newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שנה לפרוץ המחאה בתורכיה: הפעילים ינסו היום לחזור לרחובות

שורה של ארגונים פרסמו קריאה לחזור לכיכרות כדי להיאבק למען הדמוקרטיה ונגד הדיכוי. מושל איסטנבול מסר שהמחאה תיאסר לחלוטין, והמשטרה מתכוננת בכוחות גדולים למנוע הפגנות. שנה למחאה בכיכר טקסים

מאת:

היום (שבת) הוא יום השנה לפרוץ ההתנגדות האזרחית בתורכיה, שהחלה בפארק גזי ובכיכר טקסים שבאיסטנבול במאי 2013 והתפשטה למעל שמונים ערים בכל רחבי המדינה. לקראת יום השנה הכריזה "סולידריות טקסים", קואליציה של למעלה ממאה קבוצות וארגונים, על חזרת האזרחים לכיכר טקסים ולכל כיכר מרכזית אחרת במדינה, כדי להיאבק למען הדמוקרטיה ונגד הדיכוי.

ההתקוממות האזרחית הרחבה ביותר בתורכיה אי פעם החלה לפני שנה במאבק סביבתי קטן ונקודתי נגד הכוונה לכרות עצים בפארק גזי, אחת הריאות הירוקות האחרונות בלב איסטנבול, כדי להקים עליו קניון גדול. פעילים שקצה נפשם במחיקת השטחים הירוקים לטובת פיתוח מואץ ולא מאוזן, ושחשו שהשלטון לא מקשיב להם, הגיעו לפארק למחות ולהגן על העצים ונתקלו באלימות משטרתית קשה במיוחד. התמונות שהופצו ברשתות החברתיות הציתו גל מחאה והתנגדות אדיר ממדים שהתפשט מיד לאורכה ולרוחבה של תורכיה.

עבור ציבור עירוני גדול בערים רבות סימלה האלימות כלפי מגיני הפארק את כל מה שמפריע לו בשלטון ארדואן: היהירות, הכוחנות, הפניית עורף לאזרחים, השחיתות וקשרי ההון שלטון. מיליונים אחרים נותרו מנוכרים למחאה, כשהם מזהים בה בעיקר מאבק בלתי לגיטימי של האליטה החילונית הישנה, המנסה להשיב לעצמה את השליטה במדינה ולהדיר שוב את הפריפריה המסורתית והשמרנית יותר שארדואן הוא מייצגה. תקשורת המיינסטרים שימשה שופר השלטון, תוך שהיא מתעלמת ומעוות את המתרחש ברחובות ומונעת מידע ממיליוני האזרחים בפריפריה הענקית של תורכיה, אלה שמשתמשים פחות ברשתות החברתיות שהמחאה התגלתה כשעתן היפה.

> רבבות יצאו לרחובות בתורכיה בעקבות מות הכורים בסומה

הפגנה נגד הממשלה ליד אצטדיון הכדורגל של בשיקטאש, איסטנבול יוני 2013. (צילום: אורן זיו /אקטיבסטילס)

הפגנה נגד הממשלה ליד אצטדיון הכדורגל של בשיקטאש, איסטנבול יוני 2013. (צילום: אורן זיו /אקטיבסטילס)

בקול הקורא שפרסמו השבוע חברי "סולידריות טקסים", במלאת שנה לתחילת המחאה ומספר שבועות אחרי אסון הכורים בסומה, הם קוראים בין היתר:

אנחנו, העובדים, המובטלים, הבלתי מבוטחים, המהגרים, הסטודנטים, האנשים, כל אלה שאתם מתעלמים מקיומם. הביטו! אנחנו נמצאים שם בחוץ, ברחובות, בכיכרות. כי אין לנו שום כוונה לשתוק או לציית, כיוון שאנחנו מסרבים, יותר ויותר בכל יום שעובר, לעבוד למוות, בלתי מבוטחים, בלתי מאוגדים, וכעובדי קבלן במפעלים, במכרות, במספנות ובבנייני המשרדים. כיוון שאין לנו אמון בתקשורת המטייחת שלכם, כיוון שאיננו יכולים עוד למצוא צדק באולמות המשפט בהם אתם עושים שימוש כדי להעניש אותנו. אנחנו בכל מקום, שם בחוץ, ברחובות, בכיכרות!

(הטקסט המלא והמרגש מובא במלואו בסוף הפוסט)

לקראת המועד הטעון מסר מושל איסטנבול הודעה לתקשורת בה הצהיר כי ציון יום השנה למחאה באזור ככר טקסים ייאסר לחלוטין. הוא הסביר: "ישנן קבוצות קטנות בעלות מניעים נסתרים הרוצות לנצל את היום הזה למימוש תכניותיהן ואנו ננקוט בכל אמצעי הזהירות כדי למנוע זאת מהן. אזרחים לא ייחסמו, הכיכר לא תיחסם, אך לא תתאפשר כל כניסה. מזמן לזמן  עלינו לנקוט בצעד שכזה, לכמה שעות או לכמה ימים, לצורכי בטחון".

בשנה שעברה במהלך מחאת גזי, היה זה אותו מושל שצייץ בטוויטר שלא תהיה כל התערבות משטרתית ולאנשים יתאפשר לבלות בפארק ולהתאסף בשקט, מה שהתברר תוך זמן קצר כחלק מתכנית זדונית גדולה למשוך כמה שיותר אנשים לתוך הכיכר לפני הפשיטה המשטרתית המאסיבית. במהלך המחאה הרגה המשטרה עשרה אזרחים, רובם מפגיעות מכלי גז מדמיע בראשם, עיוורה עשרות בירי כדורי גומי, ופצעה אלפים.

החוקה התורכית מאפשרת קיום של מחאה בלתי אלימה מבלי שיידרש לבקש עבורה אישור מראש מפיקוד המשטרה. אולם חברי ממשלה וקציני משטרה הצהירו השבוע חזור והצהר שכל ניסיון להתכנסות של מחאה בלא תיאום ואישור מראש של הרשות באיסטנבול – תהיה בלתי חוקית. בכך הם מפרים למעשה את החוקה התורכית ואת אמנת זכויות האדם.

הקריאה לחזור לכיכרות מעוררת גם ויכוח בקרב חלק מהפעילים שיצא להפגין לפני שנה. בורג'ו אקה, תושבת איסטנבול שהייתה בין מאות האלפים שיצאו לרחובות העיר בשנה שעברה, משמיעה בשיחה שקיימנו אתמול קול ביקורתי מעט כלפי הקריאה הפשטנית מידי לטעמה לנוכח המציאות הדכאנית והקטלנית בשנה האחרונה:

אין בקריאה הזו מבחינתי הרבה הגיון במציאות הנוכחית. תבין, הם הולכים לאטום לחלוטין את הכיכר מחר. 25 אלף שוטרים גויסו לשם כך, חמישים רכבים משוריינים עם זרנוקי מים שהוספו להם כימיקלים צורבים. אני חושבת שנכון יותר עכשיו לשנות כיוון. בגזי היה משהו כל כך נאיבי לדעתי. נגענו שם בקצה הקרחון. החברה התורכית נדרשת עוד לחפור עמוק כדי להגיע לשורש הרצון שלה בשינוי ולברר מהו. אנחנו חיים כאן יחד ויש לנו אחריות הדדית אלה כלפי אלה. שינוי והתנגדות הולכים יד ביד, הם אינם דורשים בהכרח מאבק רחוב מדמם, מחסומים, ענני גז מדמיע ואלפי נפגעים, כדי לאלץ את המוסדות השולטים לקבל את דרישות ההמון. הקול המהדהד של פארק גזי עדיין כאן, וימשיך לרחף ולהשפיע.

מעניין יהיה לעקוב לראות איך יסתיימו אירועי סוף השבוע הזה בתורכיה. לא בציפייה מורטת עצבים, כי מחאת גזי לא צפויה לחזור, אבל בהערכה על ההתמדה על ההתעקשות, בדאגה על הדיכוי הגובר, וכפי שאמרה לי חברה אקטיביסטית מאנקרה הנערכת לאירועים שם הערב: "הרחובות הם רק חזית אחת. מה שאנחנו באמת צריכים עכשיו זה להתארגן".

בסרטון: אחד מהשירים הפופולריים של המחאה בשנה שעברה. הנוכחות המשמעותית כל כך של המוזיקה הייתה חלק בלתי נפרד מהמחאה, מהיכולת לחבר, להתנגד, להחזיק מעמד ברגעים קשים ולהעביר מסרים.

הנה תרגום הקול הקורא של קואליציית סולידריות טקסים לאזרחיות והאזרחים לשוב היום לרחובות.

אנחנו שם ברחובות, בככרות!

ההתקפות המתמשכות על אזורי המגורים והמחייה שלנו, במיוחד בכיכר טקסים ובפארק גזי, על ידי ממשלה המתעלמת מכל אמות מידה אתיות, מדעיות, טכניות וחוקיות כדי לכפות עלינו את הפרויקטים שלה, הפכו ב-27 במאי 2013 לפרץ של אלימות בלתי חוקית. התביעה של קואליציית סולידריות טקסים לתכנון עירוני אמיתי ולערים ראויות וטובות , פגשה בתביעתם של מיליוני אזרחים תורכים לחירות ודמוקרטיה, שיחד הפיצו את הסולידריות והמאבק שלנו לכל פינה במדינה ב-31 במאי 2013, תוך שהם מעניקים לה מימד חדש ואוניברסלי.

נישאים על גלי היצירתיות והחכמה של הצעירים שלנו, החיבוק העוטף של האימהות שלנו, עוצמתם של האנשים העובדים, הקול החי והנמרץ של נשים, והזעקה החזקה של קהילת הלהטב"ק – תנועת ההתנגדות של פארק גזי רשמה פרק מכובד בהיסטוריה החברתית, עירונית ודמוקרטית של המדינה שלנו.

אולם למרות כל זאת, הממשלה, החוששת מביטויי הסולידריות וההתנגדות יוצאי הדופן, ממשיכה להכפיש ולתייג אותנו כ"גזיצ'ילר" (Geziciler)- "האנשים של גזי". היא ממשיכה במדיניות המעודדת את אלימות המשטרה כלפינו באמצעות אי עשיית צדק ומתן חסינות מעונש, ממשיכה בקיטוב המדינה רק על מנת להסתיר את מעשי השחיתות הרצח והפשיעה שלה עצמה.

> "ההתקוממות בסומה ממשית": ראיון עם מנהל תחנת רדיו פתוח התורכית

קריאה של קואליצית סולידריות טקסים לאזרחים לשוב לככרות ביום השנה לציון ההתקוממות האזרחית הרחבה ביותר בטורקיה אי פעם

קריאה של קואליצית סולידריות טקסים לאזרחים לשוב לככרות ביום השנה לציון ההתקוממות האזרחית הרחבה ביותר בטורקיה אי פעם

לשם כך, כל הכיכרות, הפארקים, השכונות והערים הושמו תחת מצור; מונעים מאתנו לבכות את הריגתם של יותר משלוש מאות הכורים בסומה, לציין את יום העבודה והדמוקרטיה באחד במאי, לציין ברחובות את יום האשה הבינלאומי בשמיני במרץ ואפילו מונעים מאתנו להיאסף להלוויותיהם של ילדינו שנרצחו על ידי אלימות משטרתית שלא תאומן.

אבל על כולם לדעת שלמרות הפוליטיקה המלוכלכת הזו של אלימות ועיוות צדק, שהן סימני הייאוש והפחדנות של בעלי השררה. עם כל הטוהר שלנו, בכל הצחות, בכח הצדק שלנו, מצוידים בכל הערכים שלנו והצבעים השונים הגורמים לנו להיות מי שאנחנו, בתבונה ומתוך עמידה איתנה, רצון, נחישות ויצירתיות, בכל מקום בו ישנם חיים – אנחנו נמשיך להיות שם בחוץ, ברחובות.

להזכיר לעולם שלא הרמנו ידיים, לא ויתרנו על הדרישות והניצחונות שלנו, כ"סולידריות טקסים" נהיה שם ברחובות בכיכר טקסים. מיליונים מאיתנו , בכל מגוון השפות, הקולות והצבעים שלנו, כולנו יחד, ברחובות!

אנחנו שם עם ה'כמה עצים' שלנו, עם הרצון שלנו, הרעיונות שלנו, השאיפה שלנו לחיות חיים אנושיים, עם התקווה שלנו, ההתנגדות שלנו. אנחנו נמצאים בכל מקום, בחוץ ברחובות, בכיכרות.

אנחנו שם ברחובות, נאבקים על הכיכרות אותן אתם מונעים מאתנו בגלל הפחד שלכם שנשתמש בהן למרוד בכם על מעשי הטבח והשחיתות שלכם. בגלל שאתם חוששים שנבקש להשיב לידינו את הערים שלנו, את הערכים המשותפים שלנו ואת הטבע ואזורי המחייה שלנו ששדדתם מאתנו.

אנחנו, העובדים, המובטלים, הבלתי מבוטחים, המהגרים, הסטודנטים, האנשים, כל אלה שאתם מתעלמים מקיומם. הביטו! אנחנו נמצאים שם, בחוץ, ברחובות, בכיכרות. כי אין לנו שום כוונה לשתוק, או לציית, כיוון שאנחנו מסרבים, יותר ויותר בכל יום שעובר, לעבוד למוות, בלתי מבוטחים, בלתי מאוגדים, וכעובדי קבלן במפעלים, במכרות, במספנות ובבנייני המשרדים. כיוון שאין לנו אמון בתקשורת המטייחת שלכם, כיוון שאיננו יכולים עוד למצוא צדק באולמות המשפט בהם אתם עושים שימוש כדי להעניש אותנו. אנחנו בכל מקום, שם בחוץ, ברחובות, בכיכרות!

עם כל התוצרים שלנו: הבתים והשכונות שלנו, המפעלים, הגינות הקהילתיות, הפורומים, הצבעים שלנו, עם כל מה שאנחנו מייצרים כנגד מה שאתם הורסים, עם הצדק שלנו, אנחנו שם, בחוץ, ברחובות!

אנחנו, אטם סריסולוק, אלי איסמאיל, מהמט אייווליטאש, סרדאר קדקלהאסאן פריטאבדוללה ג'אן קומרט, מהמט איצ'ין קרטל, פדימה אנה, ברקין אלוון, אואור קורט, איהאן אילמז וכל החיים הרבים שאיבדנו במכרה בסומה. אנחנו שם בחוץ, בככרות, ברחובות.

ממחאת וולסטריט לכיכר סינטגמה באתונה, מפאורטה דל סול (מדריד) לכיכר טקסים, אנחנו שם בחוץ, בכיכרות שלנו! ב-31 במאי, אנחנו ברחובות, אנחנו בכיכרות!

אנחנו בכיכרות שלנו באנקרה ובאיזמיר, באנטקיה אסקישהיר ובבורסה, באדנה, מרסין ודיארבקיר, בכל פינה של הארץ הזאת אנחנו שם בחוץ, ברחובות!

לשחרר את הכיכרות שלנו, הפארקים שלנו, הרחובות שלנו, מרחבי המחייה שלנו, ולשחרר את החיים שלנו, אנחנו שם בחוץ, ברחובות!

בסרטון: שידור חי שלי בעברית מכמה רגעים מכוננים בככר טקסים יוני 2013.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

בבית החולים האירופי בעזה משתדלים ליצור אווירת רמדאן

משפחות ואנשי צוות קישטו את בית החולים, שבו מצאו מקלט אלפי עקורים מרחבי עזה, בניסיון נואש להרגיש קצת חגיגיות גם בתנאים האיומים שבהם הם חיים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf