רוחאני מנצח באיראן: השמאל והמתונים התגייסו נגד הימין הקיצוני
במוקד הבחירות עמדו הכלכלה האיראינית וסכנת הדרדרות במצב זכויות האדם וביחסים הבינלאומיים. גם השמאל התגייס, ויחד עם התמיכה העצומה שהוא קיבל בקרב צעירים ובערים הגדולות חסן רוחאני נבחר לכהונה שניה ברציפות כנשיא איראן
כותב אורח: ליאור שטרנפלד
נכון לכתיבת שורות אלה, באה לסיומה מערכת בחירות מהסוערות והמרתקות שאיראן של אחרי המהפכה ידעה. למעלה מ-42 מליון בעלי זכות בחירה לקחו חלק בהצבעה, עם תורים שהשתרכו עד לאחר חצות שעון איראן, תחנות הצבעה מסביב לעולם, ותחושה של רבים שמה שמונח על הכף זה הרבה מעבר למאזן הרגיל של שמרנים מול רפורמיסטיים או פרגמטיסטים; הפעם, כך נראה, למול עיני המצביעים עמדה הסכנה של הידרדרות במאבק הפנימי לזכויות אדם, הידרדרות ביחסים הבינלאומיים מאחר ובמידה וממשל לעומתי יבחר עתיד הסכם הגרעין יישאר בעלטה (למרות שכל המתמודדים הבטיחו לקיימו), וכמובן הכלכלה האיראנית.
ניצחונו הענק של הנשיא המכהן חסן רוחאני, שימשיך לכהונה שנייה (ואחרונה ברצף, לפי החוקה האיראנית), אינו מפתיע לחלוטין אבל בהחלט לא ברור מאליו. שיעור ההצבעה בבחירות הגיע ל-70 אחוז ורוחאני זכה ב-57 אחוז מהקולות ובכך הצליח לנצח כבר בסיבוב הראשון.
יש הרבה היבטים מעניינים למערכת הבחירות הזו. המתמודד הראשי מולו נאבק רוחאני הוא אבראהים ראיסי. ראיסי, מהדמויות הבכירות במערכת המשפט האיראנית, מילא מספר תפקידי מפתח ברשות השופטת ובמעגלי מועצת המומחים. הנקודה השחורה בעברו שהטרידה את רוב האיראנים היתה מעורבותו בהוצאות להורג ההמוניות של שנת 1988, אז הוצאו להורג בין 10-30 אלף אסירים פוליטיים מה"תודה" ו"הפדאיין". וכך אחת מסיסמאות הקמפיין נגדו היתה בסגנון המוכר "רק לא ראיסי".
> מהפכת הגרעינים התורניים של אורי אריאל מגיעה עד לאתר ויינט
השמאל והמתונים היאגדו מולו: "רק לא ראיסי". מועמד הימין לנשיאות איראן אבראהים ראיסי בקלפי (צילום: Hamed Malekpour ויקימדיה CC BY 4.0)
אולם ראיסי גם נחשב למקורב במידה מסוימת למנהיג העליון עלי ח'מנאהי. הוא אף נזכר ברשימת המועמדים למלא את מקומו של ח'מנאהי בבוא היום. אם הנחת העבודה היא שהבחירות הבאות יערכו ב-2021 וח'מנאהי כבר לא יהיה המנהיג העליון, בחירה של ראיסי לנשיאות היתה ככל הנראה מוציאה אותו מהמירוץ לתפקיד הנחשק יותר.
לטובתו של רוחאני שיחקו מספר מהלכים. הראשון, מאז מותו של ח׳ומייני ב-1989 והשינוי החוקתי שהוביל למשטר הנשיאותי כפי שקיים כיום התקיימו שבע מערכות בחירות (וזו הנוכחית היא השמינית), כאשר, אם נשים בצד את מערכת הבחירות הנוראית של 2009, כל נשיא מכהן זכה בכהונה השנייה המותרת על פי החוקה (רפסאנג׳ני, ח׳אתמי, אחמדי-נז׳אד, וכעת רוחאני).
שנית, למרות הכל היה ברור שרוחאני הוא נשיא פופלרי. אמנם הסכם הגרעין שהשיג ושלשמו נבחר עדיין לא הביא את ההקלה המיוחלת במשברים הכלכליים הרבים באיראן, אבל המחויבות שלו לבניין חברה אזרחית, האיזון שהוא מהווה לממסד השמרני, והתקווה שמגמות אלו ימשכו ויתגברו ודאי הוסיפו לתמיכה העצומה שקיבל, כמקובל, בעיקר בערים הגדולות ובקרב צעירים.
רק לא ראיסי
רוחאני, כזכור אינו רפורמיסט ואף לא טען להיות כזה. לכן לשמאל האיראני היו הסתייגויות. אך יחד עם זאת, הפעם – אולי אך יותר מבמערכת הבחירות של 2013 – ראינו התגייסות של השמאל האיראני בתמיכה לא מסוייגת בנשיא. אולי כדי להימנע מהתקדים של ארצות הברית וברקזיט, שתי הטראומות הפוליטיות של 2016, שבהן הימנעות מתמיכה במועמד מרכזי הובילה לעליית מועמד ימני קיצוני (או במקרה של ברקזיט ניצחון ימני קיצוני במשאל על היציאה מהאיחוד).
> ביום ירושלים אני בורח ממנה הכי רחוק שאפשר
המנצח הגדול. הנשיא חסן רוחאני מצביע (צילום: Abbas Shariati ויקימדיה CC BY 4.0)
בקהילות הפזורה האיראניות קמפיין הבחירות היה אינטנסיבי במיוחד ועודד את בעלי זכות הבחירה האיראנים המתגוררים מחוץ לאיראן לקחת חלק בבחירות ההיסטוריות. משרד הפנים האיראני אף יצא מדרכו כדי להקים תחנות הצבעה בכל הערים הגדולות והבינוניות עם אוכלוסיה איראנית. גם בתחנות ההצבעה בארצות הברית הייתה נוכחות גבוהה מאוד, כולל של אזרחים איראנים שבאורח מסורתי החרימו את מערכות הבחירות עד כה וכעת החליטו לא לתת לאי-הצבעה להכריע עבורם.
מה הלאה? רוחאני ימשיך בשיקום הכלכלה האיראנית וינסה להמשיך להתקדם במתווה הסכם הגרעין. השבוע דונאלד טראמפ צפוי להסיר מספר סנקציות לפי המתווה ואולי אף ינסה למנוע מהקונגרס האמריקאי להטיל סנקציות חדשות (כפי שהודיעו שיש בכוונתם לעשות). כמו כן יתכן שינסה לעשות יותר רפורמות בעניין זכויות האדם והאזרח באיראן.
ממש דקות ספורות לפני סגירות הקלפיות פורסמו תמונות של מיר חוסיין מוסאווי ואשתו זהרא רהנוורד. יתכן שבעצם פרסום התמונות יש סימון לכיוון אותו מתכוון רוחאני לקחת בכהונתו השנייה.
פרופ׳ ליאור שטרנפלד מלמד היסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת פן-סטייט בארה"ב. תחום מחקרו הוא היסטוריה של איראן המודרנית.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
