newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

כשהשנאה העיוורת לשמאל האשכנזי מונעת תמיכה במאבק צודק

מאמר של פעיל מזרחי באתר "העוקץ" מאשים את ההפגנה נגד גירוש מבקשי המקלט בכך שהייתה עוד מפגן מנותק של שמאל אשכנזי. העובדות: רוב המפגינים היו מבקשי מקלט בעצמם, ואת ההפגנה הובילו נשים מזרחיות. והעובדות הן עוד לא החלק הכי חלש בטיעון

מאת:

"מדוע לא השתתפתי בהפגנה נגד הגירוש?" שואל הפעיל הפוליטי-חברתי ודובר עדאלה, תום מהגר, במאמר שפרסם ביום שישי ב"העוקץ". תשובתו: כי העובדה שהגיעו עשרות אלפים להפגנה משקפת את סולם הערכים המעוות של השמאל (האשכנזי), שמתעניין רק בלא-יהודים, ועיוור לעוולות כלפי מזרחים בתוך החברה היהודית.

איפה נתחיל? ראשית: באבסורד. מהגר, תושב חדש מאוד בדרום תל אביב, מספר שלא בא להפגנה ליד ביתו, למרות שהוא מתנגד לגירוש מבקשי המקלט, כי הגיעו לשם עשרות אלפים. זו אולי סיבה טובה בדיעבד, אבל האם בגלל זה לא הגיע מראש? לא ברור.

אבל גם אם מתעלמים מהאבסורד הזה, הטיעון של מהגר מתרסק קודם כל ברמת העובדות. מהגר משווה בין ההפגנה הזו לבין הפגנות המשפחות של ילדי תימן ושל אברה מנגיסטו, ומוחה על כך שלהפגנה הזאת הגיעו "עשרות אלפים", בעוד שלהפגנות ההן הגיעו רק אלפים בודדים. זה, לשיטתו, מעיד על "הבחירות הסלקטיביות של השמאל הישראלי".

אך אבוי – אם היה מסתכל על התמונות, או פשוט מציץ מהחלון להפגנה ליד ביתו, היה מגלה תום מהגר שבהפגנה של כעשרים אלף איש, אלפים רבים מאוד (להערכתי, יותר מחצי מהמפגינים) היו מבקשי מקלט. כלומר, לא רק שאין פה אינדיקציה לעיוות ערכי של השמאל (האשכנזי), אלא שיש פה הפגנה אותנטית של קהילה שסובלת מדיכוי, מרדיפה ומסכנת כליאה וגירוש. מהגר מתעלם ממנה לחלוטין, כאילו הייתה שקופה, ורואה רק אשכנזים.

> מומחים מטעם האו"ם קוראים לעצור את הגירוש

לא בדיוק מפגן אשכנזי. ההפגנה נגד הגירוש ובעד דרום תל אביב (אורן זיו / אקטיבסטילס)

הלאה: "דיבור על זכויות אדם, צדק ושוויון בתוך הקבוצה היהודית, מזמין באופן מיידי כמעט עיסוק משמעותי בפשעים שביצע הממסד האשכנזי נגד מזרחים, יחסים מעמדיים, חלוקת משאבים", כותב מהגר, ומבהיר ש"אשכנזים ייאלצו לדבר על זכויות היתר שהממסד הישראלי מעניק להם מראשיתו ועד ימינו. באופן טבעי הם נמנעים מכך".

וכאן שוב נופל מהגר בעובדות. מה לעשות שבראש ההפגנה הזאת עמדו נשים מזרחיות, ושחלק בלתי נפרד מהמסרים של ההפגנה היה קריאה למען חלוקה מחדש של משאבים לטובת השכונות? מי שהובילה את ההפגנה, ושמובילה כבר שנים קול דרום-תל-אביבי, מזרחי, מעמדי, של סולידריות נגד הגירוש ובעד השכונות – היא שולה קשת מתנועת "אחותי". על הבמה במוצ"ש שעבר נאמה קשת וקראה: "דרום תל אביב בעד שיקום, בעד דיור ציבורי, בעד תעסוקה, בעד מערכת חינוך ראויה, בעד מרכזי תרבות משלנו, בעד חיים בכבוד לכולנו". עוד הזכירה קשת שיום העצרת היה יום השנה לרצח של תושבת השכונה, אסתר גלילי, בידי מבקש מקלט, וביקשה להקדיש את העצרת לזכרה ולזכר שאר קורבנות מדיניות הדיכוי של העירייה והמדינה כלפי דרום העיר.

שולה קשת לא הייתה לבד. על הבמה עמדו עוד שורה של נשים וגברים מזרחים (למשל מירב בטיטו וסמי שלום שטרית), לצד מבקשות ומבקשי מקלט (אסמאיט וטוגוד), ודוברת מהקהילה האתיופית (שולה מולא), שדיברו כולם גם על התנגדות לגירוש וגם על מאבק בגזענות בחברה הישראלית ועל "פשעים שביצע הממסד האשכנזי נגד מזרחים, יחסים מעמדיים, חלוקת משאבים" – במילותיו של מהגר. גם בין המפגינים היו תושבי שכונות רבים.

אבל הוא לא יודע, הוא לא ראה את ההזמנה להפגנה, הוא לא שמע את הקולות מתחת לחלון שצעקו "תנו עוד כסף לשכונות – לא לעוד מתקן חולות", ולא ראה את מבקשי המקלט, את התושבים המזרחים וכן, גם את האשכנזים שהגיעו כולם להתאחד סביב אותם מסרים בדיוק, המסרים שלשיטתו אשכנזים לא מוכנים לדבר עליהם. מבחינתו יש רק שמאל מדומיין, אשכנזי-נטו, בלי מבקשי מקלט ובלי מנהיגות מזרחיות ואתיופיות, שמאל שלא יודע לדבר על שום דבר חוץ מאשר לא-יהודים. אז מה אם העובדות אומרות אחרת?

> דיווח מיוחד מאוגנדה: "לא נהפוך לפח זבל של מדינה שלא רוצה פליטים"

שולה קשת מובילה את ההפגנה נגד גירוש מבקשי המקלט ובעד דרום תל אביב (אורן זיו / אקטיבסטילס)

הנה מזרחית שתום מהגר לא רואה. שולה קשת מובילה את ההפגנה נגד גירוש מבקשי המקלט ובעד דרום תל אביב (אורן זיו / אקטיבסטילס)

להוציא עין לאשכנזים או לתמוך בנאבקים

עד כאן עסקתי רק בעובדות. אבל גם ברמת הטיעון מהגר נכשל באופן אומלל. לדבריו, הוא מתנגד לגירושם של עשרות אלפי מבקשי מקלט. הוא רואה בזה "צעד שפל וגזעני". אז למה הוא לא יוצא להפגין? אפילו אם כל מה שהוא היה אומר היה נכון עובדתית – וזה רחוק מלהיות המצב – זה בכלל לא הסיפור.

הסיפור הוא רבבות בני אדם שהמדינה מתעמרת בהם כבר למעלה מעשור.

חלקם, מבקשי המקלט, נמלטו על חייהם ממעשי רצח עם או אונס שיטתי. חלקם היו בסכנת כליאה ועינויים כאסירים פוליטיים. אחרים ברחו מחיים של עבדות. הם עברו דרך ארוכה מאוד, וחלקם עברו עוד אלימות, אונס ועינויים בדרך. וכבר יותר מעשר שנים המדינה עושה ככל יכולתה כדי לאמלל את חייהם, ולהמנע מהחובה החוקית וגם האנושית הבסיסית: לבדוק בקשות מקלט. לראות מי זכאי ומי לא. לספק סיוע, ליווי, תמיכה והגנה למי שזכאי, לספק טיפול למי שעברו פשעים נוראים.

ועכשיו – עכשיו באים לרדוף אותם, לכלוא אותם ללא הגבלת זמן, או לגרש אותם השם יודע לאן ולאיזה גורל. ומה שדרוש, באופן הכי פשוט, זה שכולנו נתייצב נגד זה, ולמענם.

חלק אחר מאותם רבבות, תושבי שכונות דרום תל אביב המקוריים, גר כאן כבר שנים. חלקם מתמודדים עם תשתיות מוזנחות, סמים וזנאים ברחובות ובבתים, עוני ומצוקה, וזיהום אוויר קשה מהתחנה המרכזית. חלקם מתמודדים עם פשיעה ואלימות. חלקם משלמים מחיר כבד – נוסף על ההתעמרות המוקדמת – על כך שהמדינה בחרה לרכז את הנמלטים מהפסקה הקודמת בדיוק כאן, בקומות של מצוקה על מצוקה, במקום להשקיע בפרויקט מסודר של קליטה בכל רחבי הארץ.

ועכשיו – עכשיו אם ייצא לפועל גירוש מבקשי המקלט, "כוחות השוק" ותומכיה בעירייה ובממשלה יובילו לגירוש גם של התושבים, גירוש כלכלי, גירוש מעמדי. וכל מה שדרוש זה שנתייצב נגד זה – ולמענם.

אבל כל האנשים האלה שקופים למהגר. הוא לא רואה אותם, לא סופר אותם, ולא חושב שמגיע להם שיילך שתי דקות מהבית כדי להביע תמיכה בהם. הוא רק רוצה להוציא עיניים לשמאל האשכנזי. בדרך הוא מעוור את עצמו ופוגע בכל הקורבנות האמיתיים של מדיניות הממשלה.

> מאות מפגינים ציינו 13 שנות מאבק נגד הגדר בכפר בלעין

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf