newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

בשביל להוריד את רמת הפשיעה בחברה הערבית צריך אמון במשטרה

האלימות הגואה בחברה הערבית פוגעת קודם כל בחברה עצמה ומסכלת כל אפשרות של פיתוח כלכלי אמיתי, על אף ההשקעה הממשלתית. שורש הבעיה נעוץ בתפקיד הכפול של המשטרה, שמחד אמונה על שלומם של האזרחים הערבים ובמקביל פועלת מולם כגוף בטחוני

מאת:

כותבים אורחים: תאבת אבו ראס ואמנון בארי-סוליציאנו

מקרב קרבנות מעשי הרצח בישראל, חלקם של האזרחים הערבים עומד על 60% בקרוב, כלומר פי 3 (!) משיעורם באוכלוסייה. השנה לבדה קיפחו את חייהם 70 אזרחים ואלפים רבים ניזוקו בגוף וברכוש.

האלימות בחברה הערבית, המגיעה לממדים של מגפה חברתית, מקיפה כמעט את כל תחומי הפשיעה: הלוואות בשוק האפור; דמי חסות, סחר בנשק ובסמים, אלימות  במשפחה ורצח נשים, סכסוכי שכנים, יריבויות בין משפחות ונקמות דם, אלימות נגד נבחרי ציבור, תגרות רחוב וונדליזם, נהיגה פרועה ועוד.

שלושה גורמים עיקריים אחראים למצב שנוצר: עוני הוא הראשון שבהם. הישובים הערבים מצויים בתחתית המדרג הסוציו-אקונומי והם סובלים מאבטלה גבוהה, מערכות חינוך ורווחה חלשות, תשתיות רעועות, מרכזים קהילתיים מעטים, היעדר של מתקני ספורט, גני משחקים ואפשרויות העשרה ובילוי. בקיצור: כר פורה לחוסר מעש, ונדליזם ואלימות רחוב. הגורם השני הוא היחלשות הסמכות המשפחתית-מסורתית בחברה המצויה בתהליכי מודרניזציה בהם הצעירים שואבים השראה מיוטיוב ופייסבוק. הגורם השלישי והמשמעותי ביותר הוא היעדר משטרה, כולל גם מערים מרכזיות בהן אין כלל תחנות.  אם וכאשר מגיעים לשם שוטרים, הם עוסקים במבצעים ממוקדים ולא מפגינים נוכחות רצופה במרחב הציבורי.

"שיטור החסר" החריף כלפי הערבים נעוץ בכפל התפקידים הבלתי אפשרי של המשטרה כלפיהם, כאשר מחד היא אמונה על שלומם אבל באותה עת היא פועלת מולם כגוף בטחוני. הכפילות הזו, שמונעת מהמשטרה להיות שירותית כלפי הציבור הערבי, מונעת מאותו ציבור לתת בה אמון ולשתף עמה פעולה. כך הפכו היישובים הערבים למערב פרוע ואלים, ללא סמכות, חוק ובטחון אישי.

> הטרור התעסוקתי של הימין נגד הערבים אזרחי ישראל

כאשר האזרחים הערבים יאמינו שהמשטרה שמה את ההגנה על ביטחונם וחייהם בראש סדר העדיפויות שלה, הם יתנו יד לביעור הפשיעה והאלימות מקרבם. מפגין מול שוטרים באום אל-פחם, אוקטובר 2010 (נתי שוחט/פלאש90)

נטל ההוכחה הוא על המשטרה

בדצמבר 2015 החליטה הממשלה על הקצאה חסרת תקדים של כ-10 מיליארד שקלים, על פני 5 שנים, לפיתוח כלכלי של היישובים הערבים ולראשונה נוצר סיכוי אמתי לשינוי מציאות בישובים הערבים. אלא שבמציאות, אין סיכוי למצות את הפוטנציאל הגלום בתכנית הזו כל עוד רמות הפשיעה,  האלימות ותחושת הביטחון נמצאת בשפל. זאת כיוון שאלימות ופשיעה הן מתכון בדוק להברחת משקיעים, יזמים, קונים ובליינים.

סקר עמדות שערכה קרן אברהם לפני חודשים אחדים מצא כי למעלה מחמישים אחוזים מבין האזרחים הערבים חיים בתחושה של סכנה ברורה ומיידית ביישוב בו הם מתגוררים וכי באין אחראים לחוק ולסדר, הם מופקרים לגורלם. ביישובים אחדים מגיעה תחושת חוסר הביטחון לשיעורים של יותר מ-80%.

פגיעתה הקשה של הפשיעה בכלכלה ידועה ומוכחת. דו"ח של המשרד לביטחון פנים משנת 2013 אומד את נזקי הפשיעה בישראל בכ-16.3 מיליארד שקלים בשנה. הדו"ח מצביע על נזקים ישירים הכוללים הוצאות ביטוח, נזק לרכוש, שירותים רפואיים וכיו"ב. הנזקים העקיפים כוללים ירידה באטרקטיביות והגדלת הסיכון לעסקים, ירידה בתפוקת העובדים, ירידה בכוח צרכני ועוד.

הממשלה, שמבינה את הצורך להעלות את תחושת הביטחון ביישובים הערבים, קבלה לפני שנה החלטה להקים 10 תחנות משטרה חדשות ועיבוי תחנות קיימות ביישובים ערבים וכן לגיוס מאות שוטרים, בהם ערבים, שיוצבו ביישובים הערבים. כל זה בסיוע מנהלת חדשה שהוקמה במשטרה, בפיקודו של הניצב הערבי ג'מאל חכרוש.

הקצאת המשאבים לשיטור ביישובים הערבים חשובה, אולם אין בה די: המשטרה לא תוכל להילחם בפשיעה ולספק ביטחון לתושבי היישובים הערביים אם לא ישתפו עמה פעולה. אלא שלאחר שנים של חוסר מענה מצד המשטרה לאלימות הפנימית בקרב הערבים, של אצבע קלה על ההדק, של יחס מפלה, גזעני ומבזה, לא מדובר במשימה פשוטה.

עיקר נטל ההוכחה מונח על כתפי המשטרה. עליה לאמץ גישה שירותית, של 'שיטור מיטיב' למען הציבור ולא שיטור מוטה ביטחון התופס את הציבור כאויב. עליה לפענח רציחות ופשעים, לנקות את הרחובות מנשק, להיענות במהירות לקריאות ותלונות, לספק הגנה על חייו ורכושו של האזרח הערבי ולעשות זאת בנחישות ובהוגנות.

האזרחים הערבים, כאשר יאמינו שהמשטרה שמה את ההגנה על ביטחונם וחייהם בראש סדר העדיפויות שלה, יתנו יד לביעור הפשיעה והאלימות מקרבם. אין להם משטרה אחרת וגם הם יודעים, טוב מכולם, ששגשוג כלכלי וחברתי לא יגיע אלא אם כן יושגו חוק וסדר.

ד"ר תאבת אבו ראס ואמנון בארי-סוליציאנו הם מנהליה השותפים של עמותת "יוזמות קרן אברהם" המפעילה את מיזם 'קהילות בטוחות' להגדלת הביטחון האישי ביישובים הערבים, בין שאר פעולותיה לקידום שוויון וחיים משותפים בין יהודים וערבים בישראל.

> הכיבוש מרשה לירות בפלסטינים אבל לא לגנוב מהם תפוחים

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf