בנט ממליץ לעבור לחינוך הדתי בגלל הערכים. אבל אילו ערכים?

בערב שבת קראתי את הסטטוס המרגש הזה של נפתלי בנט:

האמת שהופתעתי. הרי בנט כינה לאחרונה את הרב חיים דרוקמן מורו ורבו ומחנך נאצל, לאחר שדרוקמן הצהיר כי אין לו בעיה שהרב ועבריין המין מוטי אלון ילמד בישיבה שלו ובנט שתק. לאחר שבשנות ה-90 אותו דרוקמן חיפה על הרב ועבריין המין זאב קופולוביץ', שביצע מעשים מוגנים בתלמידי ישיבת "נתיב מאיר אותה ניהל לפני שהורשע ונכלא. פרשיות מין חמורות הרבה יותר מזו הנוכחית התפוצצו בזרם הדתי-ממלכתי, אם כי נטולות איידס מדומיין. אז באופן טבעי לא חשבתי שיש לו בעיה מיוחדת עם עבריינות מין.

אבל שר בכיר ממליץ על חינוך ערכי, לא נקשיב? את הסטטוס הקודם שלו בפרשה הוא חתם ב-"אני ממליץ לכל הורה לבדוק היטב לאיזה בית ספר הוא שולח את ילדיו" ודי לחכימא ברמיזה. אבל הבוחרים שלו אולי הם לא בדיוק כאלה אז הוא פירש בערב שבת, תעבירו את הילדים שלכם לבית ספר דתי-ממלכתי הוא אומר.

> סופרסטאר: סיור עם בנט בירושלים היהודית

בתחילה חשדתי שהוא מציע את המעבר בגלל התקציבים העודפים שבממוצע מסתכמים בשלושת אלפים שקל יותר לתלמיד בשנה בחינוך הדתי-ממלכתי לעומת הממלכתי, וששת אלפים לעומת הערבי (שלא לדבר על ההתנחלויות שמקבלות פי שניים מאשר בתוך הקו הירוק), או בשל העובדה שהזרם הינו בית חרושת לייצור בוחרי "הבית היהודי".

אבל בכל מקרה יצאתי לבדוק במה דברים אמורים ומה הם אותם ערכים נפלאים. אין מה לומר: התרשמתי, ואני חוזר בי מכל החשדות.

מעורבות ערה של התלמידים ואכפתיות מזהות סגל ההוראה

במאי הקודם משרד החינוך יצא ביוזמה מעניינת לשילוב מורים ערבים בחינוך היהודי כולל בזרם הדתי-ממלכתי. בינתיים משרד החינוך גנז את היוזמה מכיוון שהמצב "מורכב מדי" לטענתם. האמת שלא לגמרי ירדתי לסוף דעתם, אולי לערבים אין Waze ובתי הספר הדתיים נמצאים במקומות מוזרים, אך זה לא מעניינו של הפוסט הנוכחי. אז בזמן שעבר בין הידיעות על היוזמה לבין גניזתה תלמידים בבתי הספר בחינוך הממלכתי-דתי לא נשארו אדישים. מאות חתמו על עצומות ואף הראו מספיק אכפתיות בשביל להתראיין לטלוויזיה.

התלמידה (חשוכה בתמונה) מסבירה: "כולם מזדעזעים, כולם אומרם שזה יקרה, ואנחנו מקווים שלא בעזרת השם, אנחנו נעשה מה שצריך לעשות."

מראיינת: שזה אומר מה?

תלמידה: כל מה שצריך

מראיינת: כמו?

תלמידה: אם הוא יצטרך להגיע לקבר, אז כן.

אבל לא רק זה. אפשר גם לציין שהתלמידים יוצאים נגד רידוד החומר הנלמד שהוא פועל יוצא מבחינות המיצ"ב. בחינות שכמו שכולנו יודעים מביאות בחינוך החילוני ללימוד לצורך הבחינה ולא לימוד אמיתי. אז למשל בבית ספר דתי בבת ים תלמידים הבריחו את הבוחנות מהכיתה בזריקת בקבוקי מים לעברן וצרחות "מוות לערבים", והוסיפו סיסמאות נוספות על הבחינה עצמה לאות מחאה. אולי זה קשור לזה שהבוחנות היו דרוזיות.

פעילויות גיבוש גם מחוץ לבתי ספר

לפחות פעם בשנה בסביבות חודש יוני כל בתי הספר הדתיים מגיעים לבירתנו, ובניגוד לבתי הספר החילונים המנוונים שתלמידיהם מנצלים את הטיולים להתערבבות בנים-בנות ושירים על נהג האוטובוס, אצל הדתיים מדובר בערכים ורפרטואר ענף בהרבה. למשל הווידאו הזה שצולם השבוע מדגים היטב את הערכים ואת ההתלהבות שלא נראתה כמוה בקרב נערים מאז הימים שבהם חברי ההיטלר היונגד גילו שאפשר לבקש כי מדיהם יחזרו מעומלנים לאחר הכביסה:

רפרטואר :"מחמד מת מחמד מת; הוא לא נביא, בסך הכל עוד ערבי, יש לו שפם עם פרעושים והוא מוכר גבינת עזים", "למחוק את זרע עמלק" ו"מוות לערבים" שלעולם לא מתיישן.

צילום: גיא בוטביה.

בטיולים נוספים אפשר לצפות כאן. מי שמעדיף תיבול ביריקות אפשר כאן. או עכשיו רק בנות עקיבא שרות במרכז ירושלים בסתם יום.

יש גם פעילויות אתגריות יותר. למשל במאי האחרון יצאו כמה נערים מישיבת הצעירים שליד מרכז הרב (במחאה על מגיפת ההשמנה כנראה) ונקבו את צמיגי מכוניתם של עובדי ערבים בסניף מאפייה מקומית. שבוע אחר כך גיוונו עם ריסוס בגז מדמיע שוטר שנראה ערבי.

פלורליזם: שמונה עשר(!) אחוזים חושבים שצריך לאפשר לערבים להיבחר לכנסת

מי שחשב שמדובר בציבור תלמידים מונוליטי יופתע לגלות שלא כך הדבר. למשל 45 אחוזים מהתלמידים בבתי ספר תיכון דתיים חושבים ש"מוות לערבים" זו סיסמא לגיטימית, לעומת בקושי 16 אחוז בבתי ספר חילונים, ו-18 אחוזים שלמים חושבים שיש להתיר לערבים להיבחר אפילו לכנסת לעומת 82 אחוז שלא, אותו אחוז שחושב שלא צריך להיות שוויון בין יהודים לערבים. אני מניח בשל רצונם באפליה מתקנת לטובת ערבים.

דוגמא נוספת להתנגדות לאפליה היא זו מחודש מרץ הקודם בישיבת הצעירים בקריית משה, כששתי מורות הגיעו לשכונה לצורך ניחום אבלים, וברגע שהנערים זיהו שאחת מהן ערבייה (כי לבשה חיג'אב), הם החלו לתקוף את שתיהן. התקיפה כללה זריקת חפצים תוך כדי שבירת שמשת הרכב שאיתו הגיעו, יריקות, קללות, והנערים האדיבים אף טרחו והסבירו למורה היהודיה למה היא חוטפת כי היא "כלבה יהודייה שיש לה חברה ערביה". אבל חלילה לא צריך לחשוב שמדובר בשנאת ערבים, הרי שם גם לא ממש אוהבים אתיופים.

הומור משובח

בנוסף להומור המשובח שאפשר למצוא ביסוד הקומי בכך שסיפורי התנ"ך מסופרים להם כאמת לאמיתה, יש גם הומור פנימי של התלמידים. למשל מדריכות שמסתובבות עם חולצות "שורפות ערבים בשביל החינוך". דוגמא מופלאה נוספת אפשר למצוא בתלמידי סניף שפירא של בני-עקיבא. כשאיזה עיתונאית שמאלנית מהארץ ניגשה אליהם אחרי הלינץ' בכיכר בציון הם עבדו עליה ואמרו לה שהם "מצטערים שלא השתתפו בו". טוב מאוד שהרביצו להם", אמר אחד הנערים. "חבל שלא הרגו אותם", הוסיף חברו, "אם הייתי שם, הייתי הורג אותם", סיים השלישי.

ואי אפשר לשכוח את הקריצה השובבה של המערכת הזאת לחמאס בבחינת הָבָה נִּתְחַכְּמָה לוֹ. בעוד החמאס החליט בשנה שעבר לכפות הפרדת מגדרית בבתי הספר שלו מגיל עשר, בדתי ממלכתי הקשו את ידם ועכשיו הם רואים בילדות בנות תשע איום מיני, ומורים להפריד כבר בגיל הזה. משרד החינוך המשיך את הבדיחה והביא סימוכין לכך לבית המשפט מתוך פסק הלכה!

חוד החנית של החינוך

עכשיו לנקודה החשובה ביותר והיא הפנמת החומר הנלמד. בעוד בבתי הספר החילונים מתעסקים בזוטות כמו לימוד אזרחות, אשר מורים בבתי ספר דתיים מדווחים כי אצלם בלתי אפשרי ללמד מכיוון שהתלמידים פשוט שונאים ערבים. או פרקים ברבייה במסגרת לימודי ביולוגיה, שהוצאו מספרי הלימוד מטעמי "צניעות". בממלכתי -דתי מתעסקים בעיקר. בוגרי המערכת הזאת מצהירים בשיעור כפול(!) מחילונים על רצונם להיות שותפים לדיכוי שניים וחצי מיליון בני אדם בגדה המערבית. ברצון. לא "יסכימו מסיבות קבלת דין הממלכה", אלא הם ממש רוצים לעשות את זה. וזאת בעצם המטרה האמיתית של מערכת החינוך לא?

בקיצור, שכוייח לבנט על הטיפ, ורוצו להירשם.

> מצעד הפזמונים הגזעני של הנוער ביום ירושלים