newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הנתונים על השכלת נשים מפחידים את הרב קלנר וחבריו

צחוק הגורל הוא שהנימוק ההיסטורי למען השכלת נשים היה דתי ואמוני, כזה שמוביל רבנים להתנגד היום להשכלתן. כיום, נשים משכילות יותר מגברים - מה שמאיים על מי שרואה את עצמו נעלה מאחרים

מאת:

דברי הרב יוסף קלנר במכינה בעלי, שנחשפו השבוע, נגד נשים ונגד השכלת נשים מעוררים פלצות. "הם הורסים את הנשים עד שאין נשים" אמר קלנר, בדיוק כפי שהרב לווינשטיין אמר לפני שנה: "שיגעו לנו את הבנות". מה קרה לנשים שכה מאיים על מי שרואים עצמם אדוניהן? הן משכילות!

במשך מאות ואלפי שנים הוחרגו נשים מתחום ההשכלה. אפשר אמנם למצוא גם בהיסטוריה הרחוקה דוגמאות אחדות של בתי ספר לבנות, אולם היו אלה בתי ספר נפרדים. חינוך נשים, אם בכלל, היה שונה במטרות ובתכנים מחינוך גברים. כאשר הוכנסו כל הילדים והילדות יחד, אל למידה והתחנכות משותפים, התברר כי אין בנקביות לעצמה שום מכשול, עד כי כיום נשים משכילות יותר מגברים.

השכלת נשים כציווי אלוהי

הקריאה להכניס את הילדות, כמו גם את כל הילדים כולם יחד לבתי הספר, נשמעה לראשונה בשנת 1632 בידי המחנך הצ'כי יהואן עמוס קומניוס. נימוקיו היו דתיים או אמוניים, משום שהיה איש דת, בישופ הקהילה הפרוטסטנטית של האחים המורבים. בספרו "מגנה דידקטיקה" (תורת ההוראה השלמה) הוא כתב: "אין הסבר מתקבל על הדעת מדוע המין החלש צריך להיות מוצא מתחום ההשכלה. גם הן נבראו בצלם אלוהים ושותפות בחסדו".

> בתי הספר בתל אביב שהפסיקו לחלק ציונים לתלמידים

סטודנטיות בקמפוס הר צופים של האוניברסיטה העברית בירושלים (צילום אילוסטרציה: נתי שוחט, פלאש90)

סטודנטיות בקמפוס הר צופים של האוניברסיטה העברית בירושלים (צילום אילוסטרציה: נתי שוחט, פלאש90)

נקודות המוצא שלו הייתה אם כן בסיפור הבריאה, שם נכתב כי כל בני האדם נבראו בצלם אלוהים, ושיש להם תפקיד שהוא נעלה מתפקידם של היצורים האחרים. מכאן הסיק, שחשוב שכל בני האדם יתפתחו כיאות, על מנת שיוכלו לקיים את התפקיד שייעד להם האל. הנה הדברים בלשונו, מתוך הספר Pampaedia (החינוך האוניברסלי) משנת 1667:

רצוי שאלוהים ישיג את מטרתו ביחס אל האדם שאותו ברא, כלומר את המטרה של אלוהים בעצמו, כאשר הוא יצר את תכניתו לברוא אדם, כפי שבא לידי ביטוי במילים אלה: "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ; וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ" (בראשית א 26), וכפי שברך לאחר מעשה: "וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ" (בראשית א 28).

מכאן ברור מאליו שאלוהים פיתח יצור אנוש זה, כבעל תבונה, שנועד ראשית להיות בדמותו של אלוהים עצמו, להנאתו; שנית, כדי שיצור פחוּת-ערך זה יהיה השליט; שלישית, על מנת שתהיה לאדם שליטה, כלומר כוח המודעות של רצון חופשי ושליטה עצמית, והכול לתפארת חכמתו של אלוהים, שסידר את כל הדברים בתבונה: "כֹּל פָּעַל יְהוָה, לַמַּעֲנֵהוּ" (משלי טז 4). מכאן משתמע שאם אדם כלשהו נעשה בשונה מאלוהים (כלומר, ללא הידע והיכולת לשרת את בוראו, להיות אדון ליצורים סביבו, ולהתנהל בשליטה עצמית), הרי זה חורג מכוונתו של אלוהים, ומביא רק בושה במקום תהילה לאלוהים. אנחנו חייבים, בתקיפות, למנוע זאת, ולהבטיח שאלוהים לא ייכשל בתכליתו עבור האדם להיות תפארתו."

כדי לממש רעיון זה, קבע קומניוס כי החינוך צריך להיות: הכל, לכל ובשלמות. בלטינית זה נשמע יותר טוב: Omnis, omnia, omnino. כלומר, הוראה של כל התכנים, לכל הילדות והילדים, ובאופן כזה שיהיו חכמים ולא רק ידענים, מבינים ולא רק מצטטים. משהו כמו "למידה משמעותית" במושגים של ימינו.

קומניוס הדגיש: "אני אומר כולם, כלומר כל הלאומים, כל המעמדות החברתיים, כל המשפחות, כל היחידים ללא יוצא מהכלל, משום שהם כולם בני אדם בעלי עתיד זהה בכוח, כפי שהורו זאת משמיים, אף כי חלקם נפלו בפח ונחסמה דרכם עקב חסרונות שונים." ובמקום אחר: "לא רק ילדי העשירים או בעלי השררה, אלא כל שהם ילדים, בנים ובנות, אצילים ונחותים, עשירים ועניים, בכל הערים והעיירות, הכפרים ובתי השדה, חייבים להישלח לבתי הספר".

הנימוק הדתי

קומניוס לא מרפה מעקרון זה. עלינו להימנע מכל סוג של אפליה בין בני אדם, משום שכולנו שווים. כך הוא מנמק זאת:

1. האל ברא את כל האנשים מאותו הדם ("ויושב כל עממי בני אדם מדם אחד", מעשי השליחים י"ז 26), הרי לכם חומר אחד.

2. הוא נתן להם חלק מאותה דמות אלוהית ("בצלמנו ובדמותנו", בראשית א' 26), הרי לכם צורה אחת.

3. כל בני האדם הם פרי יצירתו של יוצר אחד ("נעשה אדם", בראשית א' 26), הרי לכם מניע אחד.

4. כל בני האדם הם יורשים של אותם חיי נצח ("בואו ורשו את המלכות המוכנה לכם" מתי כ"ה 34), הרי לכם מטרה אחת.

5. כולנו נשלחים לאותו בית הספר של העולם, וכולנו מצווים להכין את עצמינו לקראת חיים אחרים. הנה לכם שכל הדברים השונים נעשים אחד."

ומכאן נגזרת מטרת החינוך של קומניוס: "המטרה של החינוך האוניברסלי היא לספק הזדמנויות, לא רק לכל האומות, הלשונות והמעמדות של בני האדם, אלא גם לכל אחת ואחד לעצמם, על מנת שיגביהו מתוך החשכה של הבורות והברבריות".

ומכאן גם עולה קריאתו לעוסקים בחינוך: "בואו נהיה על כן כמו השמש בשמים, אשר מאירה, מחממת ומחייה את כל הארץ, כך שכל אשר יכול לחיות, לפרוח ולשגשג, יוכל לממש זאת."

נשים אכן משכילות יותר מגברים

ואכן, קומניוס צדק. מרגע שניתנה לנשים ההזדמנות, התברר שאין שום מכשול מהותי ביכולתן ללמוד. לא רק זאת, כיום נשים משכילות יותר מגברים. פערים בהשכלה לטובת נשים מופיעים כבר בבית הספר היסודי. למשל, במבחני המיצ"ב האחרונים של משרד החינוך בכיתות ה' ו-ח' התברר ש:"בשני מגזרי השפה ובשתי שכבות הכיתה נמצאו פערים גדולים בהישגים לטובת הבנות במבחנים בשפת אם."

> צמצום הפערים נכשל, והעשירים מנצחים בתחרות על החינוך

במדינות המפותחות נשים משכילות יותר מגברים, ויש מי שזה מאיים עליו (קישור בטקסט למקור התרשים באתר oecd)

הפער לטובת הנשים נשמר גם בתיכון. למשל, לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2016 ניגשו למבחני הבגרות בחינוך העברי 39 אלף בנות לעומת 34.5 אלף בנים, ובחינוך הערבי, 13 אלף בנות לעומת 11 אלף בנים. אחוז ההצלחה במבחני הבגרות גם הוא היה גבוה יותר אצל הבנות: שמונים אחוזי הצלחה לבנות לעומת שבעים ושישה בלבד לבנים בחינוך העברי, ו-71 אחוזים לעומת 52 אחוזים בחינוך הערבי.

ונסיים בתרשים המצורף המציג את השכלת המבוגרים בגיל 25 עד 64 במדינות OECD בשנת 2016. המדינות מסודרות לפי אחוז בעלי השכלה על תיכונית מתוך כלל האוכלוסייה (מסומן בעיגול שחור), ובהפרדה בין גברים (מסומן באיקס) לבין נשים (מסומן במעוין). הקו האדום מבליט את עמודת ממוצע המדינות, והקו הירוק מבליט את ישראל. ברוב המדינות המפותחות בעולם אחוז הנשים המשכילות גבוה מאחוז הגברים. בישראל, 45 אחוזים מהגברים הבוגרים הם בעלי השכלה על תיכונית, למול חמישים וחמישה אחוזים מהנשים.

די בזה כדי להראות שבמהלך המאה האחרונה, בה קיבלו הבנות הזדמנות שווה (או לפחות הזדמנות משותפת) בחינוך,הן הוכיחו שאין שום מגבלה שכלית או אחרת הנובעת מהיותן נשים. אני די בטוח שהרבנים יודעים את זה, וזה בדיוק מה שמפחיד אותם. הדבר מערער את המעמד הנבחר והעליון שהם מייחסים לעצמם.

> בלבול השפות בין מורה לתלמידה הוא הרבה מעבר לשאלת יחסי מרות

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf