newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

האוניברסיטאות מייבשות את התיכונים ובנט אומר שזה גשם

עוד יותר מהתמריצים של בנט, אינפלציית הבונוסים שמציעה האקדמיה היא זו שמכתיבה את בחירת מגמות התגבור אצל תלמידי תיכון ומעצבת בפועל מדיניות חינוך חלופית. לצד כמה מצטיינים חדשים, יוותר הרוב רדוד ובור

מאת:

בשבוע שעבר כתבתי אודות מסע השיווק של נפתלי בנט את לימודי המתמטיקה בהיקף מורחב. הראיתי שמדיניות ההצטיינות במתמטיקה מובלת כבר משנת 2011 על ידי עשרות מיליוני השקלים של קרן טראמפ. בנט לא יזם, ודאי לא מוביל. הבטחתי להוסיף ולהרחיב אודות שחקן נוסף חשוב בהילולת ההצטיינות: האוניברסיטאות. הן עושות זאת ללא תקציב כלל, באמצעות חלוקת נקודות בונוס לתלמידים שמועדפים עליהן.

אינפלציה וסגרגציה של בונוסים

המוסדות להשכלה גבוהה בישראל מעניקים בונוס של תוספת נקודות ציון לתלמידים שנבחנים בבגרות בהיקף מורחב (4 ו-5 יחידות), נוהג שקיים כבר משנות השמונים של המאה הקודמת. הסיבה המקורית למתן הבונוס הייתה תגמול לתלמידים שבוחרים ללמוד בהיקף מוגבר בתיכון, דבר שאמור לעודד יותר תלמידים לעשות זאת. לכאורה, טיפוח ההשכלה.

בשנת 1999 נערך מחקר שבחן את הקשר בין מתן הבונוסים, לבין הישגי הסטודנטים בסיום שנה א' בשנים 1995 ו-1996 בחמש האוניברסיטאות ובטכניון. המחקר נועד לשפר את מערך תנאי הקבלה לאקדמיה. כלומר, למצוא את הדרך הטובה ביותר שבה ניתן להשתמש בציוני הבגרות על מנת לנבא את ההצלחה של המועמדים – אם וכאשר יתקבלו ללימודים גבוהים. במחקר זה התברר שאם מוסיפים בונוס ציונים, במיוחד לציוני הבגרות במתמטיקה ובאנגלית, מקבלים מיתאם טוב יותר בין תעודת הבגרות לבין ציוני הסטודנטים בסוף שנה א'. כלומר הבונוס בבגרות, בעיקר במתמטיקה ובאנגלית, משפר את רמת הניבוי של תנאי הקבלה.

> הפייק ניוז של בנט: כך עזרתי לילד מאופקים להתקבל ללימודים בטכניון

בשביל מה צריך משרד חינוך אם ועד ראשי האוניברסיטאות מעצב מדיניות חינוך חלופית בעזרת מדיניות הבונוסים? סטודנטית באוניברסיטה העברית בירושלים (מרים אלסטר/פלאש90)

בשביל מה צריך משרד חינוך אם ועד ראשי האוניברסיטאות מעצב מדיניות חינוך חלופית בעזרת מדיניות הבונוסים? סטודנטית באוניברסיטה העברית בירושלים (מרים אלסטר/פלאש90)

אם כך, מלבד הרצון לתגמל ולעודד תלמידים להשקיע בלימודים בתיכון, יש לבונוס הציונים ערך נוסף: הוא מסייע במיון התלמידים שמתאימים ללימודים באקדמיה. ואכן, ביולי 2011 החליט ועד ראשי האוניברסיטאות (ור"ה) לשנות את מדיניות הבונוסים. בעוד שקודם לכן ניתן בונוס אחיד לכל המקצועות שנלמדו ברמה מוגברת, הרי בשיטה החדשה ניתן בונוס גדול יותר של 25 נקודות ללימודים בהיקף חמש יחידות במספר מצומצם של מקצועות לימוד, ובונוס של 10 נקודות לכל שאר המקצועות. המקצועות הנבחרים היו: מתמטיקה, אנגלית, פיזיקה, כימיה, ביולוגיה, היסטוריה, ספרות, תנ"ך וערבית.

בפרסום מטעם ור"ה נכתב: "שיטת החישוב החדשה נועדה לעודד את התלמידים ללמוד את המקצועות הבסיסיים בהיקף מוגבר כהכנה ללימודים אוניברסיטאיים" (ראו מקור קודם). אם כך, הבונוס לא נועד לעודד השכלה רחבה, אלא דווקא לצמצם אותה. אנשי חינוך רבים טענו כנגד המהלך, שכן אם תלמידים אכן יעדיפו ללמוד רק את אותם "מקצועות בסיסיים", הדבר יביא לסגירת מגמות לימוד של מקצועות אחרים.

למרות המחאה המהלך הושלם, ובאופן טבעי כמעט, הפך להליך אינפלציוני זוחל. לאחרונה פרסמו האוניברסיטאות את תנאי הקבלה ללימודים בשנה הבאה. לרשימת המקצועות המובילים נוספו מדעי המחשב, ומתוכם הופרדה המתמטיקה אשר זוכה לבונוס גדול במיוחד: 35 נקודות ציון! לפי פרסום של משרד החינוך, נפתלי בנט היה שותף להחלטה הזאת, אף כי המהלך החל כאמור הרבה לפני זמנו.

אינפלציה זוחלת בבונוס למתמטיקה, מתוך אתר האוניברסיטה העברית

אינפלציה זוחלת בבונוס למתמטיקה, מתוך אתר האוניברסיטה העברית

כדי להמחיש עד כמה גדול הבונוס הזה, הנה תרגיל קצר על פי שיטת החישוב הפשוטה הנהוגה בחלק מהאוניברסיטאות. נאמר ותלמיד קיבל ציון 100 בשלוש יחידות מתמטיקה. בעת חישוב ממוצע ציוני הבגרות יוכפל הציון במספר יחידות הלימוד, והמבחן יוסיף לחישוב הממוצע שלו 300 נקודות. אם התלמיד יבחר ללמוד חמש יחידות, ואפילו הציון שלו יתדרדר ל-80 בלבד, הוא יקבל בונוס 35 נקודות (כלומר ציון 115) ואז יוכפל הציון בחמש היחידות. המבחן יוסיף לו 575 נקודות לחישוב הממוצע. כל תלמיד שעיניו בראשו, מבין את הכדאיות של המהלך, אפילו אם הוא יקבל רק 65 במבחן הבגרות המורחב.

הדוגמה מראה עד כמה משפיעות האוניברסיטאות על בתי הספר התיכוניים בישראל. לכאורה, עוסקת ור"ה בתחום אחריותה: דרכים למיון מועמדים ללימודים גבוהים. אולם בפועל, כל החלטה של ור"ה לגבי משקלות מבחני הבגרות משפיעה על בחירת התלמידים במגמות הלימוד, ומכאן על תוכנית הלימודים בתיכון. אם יש סיבה שיותר תלמידים יבחנו בעתיד בבגרות מורחבת במתמטיקה, זה לא מיליוני השקלים שמושקעים בהשבחת המורים ובתוספת שעות לימוד, אלא המתנה הגדולה הניתנת לתלמידים במירוץ שלהם אל האקדמיה.

שלוש שאלות חברתיות לבנט

שאלה ראשונה היא בשביל מה אנחנו צריכים משרד חינוך, ובתוכו מינהל פדגוגי עתיר אנשי מקצוע ותקציבים, שאמורים להתוות מדיניות חינוך בישראל? הנה ראו כיצד יכול ועד ראשי האוניברסיטאות, באמצעות כמה נקודות מתנה שלא עולות כסף לאף אחד, לעצב מדיניות חינוך חלופית. מדוע איננו שומעים את זעקתם של המחנכים בישראל, המושפלים תחת רגלה הדורסנית של האקדמיה, המדברת עם התלמידים מעל ראשיהם?

מחקרים חוזרים ומראים כי למרות כל מניפולציית הבונוסים, הציונים של מבחני הבגרות אינם מנבאים בצורה טובה את הצלחתו של תלמיד באוניברסיטה. יתרה מכך, מחקר עדכני קבע: "תנאי הקבלה […] הם משוכה שאין לה קשר שיטתי להישגים של הסטודנטים לאחר מכן". משוכת מיון בלבד, ממש כפי שטען ניר אוריון בפוסט נפרד. אז אולי הגיע הזמן להוריד את האקדמיה מהגב החלש גם ככה של בתי הספר התיכוניים בישראל.

שאלה שניה נוגעת להשכלתם של אזרחי ישראל. הטיעון שהוזכר לעיל, שיש ללמד בתיכון רק את "המקצועות הבסיסיים", הוא טיעון כלכלי-ימני, המוכר בארה"ב בשם back to basics. בתמצית: במקום לבזבז משאבים בהשכלה רחבה הפותחת הזדמנויות ומאפשרת לתלמידים שונים למצוא להם מקום בעולם התרבות והרוח, עדיף למקד את המאמץ באופן אפקטיבי במיומנויות יסוד, שהן מתמטיקה, קריאה וכתיבה, שמספיקות לתפקוד אזרחי ותעסוקתי בסיסי.

בשלהי המאה ה-18 הנהיגה פרוסיה לראשונה חינוך חובה חינם לכל הילדים. חלק מאצילי אירופה חשבו שזה טוב שכן "שביעות הרצון הפנימית של האיכר מחינוך כזה, תטפח בו מוטיבציה לעבוד לטובתה של החברה". אולם הם ביקשו שלא להגזים בהשכלה הניתנת להמונים שהרי: "טובת החברה מבקשת שידיעות העם לא יחרגו מעבר לצורכי עיסוקו". זה בדיוק מה שחושבים באקדמיה עד היום, ולמרבה הצער משרד החינוך משתף איתם פעולה.

שאלה שלישית ואחרונה: כל העיסוק בתעודת הבגרות המובחרת, רלוונטי רק למיעוט התלמידים. כפי שהצגתי בשבוע שעבר מדובר בכעשרה אחוזים מהלומדים בי"ב, שיעור שצפוי שיגדל עד 15 אחוזים בשנים הקרובות. אם כך, מדוע לאמלל ולצמצם את השכלתם של 85 האחוזים הנותרים, שממילא לא יגיעו לפקולטות המובחרות באקדמיה? בפוסט אחר הראיתי שמספר הלומדים חמש יחידות במתמטיקה דומה למספר הנושרים מבתי הספר התיכוניים בכל שנתון. אולי הגיע הזמן לדבר עליהם? ואם לא הם, מדוע לא על 23 אלף הילדים שמגיעים בכל שנה לגיל 18 ללא שום סוג של תעודה שתפתח עבורם אפשרויות לעתיד? ומה עם 21 אלף החרדים שלא נמצאים כלל במסלול ההשכלה הרחבה בכל שנתון?

שורה תחתונה: להיטותו של נפתלי בנט אחר מצטייני ההייטק היא הרסנית. הוא כופה על הרוב חיי בורות ועוני, רק כדי שהמערכת תצליח לבודד מתוכם את המיעוט המצטיין, שאמור למשוך את החברה קדימה. קדימה לאן? קדימה לספרטה. כבר במאה השמינית לפני הספירה (!) הם הגו בדיוק את הרעיון התחרותי והאנטי חברתי הזה: "כשמלאו לילדים שבע שנים, מיד נתכנסו לקבוצות. המבוגרים הרבו לעורר בהם ריבים ותחרויות, עד שנתברר להם היטב טיבו של כל אחד וכוח עמידתו בקרבות".


* הציטוטים ההיסטוריים מתוך ספרי: בית או ספר, חינוך ממלכתי כנגד חינוך הורים.

> פעילים פוצצו הרצאה של ניר ברקת באוניברסיטה העברית: "החומה צריכה ליפול"

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf