newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

האלטרנטיבה השמאלנית בישראל היא ימין כלכלי קיצוני

הארץ? רוצה להגביל את זכות העובדים לשבות. העבודה? מועמדה לשר האוצר הוא מאבות חוק "כלל ההוצאה" שהעביר לאגף התקציבים באוצר כוח עצום על חשבון בית הנבחרים. זהבה גלאון? מתנגדת להעלאת היקף ההוצאה האזרחית

מאת:

כותב אורח: דותן לשם

ראשת מרצ, זהבה גלאון, וכן מפלגת העבודה ועיתון הארץ נמנים על שורות הימין הכלכלי הקיצוני. זה אולי נשמע מופרך, אבל אם נסתמך על החלוקה בין ימין ושמאל בדמוקרטיות ליברליות, חלוקה המקובלת בקרב העוסקים בכלכלה פוליטית לאורך עשרות שנים, נראה שזהו בדיוק המצב.

על פי חלוקה זו נהוג ממש למקם אדם ומפלגה על ציר בין ימין לשמאל לאור עמדותיו בדבר חלוקת הכח הכלכלי והפוליטי בין העובדים, ההון והממשלה. לפי חלוקה מקובלת זו אשת, עיתון ומפלגת שמאל יתמכו בכך שהמדינה תרתם להגבלת כוחו של ההון ובהגברת כוחם של העובדים. הם יאמינו שעל המדינה להגן על האחרונים מפני בעליו של ההון.

יתרה מכך, תאמינו או לא, הם יאמינו שעל הריבון לנצל את כוחו הפוליטי להתערב באופן פעיל בכלכלה, לבצע חלוקה מחדש שתגביר השוויון בין עניה לעשיר, כמו גם ליטול לידיו ענפים שלמים ולספק באמצעות מנגנוני המדינה הנתונים למרותו שירותים משירותים שונים. נהוג למנות על שירותים אלה בריאות מכבדת, חינוך שיאפשר לכל לעשות שימוש מושכל בכוחם הכלכלי והפוליטי, ביטוח לעת זקנה, פציעה, ואבטלה, גג מעל לראשם, אוויר נקי בראותיהם, מים נקיים בכוסן ומזון בריא על צלחתם, ועוד.

וכיצד, ודאי תשאלו, מודדים חכמי הכלכלה הפוליטית את מידת השמאליות של מפלגה, עיתון, אדם ומדינה בשאלת הרת גורל מסוג זה? מדד מקובל מאין כמותו הוא מה שמכונה שיעור ההוצאה האזרחית, הכוללת את כל ההוצאות האלה על ידי הממשלה, מסך הפעילות הכלכלית במדינה. ככל ששיעורה של הוצאה זו גבוה יותר – כך ניצבים כל אלה שמאלה על המפה הפוליטית.

> דו"ח: בזמן כהונת ארדן כשר לבטחון פנים קל יותר להשיג נשק

אולי חלקם מתנגדים לכיבוש אבל השמאל הציוני הוא בעצם ימין כלכלי קיצוני בתחפושת. זהבה גלאון, בוז'י הרצוג, איתן כבל (תומר נויברג/פלאש 90)

אולי חלקם מתנגדים לכיבוש אבל השמאל הציוני הוא בעצם ימין כלכלי קיצוני בתחפושת. זהבה גלאון, בוז'י הרצוג, איתן כבל (תומר נויברג/פלאש 90)

יתרה מכך, חכמות הכלכלה הפוליטית מביטות על כל מדינות ה-OECD ומציעות מדד פשוט אף יותר: מי שתומכת במתן שירותים אלה על ידי המדינה בשיעור גבוה מהממוצע במדינות אלה ניתן לומר שנטיית לבה שמאלה. ומי שתומך בפחות מהממוצע, הרי נטיית לבו ימינה.

אז היכן ניצבים הארץ, גלאון, מפלגת העבודה ומדינת ישראל? ככל שנתקלתי בנציגיהם של השלושה הראשונים הם טוענים שמי שמציע להביא את השיעור בגבולותיה הכלכליים של ישראל לממוצע ה-OECD (כיום, כמובן, אנחנו נמצאים הרבה מתחתיו) הוא הזוי. ממש כך. וביתר פירוט: בישראל כיום לפי חישובי בנק ישראל יש מחסור של כ-160 מיליארד ש"ח הוצאה אזרחית בשנה על מנת להגיע לממוצע ה-OECD. כלומר, נקודת האמצע, לא ימין ולא שמאל, היא השקעה של עוד 160 מיליארד שקל באזרחים בכל שנה. זהבה גלאון, לעומת זאת, טוענת שהיקף ההוצאה הקיים והנמוך דווקא מספיק כדי לספק את כל הצרכים. לכל דבר ועניין – מדובר בימין כלכלי קיצוני.

מו"ל הארץ מתגאה בכך שעיתונו הוא גוף התקשורת היחיד שתמך בעשור הצנע החברתי וההתעללות בעניים מבית נתניהו, שהוביל את ישראל לקצה הימני של הסקאלה. עיתונו עדיין תומך בלהט בהמשך התנועה ימינה עוד ועוד. ימין כלכלי קיצוני רדיקלי, ללא כל ספק.

ומפלגת העבודה? פרופ' מנואל טרכטנברג, מועמדה לתפקיד שר האוצר, הוא מאבות החוק שזכה לשם "כלל ההוצאה". חוק אנטי דמוקרטי זה כפה על ישראל תנועה נחושה ומהירה לקצה הימני של הסקאלה, וכיום הוא מונע את חזרתה האיטית לעבר הממוצע במשפחת המדינות הנחשבות מתוקנות. ימין כלכלי קיצוני גם כן.

הדברים אינם שונים מהותית אם נבחן את עמדותיהם של גלאון, הארץ והעבודה ביחס לחלוקת הכח הכלכלי והפוליטי בין עובדים להון. גם שם יתברר שהארץ הוא ימין כלכלי רדיקלי (כך למשל במאמר מערכת דרש מנתניהו לכפות מנגנון "בוררות חובה" על ועדים, ולקחת לעובדים את כלי השביתה) והשניים האחרים סתם ימין.

אולם חשוב להוסיף הערת אזהרה בדבר כל דיון במדיניות הכלכלית של ממשלת ישראל לאחר 50 שנות כיבוש: דיון זה אינו מאתגר את ההפרדה המלאכותית בין אזרחיה היהודים לאלו שאינם יהודים בגדה המערבית (למעט מזרח ירושלים). אין ספק שאם נכלול את כל נתיני ממשלת ישראל, לרבות נתיני המשטר הצבאי בגדה המערבית (כל שכן בכלא הפתוח ברצועת עזה), היה מתברר שישראל ניצבת הרחק ימינה ממקומה הנוכחי, רחוק עוד יותר מההוצאה הממוצעת של ה-OECD. כך למשל מעריך עמי וטורי שהוספתם לנתוני החשבונאות הלאומית תזיז את ישראל מרמת האי-שוויון הנוכחית, הדומה לזו של ארה"ב, לרמה הקרובה לזו בדרום אפריקה.

בהעדר נתונים זמינים, המעט שניתן לעשות הוא להוסיף לכל דיון שכזה את הערת האזהרה אותה מוסיף ארגון ה-OECD עצמו בראשיתו של כל דו"ח, המשווה את נתוני ישראל לאלה של משפחת העמים העשירים (תרגום שלי): "המידע הסטטיסטי עבור ישראל מסופק על ידי הרשויות הישראליות הרלוונטיות ומצוי באחריותן. השימוש בנתונים אלה על ידי ארגון ה-OECD אינו משקף את עמדתו ביחס למעמדם של רמת הגולן, מזרח ירושלים והגדה המערבית תחת החוק הבינלאומי".

ד"ר דותן לשם הוא היסטוריון של שיטות מחשבה כלכלית ופוליטית. ניתן לעקוב אחר כתיבתו בענייני כלכלה ופוליטיקה בעמוד הפייסבוק שלו.

> נישול וגזל: כך חומקת ישראל מאחריות על הנזק לפלסטינים

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

בבית החולים האירופי בעזה משתדלים ליצור אווירת רמדאן

משפחות ואנשי צוות קישטו את בית החולים, שבו מצאו מקלט אלפי עקורים מרחבי עזה, בניסיון נואש להרגיש קצת חגיגיות גם בתנאים האיומים שבהם הם חיים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf