newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מה שקורה במזרח ירושלים: הריסות הבתים עליהן לא שמעתם

התקשורת כבר לא מסקרת, ובשביל הארגונים הם הפכו לסטטיסטיקה - אך מי שביתו נהרס, לא יכול להתרגל. סיור עם תושבי שכונת עין אל-לוזה בסילוואן שבמזרח ירושלים

מאת:

כותבת אורחת: מיכל הרמתי

אתמול (שישי) הגענו בקבוצה של ארבעים יהודים ישראלים לסיור מעבר להרי החושך הירושלמים, בצד הפלסטיני של העיר, בשכונת עין אל-לוזה בסילוואן. את הסיור ערכו במרץ מהול בייאוש חברי הוועד השכונתי, שכבר מעל לעשור מתנהלים מול רשויות העירייה בניסיון להשיג תנאים שווים לתנאים של תושבי מערב העיר. בחודשים האחרונים המצב בשכונה הולך ומחמיר, ריבוי קנסות, ובעיקר עלייה משמעותית בהריסות בתים, כנראה כחלק מהשבירה ימינה במסע הבחירות של ניר ברקת.

"הנה פה שמו משהו שנראה כמו תחנת אוטובוס", מצביע מונתאסר עבאסי לעבר מה שנראה כתחנת אוטובוס חדישה באמצע השכונה. "שום אוטובוס לא עובר כאן, אבל עכשיו מי שחונה פה על הכביש מקבל דו"ח". המדריכים העידו על נוכחות מוגברת של שוטרי מג"ב, המחלקים דו"חות וקנסות עבור העירייה והמשטרה על מקומות חנייה וחנויות שעומדים שם מאז ומתמיד.

> למען התקווה: חייבים לצאת לרחובות במוצ"ש כמו שמזמן לא יצאנו

הריסות הבתים בשכונת סילוואן במזרח ירושלים (צילום: סהר ורדי, פרי ג'רוזלם)

הריסות הבתים בשכונת סילוואן במזרח ירושלים (צילום: פרי ג'רוזלם)

"הרי אין כאן סימון איפה מותר ואסור לחנות, אין תמרורים, מדרכות, תאורה, שירותי תברואה, ניקוז מים, לא סוללים כבישים חדשים. אנו מייצרים תכניות להסדרה עם אדריכלים ומהנדסים, משיגים את הסכמת בעלי השטח, וכלום. אף פעם אין תקציב למזרח ירושלים. כל הכסף מושקע במערב העיר", מוסיף עבאסי. נציגי העירייה אמנם מכירים את הבעיות ומגיעים לפגישות במקום, אך בפועל העירייה מתערבת בעיקר כדי לגבות דו"חות על מה שהיא יכולה, וכדי להרוס. מה התושבים רוצים? דווקא בדיוק מה שהממשלה מקדמת לאזרחים שלה: הסדרה.

עשרות אנשים ללא קורת גג; "יש לנו אינטרס משותף עם העירייה"

אחד החידושים של החודשים האחרונים, ששמו את שכונת עין אל-לוזה במרכז תשומת הלב, היא העובדה שבתים רבים, המשכנים כאלף איש בשכונה, קיבלו צווי הריסה. אין תכנית מתאר לאף שכונה במזרח ירושלים, וללא תכנית מתאר אי אפשר לאשר בנייה. בעשר השנים האחרונות הגיש הוועד המקומי של עין אל-לוזה, באמצעות בעלי מקצוע, מספר תכניות מתאר – אך העירייה סירבה להן וגם לא תכננה אחרות במקומן. בדרך כלל, באמצעות ערעור על ידי עורך דין (ותשלומי אגרה כמובן), התושבים היו מקבלים הארכה של חודשים או שנה לצו ההריסה. לאחרונה בוטל המנהג הנפסד הזה לטובת מנהג נפסד עוד יותר: אין יותר הארכות. שלושה בתים, שאכלסו שבע משפחות, נהרסו בחודשים אלו – ועשרות אנשים מצאו עצמם ללא קורת גג.

אבל על ההריסות האלו לא שמענו. אף אחד לא הציע מיליון ש"ח למשפחה בתום ההריסה, אף אחד לא הציע להם דיור חלופי, אף אחד לא קידם חוק לנסות להסדיר את הבית לפני שנהרס. על הריסות הבתים בירושלים אנחנו לא שומעים, והאמת העצובה היא שהתרגלנו. התקשרת הישראלית לא תסקר משהו שהוא "לא אייטם" כי הוא קורה כל הזמן, וארגונים ישראלים ובינלאומיים המתנגדים להריסות כבר התרגלו להתייחס לעניין כסטטיסטיקות: בשנת 2016 נהרסו יותר בתים במזרח ירושלים מאשר בכל שנה מאז 1967. אך תושבי סילוואן, האנשים החיים תחת איום ההריסה באופן יומיומי, לא יכולים להתרגל לזה.

"אנחנו אנשים רגילים, רוצים לחיות בכבוד, נגד השנאה, הרי לכולנו אלוהים אחד. רוצים לחיות במדינה הזו תחת אכיפת חוק מסוימת, מסודרת. לא יעלה על הדעת שתושבי שכונה שלמה ייחשבו פורעי חוק. זו בעיה פוליטית", אמר ראש הוועד צלאח פתבתה."יש לנו אינטרס משותף עם העירייה ולכל התושבים – שיהיה תכנון".

ב-14 לפברואר, "יום האהבה" הקרוב, נערוך הפגנה בירושלים בניסיון לייצר מענה פוליטי הולם לדרישה הפשוטה של הפלסטינים בעירנו לחיות בכבוד. פרטים יתפרסמו בקרוב בעמוד הפייסבוק של קבוצת פרי ג'רוזלם.

מיכל הרמתי היא פעילה בפרי ג'רוזלם.

> מה שראיתי בחברון: על נקמנות, עיוורון ובית מרוסק 

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf