newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

להסיר את גלאי המתכות, לעצור את ההסלמה בירושלים עכשיו

תגובתה של ישראל לירי בהר הבית מאיימת להחזיר את ירושלים לימים הקשים של גלי האלימות. צעדים חד-צדדיים לא יעבדו כאן. המפתח לרגיעה טמון בשיתוף הפעולה בין המשטרה לוואקף האסלאמי

מאת:

כותב אורח: אביב טטרסקי

הריגתם של שני השוטרים בשער הר הבית ביום ששי האחרון מימשה את התסריט הגרוע של שימוש בנשק מתוך ההר. אבל מסתבר שהגרוע אינו הגרוע מכל: ישראל והפלסטינים, המשטרה והואקף, חוזרים על אותם מהלכים שב-2014 וב-2015 הביאו על ירושלים גלי אלימות קשים. הם עושים זאת תוך כדי שהם מגלים חוסר הבנה מוחלט למניעי הצד השני, מה שכמובן מקבע אותם – ואת כולנו – במסלול התנגשות כמעט ידוע מראש.

לנו כישראלים קל לראות את הפגמים אצל הפלסטינים: הכרה חלקית בלבד באלימות שמגיעה מהצד שלהם, וכמעט היעדר כל הכרה בחשש הישראלי העמוק מאלימות זו. מנקודת המבט של הישראלי הממוצע, המגנומטרים אינם אלא אמצעי בטחוני. בראיה זו, ההתנגדות של הואקף אליהם נתפסת כחסרת שחר ובעצם מעידה על רצונם בהסלמה.

אבל במקום להתמקד בשגיאות הפלסטיניות, יותר חשוב שנפנה את המבט אל הדברים שאנחנו נוטים לא לראות. או, יותר נכון, הם ניצבים ממש מול עיננו אבל אנחנו מתקשים לזהות אותם.

מהצד הפלסטיני זה נראה אחרת

הסדרי הכניסה הם חלק מהסטטוס קוו במקום הקדוש ולכן שינוי בהם הוא שינוי בסטטוס קוו על כל המשתמע מכך. מאז 1967 הפיקוח על הכניסה להר נמצא בסמכות הואקף. הצבת מגנומטרים שמאוישים בידי כוחות הביטחון הישראלים מפקיעה סמכות זו ומהווה שינוי בסטטוס קוו. חשוב להבין שזו אינה טענה דווקאית, אלא עמדה עקבית של הואקף: עד שנת 2000 אנשי הואקף הם אלו שהכריעו מי יוכל להיכנס להר הבית/חרם אלשריף בהתאם להסכם שנקבע בשנת 1967 לגבי מנגנוני הניהול והשליטה במקום הקדוש.

בשנת 2003, כשישראל חידשה את ביקוריהם של לא מוסלמים בהר (ביקורים שהופסקו עם פרוץ האינתיפאדה השניה), היא הפקיעה סמכות זו בכל הנוגע לשער המוגרבים ממנו נכנסים לא מוסלמים. בשנים שחלפו מאז – ובמיוחד ככל שתכפו העימותים סביב כניסת יהודים להר – העלו אנשי הואקף שוב ושוב את הדרישה שסמכות זו תוחזר להם ואף הציעו בתמורה הצעות לגבי שיפור תנאי הכניסה של יהודים להר. כעת, הם רואים שהמשטרה נוטלת מהם עוד מיכולת השליטה על הכניסה להר ומכפיפה לסמכותה גם את כניסתם של מוסלמים.

יתר על כן, מה שעבורנו הוא אמצעי בידוק ביטחוני ותו לא, נתפס אחרת לגמרי בצד הפלסטיני. כל פלסטיני חווה על בשרו כיצד אמצעי הביטחון הישראלים משמשים להגביל אותו ולפגוע בזכויותיו, פעמים רבות ללא עילה. מבידוק סתמי ומשפיל באמצע הרחוב, דרך מחסומים שמקשים בשגרה ועד לחסימת שכונות שמשבשת לחלוטין את חיי היומיום. הצבת המגנומטרים מגיעה אחרי יומיים שבהם ישראל מנעה מפלסטינים להיכנס לעיר העתיקה בעודה מאפשרת ליהודים ולתיירים להתהלך בה באופן חופשי. מרבית הישראלים אינם מצליחים לראות שמה שהם מכנים אמצעים בטחונים הוא בעיניים פלסטיניות אמצעי ענישה המופנה נגד אוכלוסייה שלמה.

> ח"כית שלישית לרשימה המשותפת? "אני מאמינה בהגינות ההנהגה הערבית"

הצבת המגנומטרים מסיגה לאחור את אחד ההישגים הגדולים של המשטרה ושיתוף הפעולה בינה לבין הואקף. גלאי מתכות בשער האריות (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

כרוניקה של הסלמה ידועה מראש

עוד דבר שלא שמים לב אליו בישראל הוא שהצבת המגנומטרים מסיגה לאחור את אחד ההישגים הגדולים של המשטרה ושיתוף הפעולה בינה לבין הואקף. אחרי שנתיים שבהן לא היו הפגנות והתגודדויות פלסטיניות בהר או בסביבתו, מאז יום ראשון בצהריים מאות פלסטינים ושוטרים ניצבים אלו מול אלו בדחיסות של העיר העתיקה.

ההתגודדויות הללו שבהן לכל צד יש את הטענות הצודקות שלו הן אלו שהתדרדרו ב-2014 וב-2015 לפיגועים קשים. כדור השלג נע כך: 1. המשטרה סוגרת את ההר בפני מוסלמים. 2. מוסלמים מביעים מחאה מול המחסומים המשטרתיים. שימו לב, זכות המחאה אמורה להיות ענין טריוויאלי שהמשטרה צריכה לכבד. 3. גם סתם עוברי אורח תושבי העיר העתיקה מעוכבים במחסומים והלחץ גובר. 4. מישהו אומר מילה מיותרת, דוחף דחיפה מיותרת. הצד השני מחזיר. 5. מהר מאוד זה מגיע לרימוני הלם: מהומות בעיר העתיקה. 6. הטלויזיה הפלסטינית ורשתות השידור הערביות משדרות את המראות: בכל בית פלסטיני רואים שלובשי מדים ישראלים מונעים מפלסטינים להיכנס לאלאקצא. 7. הידיעה הפלסטינית שתנועות המקדש פועלות כדי לשנות את ההסדרים בהר על חשבונם, מלובה כעת במראות של לובשי מדים ישראלים בעיר העתיקה, ממש ליד אלחרם אלשריף, דוחפים, צועקים וזורקים רימוני הלם על פלסטינים.

ואז מתחילים פיגועי הסכינים והדריסות והירי. להזכירכם, לפני שנתיים מדובר היה במספר פיגועים מידי יום.

גם השנתיים האחרונות בירושלים לא היו קלות. אבל העימותים ההמוניים בעיר העתיקה חדלו, הר הבית היה מקום שקט והפיגועים התכופים על רקע המתרחש בו פסקו. זה התאפשר בין השאר בגלל שישראל הפסיקה את הגבלות הכניסה הקולקטיביות למוסלמים להר הבית ואת הצבת המחסומים בעיר העתיקה. במקום אמצעי שיטור וענישה אלו הוגבר שיתוף הפעולה בין המשטרה לואקף.

> "אם פתאום נקבל חשמל 24 שעות ביממה, זה יהיה הלם תרבותי מוחלט"

עימותים בין שוטרים למתפללים בעיר העתיקה. לאורך כל היום התפללו והפגינו מאות בכניסות לעיר העתיקה בירושלים, במחאה על הענישה הקולקטיבית בעקבות המתקפה החמושה על שוטרים בהר הבית והצבת המגנומטרים בכניסות. 16 ביולי 2017 (אקטיבסטילס)

בכל בית פלסטיני רואים שלובשי מדים ישראלים מונעים מפלסטינים להיכנס לאלאקצא. עימותים בין שוטרים למתפללים בעיר העתיקה. 16 ביולי 2017 (אקטיבסטילס)

לחזור לשיתוף פעולה עכשיו

הישגי שיתוף הפעולה הזה אינם מושלמים. הנה רק ביום ששי אירע עוד אירוע קשה במיוחד. כעת, ישראל – בשם הביטחון אבל גם בשם הענישה – קיבלה כמה החלטות שלראשונה בשנתיים האחרונות מחזירות אותנו למתיחות של ספטמבר 2015: שבירת התיאום עם הואקף וכפיה עליו לקבל תנאים ישראלים, והצבת המגנמוטרים שבהיעדר הסכמה פלסטינית הופכים לחסימה בפועל של ההר בפני מוסלמים. והנה שוב פלסטינים ושוטרים מתגודדים אלו מול אלו בעיר העתיקה.

אם לא די בכך, מאחר שההר פתוח ליהודים, מופצות כעת ברשתות הפלסטיניות סרטונים של חרם אלשריף ריק ממוסלמים כשיהודים דתיים מתהלכים בו. הכל מוכן כדי שכדור השלג יגדל ובקרוב חס וחלילה יתפוצץ. יום שישי הקרוב, עלול להיות השישי השני ברציפות שבו עשרות אלפי פלסטינים רוצים להתפלל באל-אקצא אך נמנעים מלעשות זאת בשל סירובם לדרישה הישראלית לבידוק במגנומטרים.

אין סיבה שנמשיך בתסריט שאת תוצאותיו הרעות כבר חווינו בעבר. חזרה של המשטרה והואקף לפעול במשותף תוכל להרגיע את  המתיחות בהר הבית, להחזיר את החיים בירושלים למסלולם ולמנוע הדרדרות שעלולה לצאת משליטה. חזרה לשיתוף פעולה כזה מצריכה ויתור על צעדים חד-צדדיים ובראשם ההחלטה הישראלית להציב את המגנומטרים בשערי הר הבית.

אביב טטרסקי הוא חוקר בעמותת עיר עמים.

> תמונת העליונות היהודית שצייץ סמוטריץ' מחייבת העמדה לדין

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf