newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

היועמ"ש לשעבר: "נתבע את ביתנו בשייח ג'ראח ונעבירו לדיירים הפלסטינים"

מיכאל בן יאיר, אשר משפחתו התגוררה בשכונה היהודית בשייח' ג'ראח עד 48', הגיע לביקור סולידריות אצל משפחת שמאסנה המאויימת כעת בגירוש. בן יאיר התחייב לפעול להעברת החזקה על הבית שהיה בבעלות משפחתו לדייריו הפלסטינים

מאת:

הדה ז'ה וו שתקף אותנו אתמול (שישי) בשייח ג'ראח היה עצוב במיוחד: הנה אנחנו שוב עומדים כאן בצהריי שישי, המתופפים לצדנו, שוב נאבקים נגד הגירוש והנישול של משפחות פלסטיניות מבתיהן בשכונה. כשמונה שנים חלפו מאז גל הפינויים וההפגנות הגדולות, שמונה שנים בהן לא פונו עוד משפחות, והנה עכשיו חרב הגירוש שוב מאיימת והראשונה על הכוונת היא משפחת שמאסנה.

איתרע מזלה של משפחת שמאסנה והשכונה שבה היא מתגוררת מזה עשרות שנים, שכונת שייח' ג'ראח שבירושלים המזרחית, הפכה לצד סילוואן לאחד ממוקדי מלחמת הקודש של גופי ימין למען ייהודה של מזרח ירושלים. זאת איננה משימה קשה במיוחד: במלחמה הזו נגד המוחלשים שבתושבי העיר, עומדת לצד הימין המדינה עצמה.

> מבצע בין הזמנים: צה"ל והמשטרה פשטו על בתי עריקים חרדים

ומה עם הבתים בטלביה?

הרקע למהלכי הנישול בשייח' ג'ראח מגלם בתוכו באופן כמעט פיוטי את העוולה המוסרית שבבסיס מערכת המשפט הציונית: עד למלחמת 48', האדמה עליה יושבות חלק מהמשפחות בשכונה היתה שייכת ליהודים. בדיוק כשם ששכונות כגון טלביה ובקעה, שהפכו אחרי 48' לשכונות יהודיות, היו בבעלות פלסטינית. לאחר מלחמת 48' עברו הבתים שהיו בבעלות יהודית לידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים הירדני, אשר גבה מהתושבים את דמי השכירות. לאחר כיבוש העיר המזרחית ב-67' הגיעו אדמות אלה פעם נוספת לידיים יהודיות, אלא שהפעם – עם תושביהם הפלסטיניים, אשר עברו לשלם כעת את דמי השכירות לאפוטרופוס הישראלי במקום לזה הירדני.

אלא שבניגוד לבעליהם המקוריים של "הבתים הערביים" יקרי הערך בטלביה ובבקעה שאיבדו כל גישה או זכויות תביעה על רכושם מלפני 48', מדינת ישראל מאפשרת לבעלים היהודים של האדמות בשייח' ג'ראח לתבוע מחדש את רכושם, ולמעשה לגרש את הדיירים הפלסטיניים שמתגוררים בהם כדיירים מוגנים מאז שנות החמישים והשישים. מספר גופי ימין, ובראשם "הקרן לאדמות ישראל", שהקים פעיל הימין הקיצוני ואיש "עוצמה לישראל" אריה קינג, פועלים במרץ לאתר את הבעלים המקוריים או את יורשיהם, ומגישים להם סיוע משפטי כדי לתבוע בחזרה את הבתים. האפוטרופוס הישראלי, כאמור, משתף איתם פעולה בחדווה.

באופן הזה נושלו מבתיהם כבר כמה וכמה משפחות פלסטיניות בשייח' ג'ראח, וחרב הגירוש מאיימת מעל כמה אחרות, ביניהן משפחת שמאסנה. לאחר סאגה משפטית ארוכה קיבל בית המשפט העליון, כמה מפתיע, את תביעת העותרים. למעשה המשפחה נתונה כבר מזה כשנה וחצי לאיום הצו מההוצאה לפועל המורה להם לעזוב את ביתם, אלא שמסיבות שונות שאפשר רק לנחשן, הצו הזה הגיע לפני כשבועיים ותאריך היעד שלו היה יום רביעי שעבר. עורך הדין של המשפחה הצליח להשיג בטיעונים פרוצדוראליים עיכוב קצר של הפינוי, אבל זה יכול להתרחש כבר מחר, ביום ראשון בבוקר.

> "אם יצליחו לפנות אותנו, עשרות משפחות בשכונה יהיו בסכנה"

אריה קינג מפגין נוכחות מול בית משפחת שמאסנה (אורלי נוי)

אריה קינג מפגין נוכחות מול בית משפחת שמאסנה, שייח' ג'ראח (אורלי נוי)

בשבוע האחרון קבוצת פעילים מקיימת ליד בית המשפחה משמרות קבועות, הלילה חלקם יישארו ללון במקום כדי להיות שם אם יגיעו המפנים לפנות בוקר. במסגרת פעילות ההתנגדות חודשו, כאמור, גם ההפגנות בשכונה. אתמול זכו התושבים לביקור מפתיע ומרגש במיוחד: היועץ המשפטי לשעבר, מיכאל בן יאיר, שמשפחתו התגוררה בשכונה עד לשנת 1948, הגיע למקום, ביקר בבית המשפחה. בן יאיר ביקר בין היתר בבית בו התגוררה משפחתו, והדהים את הנוכחים בהצהרה לפיה משפחתו מוכנה לתבוע את הבית – בדיוק כפי שעושים ארגוני הימין – אלא שבמקום להעמיד את הבית לרשות מפעל ההתנחלות, הם יעבירו אותו לבעלות המשפחה הפלסטינית המתגוררת בו.

"אנחנו נתבע בעלות על הבית בהסדר הקרקעות, וניתן את הבית לפלסטינים שגרים שם. אני עצמי, כבעלים. אני אלך לפקיד ההסדר, אנחנו נגיש תביעה על הבית, נקבל בעלות – כי יש לנו קושאן – ואחרי שנקבל בעלות נעביר את הבית לפלסטינים שגרים שם. זאת התחייבות של כל המשפחה שלי".

מיכאל בן יאיר מדבר עם משפחת שמאסנה:

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf