newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"הסברה" צבאית: שומרים על הפלסטינים, אבל מפני מי בדיוק?

בסרטון ההסברה החדש שהנפיק הצבא המוסקים הפלסטינים מאושרים, החיילים הם גיבורים טובי לב השומרים על החקלאים הפלסטינים, ורק המתנחלים נשארו מחוץ לסיפור העלילה

מאת:

עם תחילת עונת מסיק הזיתים, צהל מאחל לכל פלסטיני עונה פורייה ובטוחה!

סרטון הזוי שמופץ ברשת בידי הצבא ואשר צולם באזור חברון, מבקש לשמח את ליבו של הקהל הדואג לשלומם של חקלאים פלסטינים ומודיע לציבור הרחב באנגלית (שהרי צריך גם להרגיע את העולם) שעונת המסיק של 2017 תהיה בטוחה ובלי שום בעיות.

בסרטון משתתף גבר בשנות השישים לחייו מחברון המצולם במטע הזיתים שלו, שמספר שיש לו 90 עצי זית, ובגלל שהצבא שולח שמירה הכל מתנהל כשורה אלחמדוללא. הנה אני עובד והכל בסדר!

לא ברור לי למי מיועד הסרטון הזה, ולמה בכלל איכר פלסטיני צריך להגיד תודה לצבא ששומר עליו כאשר הוא עושה מה שכל בעל מטע זיתים עושה בחודשי הסתיו כבר אלפי שנים – לעלות להר, לפרוש מחצלות ולמסוק זיתים, לקטר שאין מספיק זיתים אבל שהשמן יהיה מעולה, ושהזיתים שלו יותר טובים מאלה של השכנים, וזהו. הכי פשוט שיש, לא?

אז כנראה שלא זה המצב בתל רומידה. באדמות החקלאיות של הפלסטינים שם, המשימה הבנאלית של מסיק הזיתים שבבעלות פרטית פלסטינית הפכה למבצע צבאי סבוך עבור החיילים, עם ניחוח של מסע הקרבה עצמית והליכה בשדה מוקשים. וכל זה למה? בגלל דבר אחד, רבותי: המתנחלים. המתנחלים היהודים שמכירים את האדמות ואת העונות ומטילים אימה על פלסטינים כל השנה, ממררים את חייהם ועושים הכל כדי שהפלסטינים ייעלמו מהנוף המדהים של הרי הגדה.

> הכל דבש: כך נראית עונת המסיק בסרטון הסברה צבאי

תקיפת פלסטינים באדמותיהם הפכה להיות שגרה, עד כדי כך שהצבא השנה החליט ליזום תוכנית הגנה מתוחכמת על הפלאחים הערבים מפני תופעת הטבע התוקפנית והאלימה שנקראת ״מתנחלים״. (צילום: אוליבר פיטוסי/פלאש90)

ברוכים הבאים לזיתו-גטו

תקיפת פלסטינים באדמותיהם הפכה להיות שגרה, עד כדי כך שהצבא השנה החליט ליזום תוכנית הגנה מתוחכמת על הפלאחים הערבים מפני תופעת הטבע התוקפנית והאלימה שנקראת ״מתנחלים״, משל היו חיות בר שאי אפשר לרסן, ולכן צריך להגן על הפלסטינים מפניהם. אחרי הכל, יותר קל לשלוט בפלסטיני החמוש בשקיות פלסטיק ודליים. לפלסטיני אפשר להגיד מתי לבוא ועד איזו שעה, ללוות אותו חזרה עד פתח ביתו, על הדרך לאכול כמה זיתים ״כבושים״ עם קצת לבנה ושמן זית, והוא גם יצטלם עם המתאם מטעם אותו צבא ששומר על ״זיתו-גטו״ החדש לצורך תעמולה.

אולי בעקבות הפעולה ההירואית של החיילים, המתנחלים לא יגדעו עצים או יגנבו את הזיתים מהכרמים לפני שהבעלים של האדמה ישלימו את מלאכת תיאום מסיק הזיתים מול כוחות הביטחון, בדיוק כמו שקרה סמוך לכפר אל-ג'ניה לפני שבוע.

נניח לרגע שטוב ליבו וערכיו של הצבא הגנה לישראל מחייבים אותו לשמור על הצד החלש, להנגיש את הכרמים לבעליהם ולנטרל את המתנחלים האורבים בדרך (הכוונה לנטרל בדרכי נועם כמובן, שלא תבינו אותי לא נכון). בהנחה שזה המצב, למה סרט התעמולה לא מראה לצופה איך צה"ל עושה את העבודה בדיוק? או לפחות מפני מי צריך לשמור על אותו פלסטיני מסכן? האם זה לא חלק מהעלילה? שום איזכור או חלילה תמונה למה שעלול לקרות אם החיילים האמיצים לא היו עושים את העבודה? מה, חסרות תמונות של מתנחלים שתוקפים ערבים בעונת מסיק הזיתים?

אז זה מה שמגיע לנו הצופים? גם סרט גרוע, וגם קטוע? גם הזוי וגם בדוי? אולי בעצם זה בדיוק התדמית שמגיעה לצבא ״המוסרי״ בעולם, גם כובש אדמה וגם ״כובש״ זיתים, גם מגן על המתנחלים מפני הפלסטינים וגם על הפלסטינים מפני המתנחלים.

> שבוע ראשון למסיק: עליה בדיווחים על אלימות מתנחלים נגד פלסטינים

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf