newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

יו"ר הכנסת לא רואה ערבים בין יושבי הארץ

טקסים מאפשרים לנבחרי ציבור לבחור בדמגוגיות שיגרמו להם להישמע חכמים. אבל החירות שלה קרא יו"ר הכנסת בערב יום הכיפור היא חירות ליהודים בלבד

מאת:

ככה, בחצי אוזן, שמעתי אתמול חלקים מהנאום של יולי אדלשטיין. "וקראתם דרור בארץ לכל יושביה", היה פסוק ששמעתי אותו מצטט כמה פעמים במהלך נאומו באירוע הממלכתי-לאומני-ימני של "50 שנה להתיישבות ביהודה ושומרון". לא יכול להיות, הרהרתי ביני לבין עצמי, שיו"ר הכנסת יבחר לצטט בטקס כזה פסוק שעוסק בחופש של "כל יושבי הארץ?". הרי כל בן אדם שיושב בקהל יודע שגם הפלסטינים יושבים בארץ; חלקם אזרחים בישראל, ואינם חופשיים כדרורים, והם יושבים גם בשטחי הגדה המערבית, ושם חיים במצב מתמשך שהוא אנטיתזה לחופש, ושמתקיים בהקשר די ישיר ל"חגיגות ההתיישבות ביהודה ושומרון".

האם יכול להיות שיו"ר הכנסת ביקש להעביר מסר חתרני? האם זו הסיבה שהוא בחר להזכיר את הזכות לחופש – להגדרה עצמית, לאוטונומיה חינוכית, לחופש תנועה, לחופש לעבד אדמות, לחופש לגור בשטח C בלי לחשוש שביתך ייהרס – דווקא בטקס היובל של הכיבוש?

החלטתי לקרוא עוד קצת על הפסוק שבחר יו"ר הכנסת לצטט. הפסוק המלא ממנו לקח אדלשטיין הוא "וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ" (ויקרא כ"ה, 10). למדתי ששנת היובל היא שנה מקודשת ביהדות, שבה חוזר כל איש לביתו, העבדים משתחררים והנחלות חוזרות לבעליהן המקוריים. חשבתי שזה יכול היה להיות נחמד להתייחס כך לשנת 2017. לקדש אותה כשנת היובל לכיבוש הצבאי שהחל בשנת 1967, ולהודיע לכל הפלסטינים שעל אדמותיהם הפרטיות והחקלאיות נבנו מחנות צבאיים, התנחלויות וכבישים, כי הם יכולים לשוב אל אדמתם.

> פוקסטרוט: גברים בורחים מהבשורה של עצמם

יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין בטקס החגיגות לציון יובל לכיבוש (צילום: גרשון אלינסון/פלאש90)

יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין בטקס החגיגות לציון יובל לכיבוש (צילום: גרשון אלינסון/פלאש90)

המשכתי לנבור ברשת, ובאתר "כיפה" למדתי כי פרשנות מרכזית של הפסוק קשורה בחופש תנועה. נכתב שם כי "הדגשת חירות התנועה כמרכיב משמעותי ועקרון יסוד בחירותו של אדם, באה לביטוי בפסוק שנאמר בפרשתנו, במצוות היובל, פסוק שנחרט גם על פעמון החירות של ארצות הברית: וקדשתם את שנת החמישים שנה, וקראתם דרור בארץ לכל יושביה". המסר החתרני של יו"ר הכנסת הפך להיות ברור יותר ויותר. הוא בחר לצטט בשטחים כבושים – שמעולם לא סופחו לישראל – ושבתוכם חיים אזרחי ישראל מכאן, ופלסטינים חסרי מדינה מאידך, את הפסוק הנמצא על פעמון החירות של ארה"ב, ה Liberty Bell-המפורסם בפילדלפיה, שפעמוניו צלצלו כסמל של התנועה לביטול העבדות. לא ייאמן.

על חז"ל, דרור וציפורי דרור

חז"ל עסקו רבות בניסיון לפרש את המילה "דרור", המזוהה היום עם ציפור הדרור – סמל החופש, מילה שמופיעה בתורה רק פעם אחת, בפסוק שבחר יו"ר הכנסת לצטט. על פי חז"ל המילה מכוונת לחופש התנועה ולזכות לגור בכל מקום. "אמר רבי יהודה: מה לשון דרור? כמדייר בי דיירא ומוביל סחורה בכל מדינה" (ראש השנה ט, ע"ב)". זאת ועוד, בתלמוד בבלי, מסכת שבת, נכתב כי מדרור נגזר גם השם "ציפור דרור", שאינה מקבלת כל מָרוּת ונעה ממקום למקום בחופשיות. שנאמר "בצפור דרור עסקינן לפי שאינה מקבלת מרות דתנא דבי ר' ישמעאל למה נקרא שמה צפור דרור מפני שדרה בבית כבשדה".

באתר ישיבה כותב הרב שמעון הכהן על חשיבות מקומה של ציפור הדרור בהבנת הפסוק. לדבריו, גם רבי אברהם אבן עזרא למד את משמעות המילה "דרור" ממאפייני ציפור הדרור, ולפיו  "דרור – ידוע והוא כמו חפשי". למעשה, חותם הרב הכהן, אבן עזרא מכוון לכך שהמילה "דרור" לא מציינת רק חוסר נוחות בתנאי המגורים ומיקומם, אלא הרבה יותר מזה: כשציפור דרור נמצאת בתוך כלוב, היא מעדיפה למות, וכשהיא משוחררת אז היא שרה ומנגנת.

המשכתי עוד קצת. באותו נושא, הרב פרופ' אביעד הכהן, מצוטט באתר "תורה". לדבריו, פרשת בהר, בה מופיע הפסוק, קוראת לנו ליטול פסק זמן מהמרוץ המטורף, ולעצור קמעא את שטף החיים. שנת השמיטה ושנת היובל, כמו שבת בראשית, מבקשים להחזיר את האדם, ובעיקר את תודעתו, לפרופורציות הנכונות. לדברי הכהן, הקורא את הפרשה יגלה על נקלה את ה"משפחתיות" השופעת ממנה במנות גדושות. היא פונה לא רק לאדם הבודד, לאיש העסקים חובק זרועות העולם שזקוק למעט מנוחה במלון חמישה כוכבים או על אי בודד, לחקלאי ולפועל המשוועים למעט הפוגה מעמל יומם, אלא ל"משפחה" כולה, וזו – מה לעשות – משפחה ברוכת "ילדים", מורחבת ביותר: "לך, ולעבדך, ולאמתך, ולשכירך, ולתושבך, הגרים עמך, ולבהמתך, ולחיה אשר בארצך".  הוא מסיים באומרו כי "כך בשנת השמיטה, וכך בשנת היובל: "וקראתם דרור בארץ לכל יושביה", תוך שהוא מסביר – "כל", לרבות כל, גם הגרים והזרים, התושבים ומהגרי העבודה.

> לא יעקרו עוד ישובים? הצחקת את תושבי סוסיא, נתניהו

את האנשים האלו יו"ר הכנסת בכלל לא רואה. פועלים פלסטינים במחסום שער אפרים (אורן זיו / אקטיבסטילס)

דרור לפי פירוש אדלשטיין

ואז חזרתי אל נאומו של אדלשטיין. הרבה חתרנות לא באמת הייתה שם. נכון, בשנת 2017 אנחנו אכן מציינים יובל: יובל שנים למלחמת ששת הימים – ויובל של כיבוש צבאי בשטחי הגדה המערבית, ויובל של החלטות שלא לספח את הקרקעות לישראל כדי לא לתת זכויות אדם או אזרח לפלסטינים החיים שם. אז החלק בפסוק שעוסק באיזשהו "יובל" הוא נכון. 50 שנה יש.

אבל מה לגבי השאר? למה התכוון יו"ר הכנסת, הדמות החשובה ביותר בבית המחוקקים, כשהחליט לדבר על דרור – על חופש – דווקא ביום הזה ודווקא בשנת 2017, ודווקא בטקס הזה?

כך על כל פנים הוא הסביר בעצמו, באותו נאום:

למרות הקשיים והסכנות, תושבי יהודה ושומרון אף פעם לא צמצמו את עצמם רק ליישוב הארץ, והיו שותפים לנשיאת העול של החברה הישראלית… בשנת היובל לחזרה המחודשת שלנו אל לב הארץ, אל הבקעה והגולן, חייבים לצאת בקריאה להעמיק את המגמה הזאת. 'וקידשתם את שנת החמישים שנה, וקראתם דרור בארץ לכל יושביה'. כך אומרת התורה על שנת היובל. הדרור הזה הוא לא רק דרור גופני הוא גם דרור רוחני. זה הדרור מדיעות קודמות, זה הדרור מתיוגים מעוותים, מסטיגמות שאין דבר בינן לבין המציאות. זה הדרור להתחבר גם לתושבי עמונה וגם לתושבי דימונה. כך אני בטוח תקודש שנת היובל, 'וקראתם דרור בארץ לכל יושביה'.

בנאומו ערב ערב יום הכיפורים, כשהוא מדגיש את המילים "לכול יושבי הארץ", ומניף את ידו כשהוא אומר את המילה "לכול", אדלשטיין לא הצליח לראות אף אדם שאינו יהודי. דווקא אחרי אחת השנים הקשות ביותר מבחינת יחסי יהודים-ערבים בארץ, לרבות חקיקה אנטי-דמוקרטית נגד הערבים בישראל, מסע נגד חופש הביטוי של משוררים, תיאטראות ובימאים, דווקא אז, כשיו"ר הכנסת – בשם הכנסת – אולי צריך לעשות חשבון נפש על מה שמתרחש כאן, הוא אשכרה לקח פסוק מהתורה שמדבר על חופש לכל יושבי הארץ, ופירש אותו כחופש ליהודים בלבד. זה באמת קרה, לפני כמה ימים, בגוש עציון: יו"ר הכנסת הסתכל על הפסוק "לכול יושבי הארץ", ולא הצליח לראות שם פלסטינים.

> הדתה בחינוך? הציונות החילונית הביאה את זה על עצמה

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf