newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

בכל זאת קצת אופטימיות אחרי נצחון טראמפ

מתברר שאפשר לעשות גם את מה שנראה בלתי אפשרי, שאופוזיציה ראויה היא דבר שצריך לבנות ולגבש ברצינות, וגם שנתניהו הוא כבר לא המנהיג הכי מביך בעולם

מאת:

האבל שירד על הפיד השמאלני שלי הבוקר מובן – בחירתו של דולנד טראמפ כנשיא הבא של ארה"ב מעוררת, בצדק, חרדות בסדר גודל אחר. המחשבה שהאיש האלים, הגזען, האנטישמי השוביניסט ומשולח הרסן הזה יחזיק מעתה במפתחות הכפר הגלובלי היא מחשבה מבעיתה. עד כדי חרדה לעתיד האנושות, ולא על דרך המליצה.

מובנות ככל שתהיינה תגובות מסוג זה, לא יהיה נכון להתייחס לבחירתו של טראמפ במונחים אפוקליפטיים. לא רק משום שהתקף חרדה וייאוש הם מקום משתק שמסכל פעולה פוליטית, אלא משום שהדברים, בדרך כלל, הם באמת יותר מורכבים ממציאות של שחור ולבן, והמציאות נוטה להפריך לא פעם גם את התחזיות המוצקות והמבוססות ביותר.

> פי אלף מראה שחורה: איך עיתונאים פספסו את ההצלחה של טראמפ

תומכי דונלד טראמפ חוגגים, כיכר טיימס בניו יורק (נעם ריבקין פנטון / פלאש90)

תומכי דונלד טראמפ חוגגים, כיכר טיימס בניו יורק (נעם ריבקין פנטון / פלאש90)

זה פועל, אגב, לשני הכיוונים: השמאל הישראלי נשטף באופוריה מוחלטת לאחר בחירתו של אהוד ברק לראשות הממשלה ב-99', בחירה שסימנה עבור רבים את סוף העידן החשוך של נתניהו ותחילתו של עידן חדש ומואר. מי האמין אז שיהיה זה דווקא ברק שירעיל כמעט ללא תקנה את היחסים בין המדינה לאזרחיה הערבים, ויקבע את דמות ההנהגה הפלסטינית כאין-פרטנר המוחלט ובכלל יעניק את הפטור הסופי למשא-ומתן רציני כלשהו לקראת סיום הכיבוש. לטוב ולרע, חלק מהמשמעות של מנהיגים היא היחס בין מעשיהם לתקוות ולחרדות שליוו את בחירתם, מצד תומכיהם ומתנגדיהם כאחד.

כאזרחים ישראלים, אנחנו יכולים כמובן להיאחז גם בנחמת הטפשים שכעת ראש הממשלה שלנו כבר איננו המנהיג המופרך והמטורלל ביותר במועדון אליו אנחנו מתיימרים להשתייך. בהשוואה לטראמפ, אפילו נתניהו נראה פתאום כאדם שקול ואחראי ומרוסן.

אבל מעבר לכל זה, בחירתו של טראמפ – גרוטסקית ככל שתהיה – מבטאת את האמונה האמריקנית בצורך בשינוי. את ההבנה ששלטון שנשאר זמן ארוך מדי בידי מפלגה אחת איננו מצב רצוי. במובן הזה, הבוחרים האמריקנים מכריחים את שני המחנות הפוליטיים להישאר כל הזמן דרוכים על המשמר, ולא לשקוע בזחיחות של מי שהניצחון מובטח לו בכיס.

בראיה קצרת טווח, בחירתו של טראמפ נראית כאסון. אבל בראייה רחבה יותר, היא מבטאת דוקא את כל מה שהוא ההיפך מציניות מסרסת ומקבעת; היא מבטאת את האמונה ביכולתו של הציבור לקחת את הגה הספינה ולשנות את כיוון השייט. גם אם כרגע נראה שהאמריקנים החליטו לנווט את הספינה הגדולה הזו הישר אל תוך הקרחון, עצם האמונה ביכולת לנהוג בה היא נכס שקשה להפריז בחשיבותו. זאת ההגדרה שמונעת את שקיעתה של המערכת הפוליטית לניוון שרירים מוחלט.

אם יש לקח אחד שאנחנו, הציבור בישראל, יכולים ללמוד מהדרמה הגדולה הזו שהתחוללה הלילה באמריקה, זה בדיוק זה: שלטון שנשאר תקופה ארוכה מדי בידי מחנה פוליטי אחד צריך להעמיד את הציבור על המשמר. אף קבוצה פוליטית אסור לה שתיקח את השלטון כדבר מובן מאליו. האסון הגדול ביותר של מערכת פוליטית איננו הנהגה גרועה; האסון הגדול ביותר הוא כאשר גם האופוזיציה מפסיקה להאמין בכוחה לשנות את כיוון הספינה, ומפסיקה להילחם בלהט על הזכות להחזיק בהגה.

> שתי סיבות שבגללן הנשיא דונלד טראמפ מסכן את עתיד האנושות

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

בבית החולים האירופי בעזה משתדלים ליצור אווירת רמדאן

משפחות ואנשי צוות קישטו את בית החולים, שבו מצאו מקלט אלפי עקורים מרחבי עזה, בניסיון נואש להרגיש קצת חגיגיות גם בתנאים האיומים שבהם הם חיים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf