגנים"].
במכתב מתאריך 23 באוגוסט שטרם פורסם, טוענת המחלקה המשפטית של האו"ם כי ישראל מחוייבת בהתאם לאמנת האו"ם (במיוחד סעיף 105 פסקה 1) לכבד את מעמדם של אנשי האו"ם בשטחה. עוד מציין המכתב כי הזכויות ומעמד החסינות מפורטים באמנה מיוחדת שאושרה על ידי האסיפה כללית של האו"ם בפברואר 1946, ואשר אומצה גם על ידי ישראל ללא כל סייג ב-21 בספטמבר 1949.
המחלקה המשפטית של האו"ם אותתה לישראל באופן ברור כי ישנן סוגיות עקרוניות העומדות פה על הכף, ודרשה ממנה לשחרר את אל-בורש לחזקת האו"ם, בהמתנה להחלטת המזכ"ל בנוגע לאפשרות הסרת חסינותו התלויה, לדברי המחלקה המשפטית, במידע נוסף שישראל מתבקשת להעביר להם בערוצים המקובלים. כשתספק ישראל את המידע הנוסף, "כמו גם את המערך העובדתי התומך בסעיפי האישום" נגד אל-בורש, יחליט מזכ"ל האו"ם "אם החסינות עומדת בדרכו של הצדק להיעשות וניתן להסירו מבלי לפגוע באינטרסים של האו"ם".
ראש הממשלה בנימין נתניהו היה אמור להיפגש עם מזכ"ל האו"ם באן קי-מון במהלך ביקורו בניו-יורק השבוע.
"האו"ם לא טוען כי אנשיו אמורים ליהנות מחסינות מפני ביצוע עבירות", אומר נציג מטעם האו"ם. "ברגע שנקבל את המידע שביקשנו התומך באישומים (סיוע לטרור וכו'), נגיב במהירות האפשרית לסוגיית החסינות".
הדיון הבא בעניינו של אל-בורש צפוי להתקיים ב-28 בספטמבר. הדיון הבא בעניינו של אל-חלבי יתקיים בחודש אוקטובר בדלתיים סגורות.
המאמר התפרסם לראשונה באנגלית באתר 972+ ותורגם על ידי אורלי נוי.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
