newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

כן, סיום הכיבוש הוא גם אינטרס ישראלי

הכיבוש הוא בראש ובראשונה אסונו של העם הפלסטיני, אבל הוא גם אסונו של העם בישראל והעמקתו מלווה תמיד בצעדים אנטי-חברתיים קיצוניים. העמדה הזו חשובה לא רק מטעמים פרגמטיים לצורך גיוס ההמונים, אלא גם מתוך סולידריות עם הקהילה שבתוכה אנחנו חיים. תגובה לאינה מיכאלי

מאת:

כותב אורח: אורי וולטמן

אינה מיכאלי סבורה כי "סיום הכיבוש יבשר את סיומה של ישראל", שכן השליטה בפלסטינים נמצאת "ביסוד הישראליות". לכן, היא מציעה לוותר על הגישה הרואה במאבק למען השלום כמאבק למען החברה הישראלית, ובמקום זאת – לראות במאבק הזה כמאבק המקעקע את החברה הישראלית. בנקודה זו, עמדתה מתלכדת עם עמדתם של חוגי הימין הקיצוני, שגם הם סבורים שהמשך קיומה של מדינת ישראל והמשך השליטה בפלסטינים – כרוכים זה בזה. יתרה מזאת, המילה "שלום" נעדרת לגמרי מהמאמר, שכן היא מציעה להחליף את הדרישה לשלום ישראלי-פלסטיני בדרישה בלומה ל-"דה-קולוניזציה". מכיוון שנראה לי שמיכאלי מזהה עצמה כאשת שמאל, ואת עמדותיה כעמדות שמאליות, הרי שהוויכוח עם גישה פוליטית זו מחייב להסביר לעצמנו מחדש מה פירוש 'פוליטיקה שמאלית'.

> הנוסחה של "בעד ישראל, נגד הכיבוש" לא עובדת

מחנה השלום בהפגנה בכיכר רבין, בתום המלחמה. 16 באוגוסט 2014. (צילום: אורן זיו/אקטיבסטילס)

כדי לבנות כאן תנועת שלום אמיתית, נחוץ לבנות גם תנועת שוויון אמיתית וגם תנועה מקיפה ומגוונת למען צדק חברתי. מחנה השלום בהפגנה בכיכר רבין, 16 באוגוסט 2014. (צילום: אורן זיו/אקטיבסטילס)

להרחיב את שורות המאבק

פוליטיקה שמאלית היא פוליטיקה שנשענת לא רק על רגש מופשט של סולידריות עם האחר, אלא מנסה לגייס ציבור להיאבק למען האינטרסים הקונקרטיים שלו, כלומר – למען עצמו. לכן, השיח שלנו על אודות המאבק בגזענות או על אודות המאבק בכיבוש, צריך להישען על העובדה שמדובר בתופעות שהן הרסניות גם עבור החברה הישראלית במובנה הרחב ביותר, ולא רק עבור קורבנותיהם המידיים (האזרחים הערבים-הפלסטינים בישראל או הערבים-הפלסטינים בשטחים הכבושים).

יש ציבור מסוים שאפשר לגייס אותו למאבק נגד, למשל, ההתנחלויות, רק משום ההבנה שמדובר במעשה בלתי-מוסרי ובלתי-צודק. זה מעגל שאנחנו רוצים להפעיל אותו, אבל לא להסתפק בו. יכול להיות ציבור רחב יותר שניתן לגייס למאבקים מסוג זה, אם נצליח לשכנע בכך שפרויקט ההתנחלויות והכיבוש הם אסון בראש ובראשונה עבור העם הפלסטיני, אבל גם אסון עבור העם היהודי בישראל: מדובר במדיניות שהיא רעה לי, לשכנים שלי, לקרובי המשפחה שלי, לאנשים שנוסעים איתי באוטובוס, לבעל המכולת שאני קונה אצלו, וכו'.

חשוב לתקן את החולשה הזו, לא רק משום שמדובר במסר יותר מדויק פוליטית, אלא גם כי מדובר במסר שיש לו פוטנציאל מגייס רב יותר. בסופו של דבר, אנחנו הרי לא רוצים רק להביא את "השמאל הישן" (אשכנזים, מבוגרים, ממצב סוציו-אקונומי מבוסס יחסית, בעלי השקפת עולם ליברלית, שמשתתפים בהפגנות של "שלום עכשיו" עוד משנות ה-80, וכו'), אלא רוצים שיהיה לנו מסר עם רלוונטיות לציבורים רחבים, ושירתום סביבו לא מיעוט אלא רוב מקרב החברה שאנחנו חיים בה.

לכן, חשוב להראות כיצד המסרים שלנו בעד שלום ושוויון הם מסרים שמשקפים את הצרכים של הציבור בישראל בכללותו. להראות שהם מסרים פטריוטיים – לא במובן שמתכוונים אליו בנט וליברמן, אלא במובן העמוק: הם משרתים את האינטרסים הלאומיים האמיתיים של שני העמים שחיים כאן.

> סיום הכיבוש הוא באמת איום על ישראל

כעשרת אלפים מפגינים צעדו בתל אביב בהפגנה נגד מתווה הגז. 7 בנובמבר 2015. (יותם רונן/אקטיבסטילס)

באותו הזמן בו הממשלה קידמה את מתווה הגז, היא גם קידמה הצעת חוק שתסמן בטלאי את נציגי ארגוני זכויות האדם שיגיעו לדיונים בכנסת. הפגנה נגד מתווה הגז, 7 בנובמבר 2015. (יותם רונן/אקטיבסטילס)

דגל אחד, שלושה תרנים

דוגמא מוחשית לכך היא העובדה שככל שהמדיניות החברתית-כלכלית של הממשלה נעשית יותר פוגענית כלפי הציבור – כך מתרבות הפרובוקציות שהיא יוזמת בשטחים הכבושים, וכך מתרבות יוזמות החקיקה האנטי-דמוקרטיות שלה. אם הממשלות הקודמות בישראל לא יצאו לבולמוס של חוקים גזעניים כמו הממשלה הנוכחית, הרי זה רק משום שהן לא תיכננו לבזוז בצורה כל-כך פראית את משאבי הטבע ואת חשבונות הבנק של האזרחים כמו הממשלה הנוכחית.

באותו הזמן בו הממשלה קידמה את מתווה הגז הטבעי, שנועד לתת לטייקונים נכס ציבורי בשווי טריליון שקל (שהם אלף מיליארד שקלים, שהם מיליון פעמים מיליון שקלים), היא גם קידמה הצעת חוק שתסמן בטלאי את נציגי ארגוני זכויות האדם שיגיעו לדיונים בכנסת. ובימים אלה ממש, הממשלה מקדמת תקציב דו-שנתי שהוא אנטי-חברתי, ובה בעת – מאיימת לשלול את האזרחות של מנכ"ל "בצלם", לפגוע בהטבות המס של ארגון "אמנסטי אינטרנשיונל", ולפגוע בתקני השירות הלאומי של "הטלוויזיה החברתית". זאת, גם כדי להסיח את דעת הקהל הציבורית, וגם כדי להעסיק אותנו, את האנשים והארגונים שפעילים למען שינוי. כעומק השוד של הציבור – כך עומק החקיקה האנטי-דמוקרטית וכך גם עומק ההסלמה והנפנוף באיומים חיצוניים (איראן, אבו-מאזן).

לכן, כדי לבנות כאן תנועת שלום אמיתית, נחוץ לבנות כאן גם תנועת שוויון אמיתית, ונחוץ גם לבנות כאן תנועה מקיפה ומגוונת למען צדק חברתי. אלה לא שלושה דגלים שונים, שמונפים על שלושה תרנים שונים, כאשר לפעמים מגביהים את האחד ולפעמים מנמיכים את האחר. אלה חלקים שונים מהמאבק הגדול לעשות את הארץ הזו למקום שטוב לחיות בו עבור כולם, שהוא המאבק הכי חשוב שננהל בחיים שלנו.

אורי וולטמן הוא חבר צוות התיאום הארצי של תנועת "עומדים ביחד" וחבר הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י)

> לאחד את השמאל, עכשיו

 

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf