newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

צפו: "ג׳וני מאשי", שיר חדש של תאמר נפאר

מאת:
השאירו תגובה
א א א

הראפר תאמר נפאר שיחרר לפני כמה ימים שיר חדש, ״ג׳וני מאשי״ (ג׳וני הולך, כשמו של מותג האלכוהול). הקליפ, בבימויו של הבמאי הפלסטיני סכנדר קופטי ("עג׳מי"), צולם ע"י מעריצים ב-25 הופעות. קופטי ונפאר קיוו לתת למעריצים לנהל את העניינים הפעם, ולקחת חלק יותר אקטיבי בשיר ובמסריו.

גם הפעם נפאר נשאר נאמן למסורת החברתית-פוליטית, בה הוא מבקר את הממסד והדיכוי של המדינה, אך לא שוכח לבקר גם את החברה שלו. וכך פותח נפאר את שירו: "ערביי ׳שמנת׳ (כינוי לפלסטינים אזרחי ישראל)/ ערביי פוריקס/ דיבור השעה/ והשעה היא רוליקס".

המונח ״ערביי פוריקס״ הוא מונח יחסית חדש, נפאר מבקר את ערביי 48 ואת תופעת המסחר בפוריקס; הונאות מסחר פיקטיבי בשוק ההון – פלסטינים וישראלים מוליכים שולל משקיעים תמימים מהעולם הערבי להשקיע במטבע חוץ, אלא שההשקעה היא פיקטיבית וכל הרעיון הוא להשאיר את כספי המשקיע בישראל.

צפו בשיר ובקליפ (כתוביות באנגלית):

נפאר ממשיך ושר על שכנו בלוד, סוחר הקוק שבנה את עושרו על אומללותם של אחרים, אך לא מתבייש לבקר נשים בחברה שלו המעזות ללבוש חצאיות מיני. נפאר מלין על כך שהוא תקוע בין השכנות לאדם שכזה (בערבית: "ג׳ירתי"), לבין "מירי" (הכוונה, איך לא, למירי רגב).

נפאר בחר לסכם את רעיון השיר במילים הבאות:

ביום בו זכיתי בפרס בטקס פרסי אופיר ומירי רגב עזבה את האולם, הרגשתי שאני אלוהים. חזרתי הביתה, כיביתי את הטלפון כי לא רציתי לשמוע את התקשורת, קניתי טבק לנרגילה שלי ופתחתי בקבוק יין. כל הרעיון היה שאני על גג העולם והלילה אני חוגג – שומע מוסיקה ושותה כל הלילה, ובבוקר כותב הודעת ניצחון לתקשורת.

אלא שלמחרת, קמתי ושמעתי שרצחו אישה שהכרתי בלוד. שני כדורים בראש מול הילדים שלה. לא עניין אותי לא להגיב לרגב, לא לצאת בהצהרות ניצחון ולא לחגוג. שקעתי בדיכאון".

נפאר ממשיך:

הרגשתי השתנתה בכזו קיצוניות תוך פחות מ-12 שעות. מלילה בו הרגשתי שאני מרכז היקום, עם מספרי אזכורים בלתי נתפסים ברשתות החברתיות, ליום בו הרגשתי שמירי רגב היא זבוב פוליטי אל מול ערמת החרא החברתי שניצב מולנו. על זה השיר מדבר".

> צפו: "מאמא, התאהבתי ביהודיה"- דאם משחררים וידאו חדש

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf