newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

קפה מר, נשים פלסטיניות וצלקת הדיכוי הכפול

בפרידיס עדיין מכינים את הקפה בסיר, אך באזור בתי הקפה בכניסה לכפר - יושבים גברים בלבד. על הקפה המיוחד של הכפר שלי, ועל נשות הכפר שמביטות בו מרחוק

מאת:

אמא ואבא שלי תמיד נהגו להזהיר אותי לא להתקרב לקהאוי – אזור בתי הקפה בכפר. בעיני רוחי דמיינתי את המקום כאזור מגודר עם שומרים שמוודאים את גיל הנכנס לגוב הגברים, שם מנוהל העולם בידי שחקני השש-בש ולוגמי הקפה. בשלב די מוקדם בתחילת התיכון שברתי את המוסכמה, והגעתי לראשונה לשתות קפה באחד מבתי הקפה שם. הפלא ופלא, דבר לא קרה ואיש לא נעץ בי מבטים. או שכנראה כבר הייתי בגיל המתאים.

עם הזמן, תדמית איזור בתי הקפה שנמצא ממש בכניסתו הראשית של הכפר שלי, פרידיס, התחילה לקבל צורה חדשה ועיצוב מותאם מציאות. מספר בתי הקפה שאני יכול לספור אותם ברדיוס של כחמישים מטר בכיכרה המרכזית של פרידיס הוא שמונה: קפה אבו סעיד, נרגילות סולימאן, קפה אבו עבדו, קפה אבו חדיד, קפה אבו אל-אסד, קפה ושווארמה אבו ענאן, קפה סעיד ונרגילות אבו שאהין.

> החיג'אב ואני: איך מטר וחצי של בד שינה לי את החיים

אזור "אל-קהאווי" (בתי הקפה) הוא אזור הפנאי של הגברים בפרידיס, זמן למשחקי קלפים ושש-בש, ורוב מוחץ של גברים מכל הגילאים שוטף את האזור בלגימת קפה עם הל לאורך רוב שעות היממה. את הקפה, אגב, מכינים מבעוד מועד בסירים גדולים, וההכנה מתחילה לפנות בוקר, שכן קשה לאיש פרידיס לדמיין את עצמו נוסע לעבודתו מחוץ לכפר כשהוא לא אוחז בכוס הקפה מאיש הקפה המועדף עליו מבין הקבוצה הנ"ל.

תענוג לגברים בלבד

עד לפני מספר שנים היו מוזגי הקפה מגישים את המשקה בכוסות פלסטיק חד פעמיות. לא רק כוס אחת, אלא שתי כוסות שלבושות זו בזו, בכדי להימנע (בקושי) ממצב שבו הכוס גורמת לכווייה. היום הם כבר השתדרגו, והקפה מוגש בכוסות קרטון. עדיין, כפר פרידיס נחשב לאחד השרידים האחרונים של בתי הקפה מסגנון זה שנמצאים ביישובים פלסטיניים, ולא רק בגלל ההצטופפות וסידור הכיסאות המרושל אלא גם בגלל שיטת הבישול בסיר: למרות שצמחה תרבות אספרסו באוכלוסייה הפלסטינית, גם בבתים וגם בבתי הקפה, בפרידיס עדיין שומרים על המסורת.

לצד זה, תענוג המנהג של בית הקפה שמור אך ורק לגברים, ונשות הכפר אינן נמנות על מבקרי איזור "ק" (הקפה). אם אישה נקלעה לאזור, זה בעיקר בגלל סידור באחד המבנים הסמוכים – או בגלל שהיא עוברת מנקודה לנקודה. צעירה אחת ניסתה לחולל מהפכה כאשר יזמה בית קפה לנשים בכפר, אך הרעיון לא קיבל מספיק תמיכה וגם לא צמח. לא שהרעיון לא טוב ולא שנשים פלסטיניות מפרידיס אינן אוהבות לשבת בבתי קפה, אך כנראה שהמיתוס שגורס שקפה בשטחי הכפר הוא טאבו לגברים, השפיע אף על תפיסת המקום החדש והמהפכני. יחד עם זאת, כאשר לאחרונה נפתח המתחם המסחרי "מול זיכרון" הסמוך לכפר, החלו נשים ומשפחות רבות לפקוד את בתי הקפה ברשתות המוצעות במתחם, והדבר הפך למין פנטזיה שהתגשמה.

זה נראה טריוויאלי: להחליט בכל רגע נתון לגשת לבית הקפה הקרוב ביותר, לפתוח עיתון או ספר ולהעביר שעה קלה בראש שקט. אך בשביל הנשים בפרידיס, מדובר בפרויקט. לפני זמן מה פגשתי חבר באום אל-פחם, ישבנו בבית קפה של רשת "קפה קפה", ודבר לא נראה לא רגיל – חוץ מעובדה שאני מפרידיס, זה היה החריג. בבית הקפה ישבו קבוצות מעורבות של נשים וגברים, נשים בלבד או גברים בלבד, והדבר לא נראה כתופעה חריגה.

החריג היה אותה ידיעה משנת 2015 בה תקף בחריפות אתר אינטרנט מקומי בכפר קאסם, דרך כותב שלא הזדהה, את פתיחתו של קפה "ניסא" שמיועד אך ורק לנשים, כאשר אחת הטענות שלו הייתה שנשים לא צריכות בתי קפה. כשנחשפים לטענה כזו מבינים את עומק השבר אותו חוות נשים בכלל, ותחושת העליונות הגברית על האוטונומיה הנשית. כאשר אומרים שלנשים אין מרחבים בטוחים, זו אינה טענה הפורחת באוויר ללא ביסוס: המערכות הגבריות ממשיכות להטיל מורא, ולתת תחושה שהזכויות המוענקות לנשים הן בסמכותו של הגבר.

> יומני האופנוע בפלסטין: מי צריך בית?

נשים פלסטיניות בדיכוי כפול - גם אישה וגם פלסטינית מדינה. תפילה בירושלים (סולימאן חאדר/פלאש90)

נשים פלסטיניות בדיכוי כפול – גם אישה וגם פלסטינית מדינה. תפילה בירושלים (סולימאן חאדר/פלאש90)

נשים פלסטיניות נמצאות תחת רבדים על גבי רבדים של דיכוי: גם אישה וגם פלסטינית. כשבוחנים את הדיכוי ממנו סובלים הפלסטינים, צף ועולה אחד הדברים שמשאירים יישובים ערביים מאחור: פיתוח. הכפר שלי, לדוגמה, תחום בשטח צר בין כביש חיפה תל אביב הישן ממערב, כביש 70 מדרום, אדמות המועצה האזורית חוף הכרמל מצפון בסמוך לכניסה לחוף טנטורה-דור-נחשולים, וממזרח רכסי הכרמל – שהם שמורות טבע וקק"ל.

מצוקת הקרקע הזו מונעת פיתוח משאבים והכשרת שטחים שיעשו שינוי משמעותי בהתנהלות הכפר והתפתחותו, לקראת הכלת האוכלוסייה המצטופפת. כך לא ניתן לפתח אזורי מסחר ראויים, שטחים ציבוריים, גינות, ועוד – שיהיו גם מסבירי פנים, ואף מרחבים בטוחים לנשים, שירותים קהילתיים ודיור. בשנים האחרונות החל דיבור על הרחבת הכפר מערבה על חשבון האדמות החקלאיות, אך עד כה לא התקבלה הכרעה לגבי גורל האדמות ובעליהן. כדי לקדם את הפרויקט, צריך כביש חיפה-תל אביב להיות מועתק כמה מאות מטרים מערבה כדי "למחלף" את צומת פרידיס, על מנת שהתנועה תזרום ללא הפסקה מכביש החוף ליקנעם והגליל – ובחזרה.

בינתיים כבר כמה שנים שהתוכניות אינן מתקדמות היטב, ועד שהמחלוקות ייושבו בין כל הצדדים המעורבים – בפעם הבאה שאתם נכנסים לפרידיס, שאו תפילה שחייהם של אנשים בפרדיס, ובעיקר נשים, יהיו מתוקים כמו הכנאפה, ופחות מרירים מהקפה שמתבשל אצל אבו משהו.

> האישה שהביאה את זכות הבחירה לנשות סודאן: פרידה מפמיניסטית ולוחמת

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf