newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

זוהיר בהלול ודימה תאיה הם פניו של הפלונטר הערבי בישראל

קל לבקר את זוהיר בהלול על ישיבתו במפלגה ציונית, אבל האמת היא שהוא משקף משבר זהות הקיים בקרב חלקים נרחבים מבין הערבים אזרחי ישראל. ההשתלחות בו לא תעזור לפתור את המשבר, אבל גילויי הבנה וסובלנות אולי דוקא כן

מאת:

כאשר דימה תאיה, הצעירה מקלנסווה, אמרה את אשר על לבה ויצאה להגנת הממסד הישראלי, עמדתי מהצד וסירבתי לנקוט עמדה ישירה בעניין. זאת מתוך הבנה כי עדיף לתת לדברים לחלוף מעט, לעכל אותם ועם הזמן לגבש עמדה. היה לי מאוד קשה לראות את ההתקפה על דימה שהופגזה מכלל חזיתות ערב בארץ ותויגה כמי שמכרה את נשמתה בשביל חופן של פירורים.

אבל מה ההבדל בין דימה תאיה לבין חבר הכנסת בהלול, למעט היותו של האחרון גבר "מכובד" ואישיות בעלת רקורד ארוך שהצטיין בהנהגת קו של קירוב לבבות בין יהודים לערבים? מה בעצם העניין? קל לסלוח לזוהיר בהלול על חבירה למפלגה ציונית פר-אקסלנס שמתיימרת להיות שמאל, אבל לדימה, הצעירה וכפי שנראה גם מעט מבולבלת מבחינת זהות, לא? איזו מין צביעות זו? זוהיר בהלול שאורי משגב מת עליו כ"ערבי טוב", כפי שהוא הגדיר אותו?

> דימה תאיה, חיילת ערביה בצבא ההסברה לישראל

לקח זמן עד שהתנגש בבלפור ובציונות למרות שנאבק להביא את הערכים שעליהם גדל בעכו המעורבת. זוהיר בהלול (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

משבר זהות מתמשך

אז כן, זוהיר בהלול הוא גבר ודימה תאיה היא אישה, וזה הבדל אחד שאותו מנציחה הצביעות של החברה הערבית, צביעות שהיא לא מרצון אלא כזו שנובעת מהיות כול החברה הפלסטינית חברה בטראומה. אבל בגלל מורכבות הדיון, אני רוצה לדבר דוקא על מה שמשותף לזוהיר ולדימה, ולא על השוני ביניהם. ובעיניי עיקר הדמיון בין השניים הוא דילמות זהות קשות, איתם מתמודדים רוב מוחץ מבנות ובני החברה הפלסטינית, בעיקר זו שמחזיקה באזרחות ישראלית.

קיימים מתחים רבים בחיפוש הזהות של הערבים אזרחי ישראל, מתחים שהרבה פעמים מודחקים והרבה פעמים הם צפים על פני השטח, ואלה האמיצים לא מפחדים להתמודד איתם ולא חוששים לעשות מעשה שנוי במחלוקת, תוך ניסיון למצוא איזון כלשהו מבלי לוותר לגמרי על ערכים.

אני אישית הייתי במקום הזה. למען האמת, משבר הזהות שלי רחוק מלהיות פתור לגמרי, שכן במקביל לתהליך האישי מתרחש תהליך דינמי חיצוני לי שמפגיש אותי כל יום עם סיטואציות שמשפיעות על גיבוש זהותי הפוליטית. העובדה שאני לא מתנהל בחלל ריק גורמת לי כל הזמן להיות בתהליך של עיצוב ועיכול הזהות שלי. לפני כ-8 שנים החלטתי להצטרף לתא "דור חדש" באוניברסיטת תל אביב, תא מפלגת העבודה. קסמו לי הערכים הסוציאליסטים וסוג של נורמאליות לכאורה שהרגשתי בה באופן סובייקטיבי, עם מעט המודעות הפוליטית שהייתה לי אז. עם זאת משהו חסם אותי כאשר נאלצתי להתמודד עם התנגשות בין ערכי העבודה לבין ציונות, ואז החלטתי מייד שאני מושך את ידיי מכל זה.

מה ההבדל בין דימה תאיה לבין חבר הכנסת בהלול, למעט היותו של האחרון גבר "מכובד"? דימה תאיה (מתוך הראיון בערוץ מוסאווה)

וזה לדעתי גם התהליך שאותו חווים בהלול ותאיה, כל אחד מנקודת מוצא שונה וממניעים שונים, אך הדרך היא הדרך של הזהות. אני לחלוטין מבין את שניהם, ומבין את המקום שבו שניהם נמצאים. לזוהיר בהלול לקח זמן עד שהתנגש בבלפור ובציונות למרות שנאבק להביא את הערכים שעליהם גדל בעכו המעורבת, שבה הוא ידוע בעשייתו למען פיוס ויצירת מרחב משותף מכבד ומכיל בין יהודים וערבים. אבל מה לעשות שגבאי חשף את מהותה האמיתית של מפלגת הזאב בעור של כבש באופן הכי בוטה, כדי שבהלול יבין שדרכו הביתה סלולה. דימה תאיה מנגד עדיין צעירה, דרך ארוכה עוד לפניה, ואני בטוח שכשתפגוש את הקיר הציוני בשיא הדרו, מחשבתה תיפתח והיא תיווכח לראות איך נקלעה לשביל שכולו מוקשים זהותיים.

לסיכומו של עניין, משבר הזהות הלאומית והפוליטית קיים בקרב חלקים נרחבים מבין הערבים אזרחי ישראל, והשאלה מי הם ומה הם ועם מה הם מתמודדים ואיך היא שאלה קשה, וזה פלונטר. כיצד יוצאים מזה? קטונתי, אך לפחות שכל אחת ואחד בחלקת האלוהים הקטנה שלו יפגין קצת יותר סובלנות וסלחנות, קצת יותר עומק להבנת המורכבויות, אולי אז נוכל להיות מעט יותר בוגרים זהותית ופוליטית.

> בין בדלנות לשילוב: על הדומה והשונה במחשבה הפוליטית של חד"ש ובל"ד

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf