newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הדיון על המעצרים המנהליים הוא התחמקות מהבעיה האמיתית: אין צדק במערכת המשפט בישראל

מאת:
השאירו תגובה
א א א

הפוסט של חגי בהחלט מסביר טוב למה מעצר מנהלי הוא שקר שמבוסס על אמון במערכת הביטחון. השלב הבא הוא, אני מניח, לפרק את האמון במערכת הביטחון (שנותר בעיקר במרכז המפה הפוליטית) ולשמוט את ההסכמה סביב המעצרים המנהליים. נפלא.

אבל למען האמת, כל הדיון הזה בחוסר הצדק של המעצרים המנהליים, הוא הבעת אמון רבה מדי, ושלא בצדק, במערכת המשפט הישראלית, שכביכול צריכה להיות זאת שתשפוט את אותם האסירים. מערכת המשפט הזאת לא שווה הרבה כמו שאפילו ווינט יודעים.

יכול להשתמע אולי ש"החלופה הצודקת" למעצר מנהלי היא משפט צדק. אבל זה לא נכון – המשפט הישראלי (הצבאי, בואו לא נכבס את זה לרגע) הוא חסר צדק באותה מידה, רק בהיקפים גדולים יותר, ועם השלכות מסוכנות יותר. לפעמים המעצר המנהלי עדיף עליו.

זאת מערכת משפטית שרמת הצדק של המשפטים שהיא עורכת לא גבוהה מרמת הצדק של המעצרים המנהליים. (זה אולי משנה כשמדובר בעצורים מנהליים מקרב המתנחלים).

משל למה הדבר דומה? לסערה הרבתי שפרצה כשהמורה אדם ורטה זומן לשימוע בהנהלת אורט, באותה מדינה שבה איש שב"כ – לא פחות(!) – ממנה מנהלי בית ספר במגזר הערבי.

אם יש מדרון חלקלק, אנחנו בתחתיתו

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf