newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הצטרפו: שעה ביום ללא מזגן בסולידריות עם תושבי עזה

מאת:
השאירו תגובה
א א א

מאת: אלי ביתאן

"בכל יום, באחת בצהריים, נכבה את המזגן לשעה אחת, להבעת סולידריות עם הנחנקים מהחום ברצועת עזה. מהלך אחד של ישראל יכול להשיב להם את החשמל" כך נפתחת ההזמנה באיוונט הפייסבוק, כשמיד אחר כך מופיע התרגום לאנגלית וערבית.

היוזמה, אליה יצא בלוגר שיחה מקומית יובל בן עמי שאליו הצטרפו מהר עשרות רבות של פעילים, קוראת לתושבי ישראל לכבות את המזגן למשך שעה בצהרי היום, כל יום, במחאה על המשבר ההומניטרי החמור בו נמצאת עזה עקב אי אספקת חשמל במשך שעות ארוכות ביום. דף האירוע מזמין את המשתתפים לעלות סרטונים בהם הם מכבים את המזגן בשיא החום, ועשרות סרטונים קצרים כאלה ממלאים את הדף.

> "עד סוף 2018 עזה לא תהיה ראויה למגורי אדם"

בראיון לעדו קונרד במגזין 972 מתאר חליל שאהין, מנהל היחידה לזכויות חברתיות וכלכליות במרכז הפלסטיני לזכויות אדם (PCHR), אחד מארגוני זכויות האדם הפלסטיניים המוכרים ביותר, את המצב בעזה: "אני לא יכול לתאר את עזה אפילו ככלא, כי אפילו לאסירים יש זכויות בסיסיות. עזה היא מקום מבודד תחת כיבוש, מקום שאנשים לא יכולים להיכנס אליו או לצאת ממנו.

"יש משבר חמור המשאיר כשני מיליון איש ללא חשמל במשך שעות בכל יום, 97 אחוזים מהמים של עזה אינם ראויים לשתיה, ואין מספיק כוח חשמל כדי לספק תנאי היגיינה בסיסיים. ישראל והרשות הפלסטינית מנסים למנוע מחולים הזקוקים לטיפולי חירום להיכנס לגדה המערבית או לישראל. ברצועה עצמה יש מחסור חמור בתרופות ובשירותי רפואה. המצב קטסטרופלי. מדיניות הכיבוש הישראלית מעצבת את שגרת חיינו. זה בא לידי ביטוי לא רק בשלוש המלחמות האחרונות על עזה ובמצור המתמשך, אלא בעצם מדיניות ההפרד-ומשול בין הגדה, ובכללה ירושלים המזרחית, לבין הרצועה".

> האנשים שמורידים את השאלטר למליוני בני אדם

בפוסט שפרסם בפייסבוק מתאר בן עמי את הסיבות בגינן יזם את המחאה: "אחרי רבע שעה בלי מזגן, אני כבר די במצוקה. יש אנשים שבנויים אחרת, וכל אחד רואה את העולם אחרת, לכן אסביר קצת את עצמי ואת העניין הזה. אני אדם קלסטרופובי שזקוק למרחבים, לכן החוויה של העזתים, שכל אחד מהם לכוד עם עוד שני מיליון בני אדם בשטח זעיר, מטרידה אותי מזה עשור. עכשיו גם מענים אותם בחום, ואני בן אדם שסובל נורא מהקיץ, אז זה יושב לי על שתי רגישויות אישיות וזה יותר מדי.

"מה עושים? איך מדברים על זה? מדברים במינימום. כי כל דרך אחרת מפחידה מדי, או שהאוזניים נאטמות אוטומאטית. #שעהאחת שבה אנחנו מכבים את המזגן היא אולי עניין מגוחך, אבל היא ניסוי במינימום, חקירה של מה זה מינימום ומה המינימום עושה לנו. במקסימום אנחנו לא מבחינים. מתרחש אסון הומניטארי שעה מהבית שלנו, בין היתר – באשמתנו. אנחנו לא מבינים אסון הומניטארי. אנחנו לא מסוגלים להזדהות עם אמא של פג שעלול למות כל רגע. זה רחוק מדי מאיתנו. אנחנו לא מצליחים לדמיין את עצמנו בלי מים נקיים בברז. זה לא משהו שקורה לנו. חיים בלי חשמל? איפה, אפילו שעה בלי שום גישה לחשמל אנחנו לא מסוגלים לדמיין. מקסימום מתקלקל לנו המזגן ואנחנו רותחים ומקללים, עד שמגיע הטכנאי.

"אז יאללה, הנה כלי. אם אנחנו מבינים מינימום, נתקשר את האסון הזה באמצעות המינימום ונביע סולידאריות במינימום. אני מתכוון לעשות את זה באופן המשכי, יום יום, עד שיושב החשמל לרצועת עזה. מזמין את כל מי שקורא/ת את זה לעשות כך. להסריט את כיבוי המזגן ולהעלות עם תיוג או לדף האיוונט. תבורכו כולכם בזיעתכם".

> הפנטזיות בניו-דלהי, הרגליים בביוב של עזה

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

אקדמיה שלא יוצאת נגד ההרג והדיכוי לא ממלאת את תפקידה

כשהופיע איום על ביטול פרסי ישראל, האקדמיה בישראל הזדעקה. אבל היא בוחרת למלא את פיה מים ביחס לזוועות בעזה, ואפילו עוזרת בסתימת הפיות של סטודנטים ומרצים פלסטינים. ככה לא עושים אקדמיה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf