newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שלוש טעויות פטאליות וקונספירציה: קיצו הפוליטי של בנימין נתניהו

לנתניהו קרה מה שקורה כמעט לכל אדם שנשאר יותר מדי זמן עם כוח בלתי מאותגר: הוא מעריך את עצמו הערכת יתר. האם היריבים רבי העוצמה שהוא רכש החליטו לנקום? או שאולי זה בכלל הכיבוש? מה שבטוח זה שהגילויים על חיבתו של נתניהו למתנות הם רק ההתחלה

מאת:

ראשית: זהו הסוף. סוף עידן נתניהו. אפשר להמתין עם השמפניות עוד קצת, אבל הפור נפל.

אני יודע שרבים מחבריי בשמאל מתקשים להאמין בזה ומתקשים אפילו לחשוב את זה אחרי כל כך הרבה שנים של אכילת קש ותבן, אבל זהו הסוף. אלה לא הסיגרים וזה לא רק נוני: יש ענן אדיר של פרשיות מעל ראשו של נתניהו, חמורות וקשות ביותר. לצד זה, ואולי אפילו יותר מזה, הלגיטימיות שלו נשברה. לא צריך להיות פרשן מומחה או איש מודיעין עם גישה לדוחות מסווגים. תנשמו את זה באוויר סביבכם ובמעגל ההולך ומצטמצם של אנשים שמוכנים לבוא ולהגן על האיש.

אף אחד לא יכול להגיד כמה זמן בדיוק זה יימשך, אבל אפשר להניח שלא מדובר בשנים. זה הסוף של עידן נתניהו.

מי יכל לשחרר את תיקיית נתניהו?

הפרטים המדוייקים של מה קרה, ושלל הפרשיות וההידרדרות המתמשכת והמתעצמת בקריאת המציאות של האיש יבואו בהמשך. החברות הלא בלתי מתוגמלת עם מליארדרים, ההסתגרות לתוך עולם קבוצות הווטסאפ של הליכוד, הזוגיות המרעילה, קאדר היועצים והקרובים ההולך ויורד במספריו, בכישוריו וברמתו, חוסר ההבנה של ההתנגדות העולמית להתנחלויות, ועוד ועוד. הכל נכון. אבל הדבר הנכון ביותר הוא הדבר הפשוט ביותר: לנתניהו קרה מה שקורה כמעט לכל אדם שנשאר יותר מדי זמן עם כוח בלתי מאותגר: הוא מעריך את עצמו הערכת יתר. את יריביו הוא מפסיק לראות, או לכל הפחות מפסיק לספור. אבל אין בעולם כוח שאין עליו אתגר משמעותי. זה לא קיים.

> נתניהו, מדוע אתה תוקף עיתונאים? "זה כיף. אני נהנה מזה"

הלגיטימיות שלו נשברה. ראש הממשלה בנימין נתניהו בתום מסיבת עיתונאים. 28 בדצמבר 2016 (יונתן סינדל/פלאש90)

הלגיטימיות שלו נשברה. ראש הממשלה בנימין נתניהו בתום מסיבת עיתונאים. 28 בדצמבר 2016 (יונתן סינדל/פלאש90)

מיהם היריבים רבי העוצמה שנתניהו דרך להם על היבלות? מערכת הבטחון הישראלית, כמובן, שכוחה בהכתבת סדר היום הלאומי בישראל לא ניתן להשוואה לשום גורם אחר. ראשי מערכות הבטחון השונות של מדינת ישראל לדורותיהם, שצפו בחלחלה במה שנתניהו בנה ובמה שהוא החריב מול עיניהם הם הרבה דברים, אבל חסרי יכולת ומעוטי אמצעים הם לא. מלבד המוניטין הציבורי שלהם, לאנשים האלה יש גישה לכוח ומשאבים עצומים, חברויות מכפילות כוח וגישה לאמצעי ריגול ומודיעין מהמתקדמים בעולם. אם הם נדחקו לפינה וראו את מפעל חייהם מושם בסכנה אפשר להניח, בזהירות, שהם פעלו. בשקט.

יותר חזקים מהממזרים הגדולים של יקום הבטחון הישראלי: תומכי המפלגה הדמוקרטית ושומרי הסף של המדיניות המתונה והקונסיסטנטית של ארצות הברית בזרועות המודיעין והממשל השונות (שכוללת כבר עשורים תמיכה בפתרון שתי המדינות והעדפה לדיפלומטיה על פני מלחמה, כיבוש וטרור). את החלק הגלוי ראינו: נאומו של קרי והחלטת מועצת הבטחון של האו"ם התרחשו לעיניי כל העולם. את החלק הסמוי לא ראינו, אבל אפשר לשער את דבר קיומו בלי קושי. נתניהו הלך רחוק מדי בהתגרות שלו בכמה מהכוחות החזקים ביותר בזירה הצבאית והמודיעינית במדינת ישראל ובארצות הברית. חברי הקונגרס וההמונים אולי הריעו לו, אבל מי שעמלו לייצב מדיניות אמריקאית עולמית וראו את עבודתם ונשיאם הופכים ללעג וקלס בידי ראש ממשלה ישראלי חצוף, ניתן לשער, לא מחאו מחיאת כף יחידה.

אין לי כמובן שום ידיעה ממשית שזוהי הזרוע המסובבת את הגלגל נגד נתניהו בסתר, אבל הפאזל קצת פחות חידתי אם מחברים את שלל הידיעות והשיחות שהושגו בחשאי בשנה האחרונה נגד נתניהו – עסקת הצוללות לפרטיה הסודיים ביותר, מעורבותן של איראן ואבו דאבי במספנות המייצרות את הנשק; שיחות ומיילים של דוד שמרון; אמירות סביב עמונה וחוק ההסדרה; הדיבורים של אהוד ברק על פרשיה בטחונית חמורה שנתניהו סיבך בה את ישראל; פרטים על פרשיות שנתניהו היה מעורב בהן בחו"ל – מקלטי מס וארנו מימרן, תומכי הליכוד בארה"ב וארנון מילצ'ן. המוני פרטים על המוני אינטראקציות שבדרך כלל נשארים סגורים וחתומים בפני הציבור הרחב, או אפילו זרועות החקירה והתחקיר הרשמיות של המדינה והתקשורת. ובשונה משנים קודמות, לא מדובר על זוטות ובקבוקים למחזור, אלא על שחיתות קשה ואפשרות לסיכון של בטחון ישראל.

המידע הזה זלג ונשפך בשנה האחרונה בקצב גובר והולך. אם אני צודק בתחושה-השערה שלי, המידע הזה ייערם ביתר שאת בתקופה הקרובה, ויסתום את הגולל על סיכוי כלשהו של נתניהו להשתקם תדמיתית ופוליטית בעתיד הנראה לעין, או בכלל.

> גיבורי המיקרופונים שנתנו רוח גבית לאלאור אזריה

.האם נתניהו דרך חזק מידי על הזנד של כמה גורמים עם כוחות עוצמתיים? הנשיא אבמה בביקור בישראל ופלסטים במרץ 2013 (יונתן סינדל/פלאש90)

גם הוא ברשימה? הנשיא אובמה בביקור בישראל ופלסטין במרץ 2013 (יונתן סינדל/פלאש90)

ברשימת האויבים רבי העוצמה שנתניהו צבר לעצמו בשנים האחרונות ישנו עוד שם חשוב: לא רק אהוד ברק וגדי אזנקוט, או מאיר דגן, ראש המוסד לשעבר, ובכירים אחרים במערכת הבטחון הישראלית, שרבים מהם התבטאו בבהירות גדולה על הסכנה הטמונה בנתניהו. לא רק שופטי בית המשפט העליון בהווה ובעבר. אני מדבר על אחד, ברק אובמה.

אם למישהו מכל אלה שהזכרתי כאן היה מניע והייתה יכולת לפגוע בנתניהו על ידי חשיפת מעלליו, לברק אובמה הייתה יכולת כמעט בלתי מוגבלת לעשות את זה, ולהורות על כך. על היכולת של הממשל האמריקאי והנשיא, אמממ, לדלות ידיעות סביב מנהיגים בעולם אין צורך להכביר את הדיבור.

זה לא מופרך בכלל לדמיין שאובמה אותת למישהו, במישרין או בקריצת עין, שזה הזמן לשחרר חלק מהמידע בתיקית נתניהו, לפני שדונלד טראמפ נכנס לבית הלבן והופך את ארה"ב לונצואלה של הוגו צ'אבס: מדינה לא לגמרי נורמלית שאי אפשר לצפות את צעדיה, ואי אפשר לסמוך על הבנות איתה בשום נושא. הכל לפי איך שהתעורר הנשיא באותו בוקר.

הטעויות הקרדינליות של נתניהו היו לא רק התגרות ביריבים רבי עוצמה: עליהן נוספו יציאה למלחמות עצומות עם כוח דל, שגם לוקה ביכולתו. עם מי נתניהו רצה להילחם בברק אובמה, בזרועות הדיפלומטיה והמודיעין של ארה"ב והאיחוד האירופי ובמערכת הבטחון הישראלית? עם מירי רגב ודוד ביטן. דודי אמסלם ואורן חזן. בלי שצמרת צה"ל מגוייסת לעזור לו, ובלי שראשי שירותי המודיעין של מדינת ישראל מאמינים במטרות שסימן לעצמו.

התנפצות על קיר הכיבוש

אולם בראש הטעויות הפטאליות של נתניהו ניצבה המטרה המטופשת, הקלוקלת והבלתי ניתנת למימוש של הנצחת שליטתה של מדינת ישראל ביהודה ושומרון. של משיכת הכיבוש לנצח וסתימת פיות גדלה והולכת כלפי היריבים הפוליטיים והמתנגדים לכיבוש מבית.

את המטרה הזו, של הפיכת הכיבוש ללגיטימי ומקובל, לא הצליחו להגשים במשך 13 כהונות (בספירה ליברלית) של ראשי ממשלה ישראלים: מאשכול דרך גולדה ורבין, בגין שמיר ופרס, ושמיר, רבין בכהונתו השניה ופרס אחריו, נתניהו בכהונתו הראשונה וברק בכהונתו האולי-ראשונה, שרון ואולמרט ונתניהו בכהונתו השניה והמתקרבת לסיומה במהירות. 13 כהונות של ראשי ממשלה ישראלים התנפצו על קיר אחיד וחד משמעי: הכיבוש לא ייכון. לא האו"ם ולא אירופה, לא המזרח הרחוק ולא מדינות ערב מסכימות לשלטון צבאי ודיכוי הפלסטינים. על ישראל, ככוח העדיף, תמיד הוטלה ותמיד תוטל אחריות גדולה יותר למצב.

> צפו: עשרות פלסטיניות מנעו הריסת בית ללא אלימות

סמנתה פאוור, שגרירת ארה"ב לאו"ם, בדיון מועצת הביטחון על ההתנחלויות (צילום: האו"ם)

סמנתה פאוור, שגרירת ארה"ב לאו"ם, בדיון מועצת הביטחון על ההתנחלויות (צילום: האו"ם)

אם זו תוצאה של היבריס, יהירות או הבנה לקויה של המציאות, נתניהו לא הקשיב ולא שמע ולא ידע. במקום לבחור לקואליציה רחבה בראשותו כוחות ישראלים חזקים ומתונים שיעזרו לו להשיג התקדמות היסטורית מול הפלסטינים, הוא בחר שוב ושוב בימין הקיצוני והמופקר לבנות באמצעותו את שלטונו. באופן הזה קיבלנו את סמוטריץ' והצל, בנט ואלאור אזריה, כישראלים לגיטימיים למהדרין. כשהם לא, ודעותיהם ממש לא.

במקום מדיניות משמעותית לקידום שלום או תשתית לשלום, קיבלנו קמפיין אחר קמפיין של רדיפה והסתה. במקום תקשורת עם הציבור באמצעות שלוחיו העיתונאים הרציניים, קיבלנו דף פייסבוק שמשדר תעמולה של סימון אוייבים ופיאור עצמי מבוקר עד ערב. בלי דין וחשבון לאף אחד: לא לאיזונים והבלמים של הדמוקרטיה הישראלית, לא לאינטרסים של מדינת ישראל, לא לבוחר הישראלי ולא לחברים של ישראל מעבר לים.

על האהבה המבישה והמביכה למתנות יקרות אני נבוך אפילו לכתוב ברצינות. זה עיסוק לראש ממשלת ישראל?

עכשיו צריך להתכונן

אני הייתי בטוח שזה לא יוכל לעבוד מהשניה שהוכרז הרכב הממשלה הנוכחית, רגעים ספורים אחרי הטראומה הלאומית, פרי ההשתוללות הימנית, של צוק איתן. במעגלים שבהם הסתובבתי, שהפכו שמאלנים יותר ויותר בשנה האחרונה, אף אחד לא האמין שיכול להיות לזה סוף, בטח לא קרוב. אני האמנתי, וחזרתי על כך באלף ואחת הזדמנויות. יש גבול לכוח שיכול להשיג אדם אחד, ויש גבול ברור מאוד ליכולת שלו לתחזק ולשמן מערכת של מקורבים במדינה שעיניי ואוזניי כל העולם מופנות אליה. כי ישראל היא לא אחת מאותן דיקטטורות אסייאתיות או אפריקאיות שאיתן רקם נתניהו יחסים כה מלבבים ומפוייסבקים בזמן שהתדמית שלו ושל ישראל במערב החיוני לקיומנו הלכה והשחירה.

זה הסוף. והכוחות הפועלים לשינוי בפוליטיקה ובחברה הישראלית צריכים להיות ערוכים היטב להתפתחויות הבאות. עם תוכניות פעולה מפורטות, רשימה של בני ברית פוטנציאליים והבנה מוצקה כפלדה של האינטרסים המשותפים.

את ההזדמנות שתיווצר עם עזיבת נתניהו אסור לכוחות הליברליים והדמוקרטיים בישראל להחמיץ. זו שעת רצון והזדמנות גדולה לתיקון נתיב חיוני והכרחי בכיוון שמדינת ישראל הולכת אליו. צריך להתכונן.

> הגנה מן הצדק: הקלף המנצח שפספסו עורכי הדין של אלאור אזריה

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf