newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שלילת התושבות של משפחת הדורס מירושלים בשירות המלחמה הדמוגרפית

החלטתו של שר הפנים לשלול את תושבותם של בני משפחת אל-קנבר איננה רק בבחינת ענישה קולקטיבית, אלא מעלה שאלות כבדות באשר לתוכניותיה של ישראל עבור מאות אלפי התושבים הפלסטינים במזרח ירושלים

מאת:

כותבת אורחת: ליסה גולדמן

שר הפנים, אריה דרעי, הודיע כי יפעל לשלול את מעמד התושבות של בני משפחתו של פאדי אל-קנבר, תושב ירושלים שדהר ביום שני האחרון במשאיתו אל תוך קבוצת חיילים שעמדו בטיילת ארמון הנציב בירושלים המזרחית, הרג ארבעה מהם ונורה למוות.

על פי הדיווחים, אם דרעי אכן יפעל לממש את החלטתו, 12 מבני משפחת אל-קנבר יאבדו את הזכות להתגורר בעיר הולדתם. בני משפחת אל-קנבר, המתגוררים בשכונת ג'בל מוכבר שבמזרח העיר, הכחישו כל ידע מוקדם באשר לתכנית הדריסה של אל-קנבר.

תושביה הפלסטינים של ירושלים המזרחית חיים תחת האיום המתמיד לאבד את מעמד התושבות שלהם אם ישהו בחו"ל לתקופה ארוכה; זהו נוהל שגור ביחס לתושבים שנוסעים אל מעבר לים לצורך לימודים אקדמיים, למשל. ואולם שלילת הזכות של משפחה שלמה להתגורר בביתה בגלל שאחד מבני המשפחה ביצע פשע היא צעד חסר תקדים. מדובר, כמובן, בענישה קולקטיבית, המעלה פעם נוספת את השאלה באשר למדיניות הישראלית ביחס לתושביה הפלסטינים של ירושלים.

> "שנת אחדות ירושלים" עליה הכריז בנט עומדת להיתקל בחומת ההפרדה

בשירות המלחמה הדמוגרפית? שוטרי מג"ב ובטונדות בכניסה לג'בל מוכבר בירולים המזרחית (יונתן סינדל/פלאש90)

שוטרי מג"ב ובטונדות בכניסה לג'בל מוכבר בירולים המזרחית (יונתן סינדל/פלאש90)

בלי תקציב ובלי נציגות פוליטית

אם מדיניות זו חותרת להשאיר את העיר "מאוחדת", תחת שלטון ישראלי בלעדי, תוך ויתור אפילו על מראית עין של משא ומתן על עתידה, משמעות הדבר היא שישראל הכריזה בפועל על כוונתה למנוע באופן קבע זכויות בסיסיות כגון הזכות להליך תקין מכמחצית מתושביה הילידים של העיר. ההשלכות של החלטה זו לא נמצאות כלל על סדר היום של השיח היהודי המרכזי בישראל. עבור מרבית הציבור היהודי הישראלי, ירושלים המזרחית היא סוג של שטח הפקר שבו הם אינם מעיזים אפילו לנסוע (חוץ ממתנחלים שפועלים לפנות פלסטינים ולהשתלט על בתיהם). אבל כשמזכירים את שמה של ירושלים המזרחית, הם מיד ידברו על הגישה לאתרים הקדושים – ובאופן ממוקד יותר לכותל המערבי במתחם הקטן (קילומטר רבוע אחד) של העיר העתיקה.

בירושלים המזרחית מתגוררים כיום כ-380,000 פלסטינים, המהווים קרוב לארבעים אחוז מכלל תושבי העיר. עם זאת, אין להם נציגות פוליטית והם זוכים רק לכעשרה אחוזים מתקציב העירייה – למרות שהם נדרשים לשלם את המיסים העירוניים במלואם.

ישראל טוענת כי ירושלים היא בירתה הנצחית והבלתי ניתנת לחלוקה, ובו בזמן מונעת שירותים עירוניים מכמחצית מתושבי העיר. פינוי הזבל נעשה במשורה, וישנו מחסור חמור בכיתות לימוד המותיר כ-60,000 תלמידים ללא גישה לחינוך חינם. בלתי אפשרי כמעט להשיג בירושלים המזרחית אישורי בנייה או אישורים להרחיב מבנים קיימים; אלה שבונים או מרחיבים למרות היעדר האישורים מסתכנים בהריסת ביתם על ידי הרשות המקומית.

בשירות המלחמה הדמוגרפית

רוב מוחלט של הפלסטינים במזרח ירושלים חיים מתחת לקו העוני. בהעדר משטרה אזרחית, שוטרי משמר הגבול חולשים על רחוב העיר המזרחית ולא פעם נוקטים נגד התושבים בצעדים אלימים כגון ירי גז מדמיע וכדורים מצופי גומי. לא בלתי שכיח לשמוע על ילדים פלסטינים שנלקחו לחקירה במגרש הרוסים מבלי שייאמר להם במה הם חשודים ואף ללא ליווי מבוגר, וידם של ההורים קצרה מלהושיע.

בתמורה לכספי המיסים שהם משלמים, תושביה הפלסטינים של ירושלים זוכים לזכויות מסויימות המוצגות על פי רוב כפריבילגיות: הם זכאים לביטוח רפואי ציבורי, הם יכולים לנוע ברחבי ישראל והרשות הפלסטינית, הם יכולים ללמוד באוניברסיטאות ישראליות, והם יכולים לצאת ולהיכנס אל המדינה דרך נמל התעופה בן גוריון.

במשך שנים טוענת ישראל כי התושבים הפלסטינים של ירושלים יכולים לפנות לקבל אזרחות ישראלית, אך נמנעים מלעשות זאת מסיבות לאומיות. בפועל, רק כמחצית מהפניות נענו. מאז הקיץ האחרון, הממשלה הפסיקה להעניק אזרחות לפלסטינים בירושלים. כשנה קודם לכן, מספר מומחים וכלי תקשורת דיווחו על עליה חדה במספר הבקשות לקבלת אזרחות בקרב התושבים הפלסטינים בירושלים; ייתכן וזוהי תשובתה של ממשלת נתניהו ל"איום הדמוגרפי" של 380,000 אזרחים פלסטינים נוספים בישראל.

ליסה גולדמן היא כותבת ועורכת באתר 972+. הפוסט התפרסם שם במקור באנגלית ותורגם על ידי אורלי נוי.

> עובדי ידיעות אחרונות: 11 בינואר 2017 הוא יום נהדר לפוטש

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf