newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

לראשונה מזה למעלה משנה וחצי, המשוררת דארין טאטור טועמת מהחופש בכפית

סאגת משפטה של טאטור, המשוררת הצעירה שחירותה נשללת כבר יותר מ-19 חודשים בגלל שיר שפרסמה בפייסבוק, נמשכת: בית המשפט עדיין חושש מ"המסוכנות הגרעינית שלה", אבל כעת הוא לפחות מודה שלא מדובר בסכנה אטומית ומתיר לה לצאת מהבית למשך כמה שעות ביום

מאת:

כותב אורח: יואב חיפאווי

כאשר הסתיימה בבית המשפט בנצרת ביום שני האחרון הישיבה לדיון בתנאי מעצר הבית של המשוררת דארין טאטור, חזר תאופיק, אביה, על השאלה וההזמנה הרגילה: "תבואו אלינו? אתם מוזמנים לארוחת הצהרים".

יצאנו מאוכזבים. דארין כמעט נכנסה לדיכאון. נכון שעכשיו מותר לה, תיאורטית, לצאת מהבית כל יום בין השעות 9 בבוקר ל-7 בערב, אך מה זה מועיל כאשר בכל רגע עליה להיות מלווה על ידי אחד מחמשת "המשמורנים" שהוסמכו על ידי בית המשפט לפקח עליה: הוריה, שני אחיה וגיסתה? המשמורנים כולם עובדים ואף אחד מהם אינו שותף לאהבתה לטיולים ברגל. בפועל היא תישאר רוב הזמן כלואה בביתה.

אבל אז נזכרנו – למה ללכת הביתה? השעה עוד לא 12 בצהרים. הצענו לדארין ללכת לאכול בחוץ, בנצרת, או לאן שתרצה. כל בקשתה הייתה להתהלך ברחובות נצרת, דבר שלא התאפשר לה מאז מעצרה באוקטובר 2015. רק אז, כשחנינו ליד המעיין ויצאנו לצעוד ברחובות, חשה דארין את טעם החופש החדש, מוגבל ככל שיהיה, ואנו התרגשנו וחגגנו איתה. כך גם חשנו כמה עוול נגרם לה בשלילת האפשרות לפעולה אנושית בסיסית כמו הצעידה ברחוב למשך יותר מ-19 חדשים.

> מנותקים: הסיפור המוזר שישראל מספרת לעצמה על המזרח התיכון

"המסוכנות הגרעינית לא פחתה". דארין טאטור צועדת ברחובות נצרת, לראשונה מזה למעלה משנה וחצי. (צילום: יאוב חיפאווי)

"המסוכנות הגרעינית לא פחתה". דארין טאטור צועדת ברחובות נצרת, לראשונה מזה למעלה משנה וחצי. (צילום: יאוב חיפאווי)

מעצר ללא סוף

קודם לכן, בבוקר יום שני ה-22.5, היינו עדים לישיבה נוספת של תיאטרון האבסורד בו דן בית המשפט בנצרת בכובד ראש מעושה, כמו בעשרות ישיבות שקדמו לה, במסוכנות לכאורה של טאטור לביטחון מדינת ישראל, בעקבות שיר שפרסמה ביוטיוב בפייסבוק.

עורכי הדין של טאטור, גבי לסקי ונרי רמתי, הגישו בקשה לביטול מעצר הבית ואיסור הגישה לאינטרנט המוטלים עליה. הנימוק העיקרי היה התמשכות הזמן: טאטור הייתה שלושה חודשים בבתי מעצר שונים, אח"כ שישה חודשים במעצר בית וגלות בקרית אונו, ומאז יולי 2016 היא במעצר בית מלא בביתה בריינה שליד נצרת.

בנובמבר התירה השופטת לילי יונג-גפר לטאטור לצאת לעבודה בתנאי מעצר כאשר מעסיקתה הוחתמה גם היא על ערבות כ"משמורנית" והתחייבה להימצא עימה כל הזמן ולפקח על כך שלא תהיה לה גישה לאינטרנט בעבודה. בינתיים המעסיקה לא הייתה מוכנה להמשיך להעסיק את טאטור בתנאים אלו והיא חזרה להיות סגורה כל היום בביתה.

במשפט עצמו הסתיימה שמיעת העדים, לאחר עיכובים רבים, ב-27 באפריל. נקבע כי הסיכומים יינתנו בכתב והוקצבו 45 יום לכל אחד מהצדדים לצורך כך. השופטת לא קבעה עדיין מועד למתן הכרעת הדין וזה לא יקרה כנראה לפני סיום פגרת הקיץ. אחר-כך, באם תורשע טאטור, יהיה דיון נוסף על חומרת העונש, ובכל מקרה ניתן לצפות גם לערעור, כך שמעצרה של טאטור, עוד בטרם יחל ריצוי "העונש", יכול בקלות להמשך יותר משנתיים.

מסוכנות גרעינית

השופטת הותיקה יונג-גפר, שעבדה בעצמה בתביעה תקופה ארוכה, ניהלה את הדיון ביד רמה. בראשית הישיבה היא ניסתה ליצור הסכמה תוך שהיא משרטטת את הפרמטרים המתאימים לדעתה: חופש תנועה לטאטור בשעות היום תוך ויתור "מרצון" של ההגנה על זכות הגישה לאינטרנט. כאשר התביעה התנגדה למתן החלטה בהסכמה הורתה השופטת לצדדים לטעון את טיעוניהם.

עו"ד יעל כוכבי שהופיעה מטעם התביעה התנגדה בחריפות לכל הקלה משמעותית בתנאי המעצר של טאטור. היא טענה כי "המסוכנות הגרעינית לא השתנתה" וביקשה לשמור על שני עקרונות: איסור פרסום בכל דרך שהיא וכן לא רק שטאטור תהיה מפוקחת בכל עת אלא גם שהמשטרה תדע בכל עת היכן היא נמצאת. כמו כן דרשה שייאסר על טאטור להיות נוכחת בכל אירוע פוליטי.

התובעת אף ניסתה להשתמש בטענות ההגנה במשפט כנגד טאטור. היא ציטטה את טענתה של המשוררת בעדותה כי השיר שפרסמה אינו קורא לאלימות כהוכחה לכך שהיא אינה מכירה בחומרת מעשיה. התובעת אף הזכירה את דברי עד ההגנה, פרופ' ניסים קלדרון, לפיו אין להעמיד לדין משורר גם אם שיר שכתב כולל קריאה לאלימות וטענה כי מכך אפשר ללמוד כי טאטור מציבה עצמה מעל החוק.

השופטת בהחלטתה אימצה את גישת התובעת לפיה "המסוכנות הגרעינית לא פחתה", אך ציינה בבדיחות הדעת שאין המדובר בסכנה אטומית. נוכח התנגדות התובעת להקלת התנאים, הגבילה השופטת את משך הזמן שבו יותר לטאטור לצאת מביתה ל-10 שעות ביום ואימצה בהחלטתה את האיסור על טאטור להיות נוכחת בכל אירוע פוליטי. היא אף הוסיפה תנאים משלה שלא התבקשו על ידי התובעת: איסור כניסה לשטח הרשות הפלסטינית והפקדת סכום נוסף של 6000 ₪ להבטחת העמידה בתנאים.

גיוס - באנר

מבט מודאג לעתיד

ה-22 במאי הוכרז כיום שביתה כללית על ידי ההנהגות הפלסטיניות משני צידי הקו הירוק בתמיכה באסירים השובתים רעב. שמחנו לראות שחלק ניכר מהחנויות בנצרת היו סגורות. נושא האסירים הפוליטיים הוא נושא מרכזי בחיי הציבור הערבי בארץ והשביתה מזכירה לכולם את התנאים הקשים מהם סובלים אסירי המאבק הפלסטיני בבתי הכלא הישראלים, תנאים גרועים בהרבה מאלה של אסירים פליליים. טאטור כבר בילתה שלושה חודשים עם האסירות "הביטחוניות". באם תורשע, סעיפי כתב האישום נושאים עונש של עד 8 שנים.

בינתיים תומכיה של טאטור אוספים תרומות לכיסוי הוצאות המשפט ומתכננים להגביר את המאבק הציבורי להגנתה לקראת מתן פסק הדין.

יואב חיפאווי הוא פעיל פוליטי וחברתי, חבר בתנועת אבנאא אלבלד ובחראק חיפה. הוא כותב את הבלוג חיפה החופשית בעבריתבערבית ובאנגלית

> הסלמה בניסיונות הרדיפה הפוליטית מצד גורמי ימין בבאר-שבע

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf