newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

משחקי הרעב בשג'אעיה: ניסוי צה"לי ברחפן שזרק גז מדמיע על מפגינים

במהלך הפגנה בגבול רצועת עזה ערך צה"ל ניסוי בנשק על בני אדם במהלכו רחפן זרק רימוני גז מדמיע על מפגינים. זהו עוד אמצעי שמאפשר לישראל להטיל מצור בשלט רחוק. שלוש הערות

מאת:

אתמול (שני) התפרסם כי בסוף השבוע האחרון ערך צה"ל בעזה לראשונה ניסוי חי באמצעי חדש לפיזור הפגנות – רחפן שמסוגל להטיל רימוני גז מהאוויר.

בתיעוד של רשת אל מיאדין הלבנונית" נראה כלי טייס לא מאויש כשהוא חג בגובה נמוך ומטיל דבר מה לעבר כמאתיים מפגינים פלסטינים באזור שג'אעיה על גבול רצועת עזה. כשהחפצים שהוטלו פוגעים בקרקע פורצים מהם סילוני גז מדמיע שמבריחים את המפגינים.

על פי הדיווח ב"הארץ" מדובר בניסוי של כלי נשק אווירי שעדיין לא הפך למבצעי.

1.

הדבר הראשון שקפץ לי לראש כשראיתי את הסרטון והתיאורים של כלי הטייס המטיל פצצות על קהל מפגינים היה הסצנה המפורסמת של הפצצת ילדים מהאוויר בסרט "משחקי הרעב". אנחנו עוד לא שם, כמובן, אבל פרסום התיעוד של הפצצת הגז באמצעות רחפן, בהחלט מאפשר לתת דרור לדמיון. ואין ספק שבמלחמה הבאה יזמזמו כמויות עצומות של כלי טייס בלתי מאוישים וקטלניים מעל עזה ויטילו פצצות.

2.

לא מדובר כמובן בפעם הראשונה שצה"ל מנסה כלים ואמצעים לפיזור הפגנות נגד פלסטינים. למעשה – מערכות הנשק שמייצרות התעשיות הבטחוניות הישראליות, הציבוריות והפרטיות, מצליחות כל כך בעולם בזכות מעבדת הניסויים שנקראת השטחים הכבושים.

לכן, על סמך ניסיון העבר, ניתן כבר לחזות את העתיד הצפוי לנשק החדשני: אחרי שיסיים בהצלחה את הניסויים על הפלסטינים, יהפוך ללגיטימי ושגרתי, ואז יקבל הנשק את החותמת "נוסה בשדה הקרב". החותמת הזאת תעלה את ערכו בפני לקוחות ברחבי העולם ותפתח בפניו את השערים לתערוכות נשק ותצוגות. משם, ניתן להניח, הדרך לידי משטרים מפוקפקים ורודניים תהיה קצרה ביותר.

בנוסף כדאי לזכור, רבים מכלי הנשק שהצבא ויצרני הנשק מנסים על מפגינים בשטחים מוצאים את דרכם בסופו של דבר גם לתוך שטחי הקו הירוק. אמצעים לפיזור הפגנות כמו זרנוקי מים ובואש, "צעקה", וגם כדורי ספוג וגומי, רימוני הלם וגז ועוד – מכל אלו טעמו מפגינים מקבוצות שונות גם בתוך המדינה. ניתן לשער שגם אם זה יקח קצת זמן, עוד נראה רחפנים מסוגים שונים גם בהפגנות בתוך ישראל.

3. 

אם עד עכשיו ההצדקה כביכול לשימוש באמצעים לפיזור הפגנות היתה סכנה לשלומם של אנשי כוחות הבטחון או אזרחים, השימוש הנוכחי ברחפן מוכיח שלא כך הדבר – עצם קיום הפגנות הוא עילה מספקת לפיזור אלים שלהן. הרי המפגינים אפילו לא נמצאים בתוך שטח ישראל, הם לא מסכנים אף אחד, החיילים לא בסביבה, ועדיין ישראל מפציצה אותם בגז מדמיע.

לאורך זמן רב התעקש צה"ל להסתיר את העובדה שהרחפנים החביבים שלו לא משמשים רק לצורך צילומים ואיסוף מודיעין. לא עוד. מדובר בנשק קטלני לכל דבר. מתוחכם, מפחיד, ובמובנים מסוימים הנשק האולטימטיבי. זה שמאפשר לנהל מלחמה הרחק הרחק מאחורי מסכים ומקלדות. שעל המוניטור שלו נראות דמויות שהן לא ממש אנושיות.

במקרה הזה החיילים אפילו לא צריכים לנסות לדבר עם המפגינים. להזהיר. להפעיל שיקול דעת. הם יכולים לשבת להם במתקן ממוזג במרחק עשרות קילומטרים משם ולחרוץ גורלות. להפציץ ולצאת להוציא קולה מהמכונה. פשוט וקר. לפגוע באנשים בלי להרגיש אפילו רעד קל בכנף. כך נראה מצור בשלט רחוק.

> מריה מונטסורי: המורה הפמיניסטית שסרבה להצהיר נאמנות לשלטון 

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf